ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/פב א
בשוא, תהיה קריאתו בלשון רך, כמו "מִזְרָח", "מִזְרָק", ואם יהיה רי"ש הסמוך לשש אותיות ונקודן שוא, יצא בלשון רך, ואם אין שוא תחת זד"ט סצ"ת אז תחת רי"ש דגש. וכן שתי אותיות נ"ל הסמוכות לרי"ש מלפניו כמו "עַרְלֵי" (ירמיהו ט כה), "קַרְנוֹ" (תהלים פט כה), "מַר־לִי מָר" (ישעיהו לח יז), "עָרְלוֹת" (ש"א יח כה), "קַרְנוֹת" (ויקרא ד ז), "גָּרְנוֹת" (הושע ט א), "בִּרְנָנָה" (תהלים ק ב), על דרך זד"ט סצ"ת יצאו השנים ושמושם בלא שוא, ושאר הרי"ש במקרא דגש סמוכים לעד לעולם.
וכן בשאר האותיות שאינם בג"ד-כפ"ת, נקראות חזקות וקלות כשיבאו עליהם אותיות אהו"י, כמו "מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת" (איוב ה יב), אף על פי שהמ"ם איננה דגושה, קריאתה חזקה; וכשיבא עליה אות אהו"י קריאתה קלה, כמו "הִנֵּה אָנֹכִי יוֹצֵא מֵעִמָּךְ" (שמות ח כה). וכן "מֵהָעוֹף לְמִינֵהוּ" (בראשית ו כ) חזקה הלמ"ד; "עָשָׂה לִי" (בראשית כא ו) רפה הלמ"ד, וכן "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה֩ לְתָמָר" (בראשית לח יא), ולפי שמתגלגל עליו אינו מפסיקו. וכן "וַיֹּ֩אמְרוּ֩ לוֹ חֲכָמָיו" (אסתר ו יג). וכן "שָׁלוֹם שָׁלוֹם" (ישעיהו נז יט) השי"ן חזקה, "דִּבְרֵי שָׁלוֹם" (דברים ב כו) – רפה. וכן "נִירָא נָא" (ירמיהו ה כד), נו"ן "נִירָא" חזקה, נו"ן "נָא" רפה. וכן נו"ן עָלֵינוּ, יָדֵינוּ, רַגְלֵינוּ. וכן דרך שאר אותיות, זולתי היו"ד שהיא קלה לעולם, זולתי אם תדגש.
והה"א עם אותיות או"י בזה הדרך כמו שהראיתיך, כי היא גם היא מהנחות. ולא כללוה עם או"י, כי היא כתנועת האל"ף, ואחר שזכרו אל"ף הנח, זכרו אותה. ועוד, כי אין נחותה כמו האל"ף, כי האל"ף נחה כשהיא פ"א-הפֹעל ברוב, כמו שתראה בנחי האל"ף, ולא כן הה"א. כי מן הלך ומן הרג – אֲהַלֵּךְ, יַהֲלֹךְ, אֶהֱרֹג, יַהֲרֹג, ולא תהיה נחה לעולם. וכן באמצע התיבה לא תמצאנה נחה כמו האל"ף, אבל נחותה בסוף התיבה. ופעמים תראה גם בסוף התיבה, כמו ה"א כנוי הנקבה המפיק, וכן בשרש תראה פעמים: כמהּ, תמהּ, גבהּ,[1] והאל"ף לא תֵראה לעולם בסוף התיבה. ולכן לא יקראו אִמּוֹת כי אם או"י.
ופעמים רבות תבוא הה"א תמורת האל"ף, כמו "הֵתָיוּ לְאָכְלָה" (ירמיהו יב ט) – כמו "אֵתָיוּ אֶקְחָה יַיִן" (ישעיהו נו יב), "וְהַהַרְאֵל אַרְבַּע אַמּוֹת" (יחזקאל מג טו) – כמו
- ^ והם ד' ה"הין, והרביעית היא נגהּ, ותימה מדוע לא הביאה המחבר, וסימנם תגנ"ך.