ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/פא ב
ועוד כי אינו ככל שתי אותיות בג"ד-כפ"ת כמו שכתבנו, ואף על פי כן קשה היא קריאת הדל"ת רפה סמוך לתי"ו רפה לפיכך הדגישו הדל"ת. וכן "כְּחָכְמַת אֱלָהִין" היה דגוש מפני כובד קריאת הכ"ף רפה על החי"ת. והנשארים הם חמשה עד יבא ויורה צדק.
ואם אותיות או"י אינם אחר תנועה אלא אחר שוא, כמו חֵטְא, שָׁוְא, וַיַּרְא, לא תרפה אות בג"ד-כפ"ת הבאה אחריה, לפי שלא תקרא האות נחה אלא אם כן היא אחר תנועה, אבל אם היה אחר שוא איננה נחה ואיננה יוצאה בנשימה כלל והרי היא כמי שאינה. לכן תדגש אות בג"ד-כפ"ת הבא אחריה, כמו "וַיַּרְא גַּעַל" (שופטים ט לו), "וַיַּרְא פַּרְעֹה" (שמות ח יא), "וַיַּרְא דָּוִד" (ש"א כג טו).
ומה שזכרנו אלה שש אותיות בג"ד-כפ"ת, לפי שהם דגושות ורפות, מה שאין כן בשאר האותיות. ובעל ספר יצירה כתב הרי"ש עמהם, שאמר "שבע כפולות בג"ד כפר"ת" (ספר יצירה ד א). וקריאת הרי"ש רפה ודגושה לא שמענו, אבל מצאתי במחברת עלי בן יהודה הנזיר: זה סימן רי"ש הדגוש והרך לבני מעזיה היא טבריא בלבד, כי הם מדברים וקוראים במקרא ובדבריהם והוא בפי האנשים והנשים והטף לא יזוז ולא יתחלף, קוראים בו במקרא ומדברים בו בדבריהם, במקום דגש דגש ובמקום רפה רפה. וסימן רי"ש הרך שבמקרא אשר איננו דגש, נצב וסמוך לשמנה אותיות זד"ט סצ"ת נ"ל, כמו "מִזְרָק", "מִזְרָקוֹת", "מִדְרַךְ" (דברים ב ה), "הַדְרִיכֵנִי" (תהלים כה ה), "דְּרָכִים", "מִטְרוֹת" (איוב לז ו), "עַטְרוֹת" (יהושע טז ה), "לִטְרוֹף" (תהלים יז יב), "הַטְרִיפֵנִי" (משלי ל ח), "יִשְׂרָאֵל", "סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים" (יהושע יג ג), "מִצְרַיִם", "יָצָרוּ" (תהלים צה ה), "יִצְרוֹ" (דברים לא כא), "מַצְרֵף" (משלי יז ג), "וְאֶצְרֹף" (ישעיהו א כה), "יִתְרָן" (בראשית לו כו), "יִתְרִי" (איוב ל יא) "הַבִּתְרוֹן" (ש"ב ב כט), "נֵר", "נֶדֶר", "לָרוּץ". אלה שמנה אותיות, כאשר תהיה אחת מהם סמוכה לרי"ש וקודמת לו כאשר פירשו, ויהיה ניקודו