ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קצ א
ואף על פי שכתבנו אותו בכלל המלין הוא שם במקומות. וקבוצו: אֲפָסִים, ובסמוך: "אַפְסֵי אָרֶץ" (דברים לג יז), כמו "קַצְוֵי אָרֶץ" (ישעיהו כו טו), והכנוי: אַפְסוֹ, אַפְסְךָ, אַפְסִי – "אֲנִי וְאַפְסִי עוֹד" (ישעיהו מז ח), פירושו כמו וְאֵין זוּלָתִי. וכן כל הכנויים על זה הדרך.
אַתָּה – כנוי הנמצא, והאל"ף בפתח לפיכך הוא מלרע, והתי"ו דגושה, וכשיהיה מלעיל כשיהיה בהפסק יהיה האל"ף קמוצה: "כִּי עֵירֹם אָ֑תָּה" (בראשית ג יא). ובאו מהם האל"ף בפתח באתנח: "אָמַר אֵלַי בְּנִי אַ֑תָּה" (תהלים ב ז), "כְּחַסְדְּךָ זְכָר לִי אַ֑תָּה" (תהלים כה ז), "עֶזְרִי וּמְפַלְטִי אַ֑תָּה" (תהלים ע ו), "עֶזְרָתִי וּמְפַלְטִי אַ֑תָּה" (תהלים מ יח), ובפתח בזקף: "כִּי עָפָר אַ֔תָּה" (בראשית ג יט), "כִּי זְכֹר אֲנִי וָאַ֔תָּה" (מ"ב ט כה עי"ש), "הֲטוֹב טוֹב אַ֔תָּה" (שופטים יא כה), ובמקצת ספרים מדוייקים "הֲטוֹב טוֹב אַתָּ֔ה" מלרע. ובא מלרע בזקף: "כִּי עַם קָדוֹשׁ אַתָּ֔ה לַייָ אֱלֹהֶיךָ" (דברים ז ו), וכן בא בפתח ומלעיל בלי הפסק וזקף אבל היא מעמדת בטעם: "לְמִי אַ֙תָּה֙ וְאָנָה תֵלֵךְ" (בראשית לב יח). ולנקבה: אַתְּ, וכן לזכר בשלש מקומות: "וְאִם כָּכָה אַתְּ עֹשֶׂה לִּי" (במדבר יא טו), "וְאַתְּ תְּדַבֵּר אֵלֵינוּ" (דברים ה כד), "אַתְּ כְּרוּב מִמְשַׁח הַסּוֹכֵךְ" (יחזקאל כח יד). ואַתָּה הוא כנוי הפועֵל וכנוי הפעוּל בלי זכר הפועֵל, כמו "בָּרוּךְ אַתָּה" (דברים כח ג), כי כנוי הפעוּל עם זכר הפועֵל: אוֹתְךָ, עם כ"ף מחוברה עם השמות והפעלים.
אַתֶּם – בסגול, כנוי לפוֹעלים הנמצאים ולפעוּלים בלי זכר הפועל, כמו "וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד" (ישעיהו כז יב), כי לפעולים עם זכר הפועל: אֶתְכֶם, עם כ"ף-מ"ם מחוברים בפעלים ובשמות. ולנקבה: אַתֵּן בצרי – "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי" (יחזקאל לד לא), או אַתֵּנָה – "וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן" (בראשית לא ו).
אֲנִי. ואם בהפסק אָנִי בקמץ. וכן פעמים בהעמדה בלא הפסק: "בָּרְכֵנִי גַם אָ֖נִי" (בראשית כז לד), "אִם אָ֗נִי לֹא אֶעֱבֹר אֵלֶיךָ" (בראשית לא נב), "אַף־אָ֭נִי בְּכוֹר אֶתְּנֵהוּ" (תהלים פט כח) "עַבְדְּךָ־אָ֥נִי הֲבִינֵנִי" (תהלים קיט קכה). או אָנֹכִי כנוי המדבר-בעדו.