ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/כט א
"וּבִקְשָׁ֖תַם וְלֹא תִמְצָא" (הושע ב, ט) – לפי שהמלה מלעיל ותחטף קריאת התי"ו עם המ"ם על כן התי"ו פתוחה, אבל כל שאר כנוי הפְּעֻלִים התי"ו קמוצה לפי שתעמוד קריאת התי"ו עם המ"ם ולא תחטף.
פְּקָדַתְכֶם; פְּקָדַתְנוּ – העי"ן קמוצה והלמ"ד פתוחה.
פְּקָדָתָהּ – כולו קמוץ והה"א במפיק. כן הוא על המשפט, אלא שמצאנוהו במשקל פְּקָדַ֫תָּה – הלמ"ד פתוחה והתי"ו דגושה והה"א רפה, והוא מלעיל. כמו: "לוּ חַיָּה רָעָה אַעֲבִיר בָּאָרֶץ וְשִׁכְּלָתָּה" (יחזקאל יד, טו); "כְּכֹל אֲשֶׁר צִוַּתָּה חֲמוֹתָהּ" (רות ג, ו); "וְיָדוֹ חִלְּקַתָּה לָהֶם בַּקָּו" (ישעיהו לד, יז); "וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם כַּעַס" (ש"א א, ו). ותחסר תי"ו הפועלת, ומשפטה פְּקָדַתְתָּהּ, והתי"ו האחרונה והה"א סימן הפְּעֻלָה, כמו שכתבנו במלת פְּקָדַתּוּ.
פְּקָדָתֵךְ – העי"ן והלמ"ד קמוצין והתי"ו בצרי, והכ"ף – סימן הפעולה – בשוא. ואם המלה מלעיל תהיה תי"ו בסגול – "כִּי כַלָּתֵךְ אֲשֶׁר אֲהֵבַ֙תֶךְ֙" (רות ד, טו); "חָכְמָתֵךְ וְדַעְתֵּךְ הִיא שׁוֹבְבָ֑תֶךְ" (ישעיהו מז, י).
פְּקָדָתַן. פְּקָדַתְכֶן.
פָּקַדְתְּ, פְּקַדְתֶּן[עריכה]
פתוחי פָּקַדְתְּ ששה.
ושמו חירק תחת השוא בהתחברה עם הכנויים כי כבד על הלשון לחבר ג' שואין שיקראו בכנוי הרבים והרבות, ותוציא מוצא הכנוי בה כמוצא פָּקַדְתִּי, אלא שזה שמונה וזה ששה.
פְּקַדְתִּיו. פְּקַדְתִּינִי. פְּקַדְתִּים. פְּקַדְתִּינוּ. פְּקַדְתִּיהָ. פְּקַדְתִּין – "לֹא בַמַּחְתֶּרֶת מְצָאתִים" (ירמיהו ב, לד); "אַתְּ נְשָׂאתִים" (יחזקאל טז, נח); "לָמָּה כָּכָה רִמִּיתִנִי" (ש"א יט, יז); "וּנְתַתִּיהוּ לִפְנֵיהֶם לְרֵיחַ נִיחֹחַ" (יחזקאל טז, יט); "הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי" (שופטים יא, לה); "כִּי יְלִדְתִּנִי" (ירמיהו טו, י).
ובא בקמץ התי"ו – "שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּֽנוּ" (שה"ש ה, ט), "אֲשֶׁר הִשְׁבַּעְתָּֽנוּ" (יהושע ב, יז). וי"א כי מפני ההפסק נשתנית התנועה.
ובא בצרי תחת חירק – "אֲשֶׁר הוֹרַדְתֵּנוּ בוֹ" – כי הצרי והחרק קרובים ויבא זה תחת זה במקומות רבים.
פתוחי פְּקַדְתֶּן כדרך פְּקַדְתֶּם.
הבינונים[עריכה]
והבינונים על שני דרכים – הפּוֹעֵל והפָּעוּל – והם שמונה. ויקרא גם הפָּעוּל "בינוני", כי אם תאמר פָּעוּל, הוא