לדלג לתוכן

ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/סח ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ומשפטם יִתְטַמָּא, תִּתְטַמְּאוּ, ונבלעה התי"ו בטי"ת הדגושה, ודגש המ"ם עי"ן-הפֹעל לאות הבנין. וכן "וְתִנַּשֵּׂא מַלְכֻתוֹ" (במדבר כד ז), משפטו וְתִתְנַשֵּׂא.

ומצאנו בבנין הזה עי"ן-הפֹעל רפה אשר לא כדת להקל: "וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם" (במדבר א יח) בפתח פ"א-הפֹעל, וכן "הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב" (ישעיהו לד ו) קל ובפתח פ"א-הפֹעל "לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם" (במדבר א מז) קל ובקמץ פ"א-הפֹעל, וכן כל לשון פקד בהִתְפַּעֵל המוקל קמץ פ"א-הפֹעל.

"וְאַחֲרֵי כֵן אֶתְחַבַּר יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה עִם אֲחַזְיָה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (דה"ב כ לה), האל"ף במקום ה"א. וכן "וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי" (ישעיהו סג ג) כמו הֶגְאָלְתִּי, "אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב" (תהלים עו ו) כמו הִשְׁתּוֹלְלוּ. והתמורה הזאת נוהגת בלשון ארמי בהתפעל: "אֶתְכְּרִיַּת רוּחִי" (דניאל ז טו), "וּצְלֵם אַנְפּוֹהִי אֶשְׁתַּנִּי" (דניאל ג יט), "אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָה" (דניאל ד טז), "אִתְיָעַטוּ כֹּל סָרְכֵי מַלְכוּתָא" (דניאל ו ח).

ונמצאו מלות מורכבות מזה הטור ומבנין הָפְעַל: "לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם" (במדבר א מז), "הָתְפָּקְדוּ וְכָלְכְּלוּ" (מ"א כ כז), "אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה" (דברים כד ד), "אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס" (ויקרא יג נה), "הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב" (ישעיהו לד ו). ונפקדה תי"ו הִתְפַּעֵל מהם, והראוי הֻתְטַמָּאָה, הֻתְכַּבֵּס, הֻתְדַשְׁנָה. והוקל "הֻדַּשְֿׁנָה", כמו "הִתְפָּקְֿדוּ לְבַד מִבִּנְיָמִן" (שופטים כ יז), "הָתְפָּקְֿדוּ וְכָלְכְּלוּ", "וַיִּתְפָּקְֿדוּ בְנֵי בִנְיָמִן… לְבַד מִיֹּשְׁבֵי הַגִּבְעָה הִתְפָּקְֿדוּ" (שופטים כ טו), "וַיִּתְפָּקֵֿד הָעָם וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ מִיּוֹשְׁבֵי יָבֵשׁ גִּלְעָד" (שופטים כא ט).

"וְעִם עִקֵּשׁ תִּתַּפָּל" (ש"ב כב כז) עקרו תִּתְתַּפָּל. ומשפטו תִּתְפַּתָּל ונהפכה עי"ן-הפֹעל בפ"א, כמו "אִם יָשֹׁב יְשִׁיבֵנִי" (ש"ב טו ח),[1] כֶּבֶשׂ וכֶּשֶׂב, שִׂמְלָה – שַׂלְמָה.

והעבר: הִתְפַּקַּד בפתח, כמו "הִתְחַזַּק יְהוֹיָדָע" (דה"ב כג א). ובא בזקף קמץ: "וְהִ֙תְגַּלָּ֔ח וְאֶת הַנֶּתֶק לֹא יְגַלֵּחַ" (ויקרא יג לג), או בצרי: "הִתְמַכֵּ֔ר לַעֲשׂוֹת הָרַע" (מ"א כא כה), "הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה" (מ"א יב יח). "הִֽתְהַלֶּךְ־נֹֽחַ" (בראשית ו ט) בסגול, מפני סמיכותו במקף אל מלה שהיא מלעיל. וכתב רבי יעקב בן אלעזר

נימוקי רבי אליהו בחור

[עריכה]
  1. ^ פירש, שהיה ראוי להיות שׁוּב, ונהפכה הוי"ו ליו"ד והושמה לפני עי"ן-הפועל, ואמרו יָשֹׁב במקום שׂוֹב.