ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קמא א
ולפי דעתי כי לא יאמר גָּמָל, חֲזִיר, שָׁפָן כי אם על הזכר, ובאומרו על הזכר הוא הדין על הנקבה, כי ספור הדברים יבא ברוב על הזכר כי הוא עיקר הבריאה, ובספור על הנקבה והוא הדין על הזכר הוא מעט, כמו ספור אַרְנֶבֶת וצִפּוֹר ויוֹנָה, והיה זה מפני הבחירה בהם מהזכרים יותר, ודבר הכתוב על ההוה ועל הרגיל אצל בני אדם. כמו "וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה" (ויקרא יא טז) והוא הדין לאם ולזכר, אלא שאין דרך בני אדם לאכול מהם כי אם הנקבה בעודה קטנה. וכן "לֹא תְבַשֵּׁל גְּדִי בַּחֲלֵב אִמּוֹ" (שמות כג יט), הוא הדין לעז לאיל ולשור, אלא שאין דרך לאכל ממין הבשר עם החלב כי אם הקטן. וכן "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה" (שמות כב יז) הוא הדין למכשף, אלא שמעשה הכשפים נמצא בנשים ברוב. ומה שאמר "אַרְנֶבֶת", אומרים כי הזכר לא תראה זכרותו והזכרים ידמו נקבות. ומה שאמר "שְׁתֵּי תֹרִים" (ויקרא ה ז) ונאמר ברוב ענין הקרבן הספור על הנקבות, להודיע כי גם הנקבות כשרות, לא כמו בבהמה שנבחרו הזכרים כמו שאמרו רז"ל: "תמות וזכרות בבהמה ואין תמות וזכרות בעוף" (קידושין כד ב). והנה זכרו במשנה "חֲזִירָה" באמרם "לא היתה פרה וחזירה יוצאה מאלכסנדריא של מצרים שלא היו נוטלים האום שלה" (משנה בכורות ד ד), וכן אמרו "גְּמַלָּה" באמרם "אחד גמל הנולד מן הגמלה ואחד גמל הנולד מן הפרה" (בכורות ו ב). ובאמרו הקבוץ יבא בלשון זכרים, כמו "גְּמַלִּים מֵינִיקוֹת", וכן "וַתֵּצֶאנָה שְׁתַּיִם דֻּבִּים מִן הַיַּעַר" (מ"ב ב כד), כמו מן "אִשָּׁה" "נָשִׁים" ומן "נְמָלָה" "נְמָלִים". גם נזכרה הנקבה בלא ה"א בדבר שאין לטעות בו בין זכר לנקבה, כמו "וּפָרָה וָדֹב תִּרְעֶינָה" (ישעיהו יא ז) שהרי אמר "יִרְבְּצוּ יַלְדֵיהֶן". וכן זכרו בתלמוד צִפּוֹר בלשון נקבה ואמרו "צִפּוֹרֶת כְּרָמִים" (משנה שבת ט ז). ומה שאמרו במקרא "צִפּוֹר טְהֹרָה", צִפּוֹר הוא שם כלל לכל העופות, כמו שאמר גם כן "וְאֶת הַצִּפֹּר לֹא בָתָר" (בראשית טו י) וכלל בו התור והגוזל, אמר "צִפּוֹר שָׁמַיִם וּדְגֵי הַיָּם" (תהלים ח ט) וכלל בו כל העופות. ומה שאמר "כָּל צִפּוֹר טְהֹרָה", לפי רגילות בני אדם אצל הנקבות מהזכרים, או נהגו בכלל בלשון נקבה כמו שנהגו לזכור כלל הדברים בלשון נקבה, כמו