ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קטו ב

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · קטו ב · >>

קמוצים. ואם פ"א-הפעל גרונית הה"א בפתח. וכן פ"א-הפעל "וְהַעַלְתָ֥ה לוֹ" (ש"א ב יט), וקריאתו מלרע, כי הטעם בתי"ו. הִגְלֵית, הִגְלֵיתֶן. בכלם ה"א הִפְעִיל בחירק או בסגול. בחירק, כמו "הִרְבָּה אַשְׁמָה" (דה"ב לג כג), "כִּי הִקְרָה יְיָ אֱלֹהֶיךָ לְפָנָי" (בראשית כז כ), "הִקְנַנִי מִנְּעוּרָי" (זכריה יג ה), "כִּי הִמְרוּ אֶת רוּחוֹ" (תהלים קו לג), "אֲשֶׁר הִגְלוּ אֹתוֹ" (ירמיהו כב יב), "אֲשֶׁר הִנְחַנִי" (בראשית כד מח), "וְהִרְאַנִי יְיָ" (מ"ב ח י), "וְהִרְאַנִי אֹתוֹ וְאֶת נָוֵהוּ" (ש"ב טו כה), "כֹּה הִרְאַנִי" (עמוס ז א), "הִרְאִיתָ עַמְּךָ קָשָׁה" (תהלים ס ה), "וְהִשְׁקִיתָ אֶת הָעֵדָה" (במדבר כ ח) והדומים להם. או בסגול: "אֲשֶׁר הֶגְלָה נְבוּכַדְנֶאצַּר" (אסתר ב ו), "הֵן הֶרְאָנוּ יְיָ" (דברים ה כא), "הֶרְאֲךָ אֶת אִשּׁוֹ הַגְּדוֹלָה" (דברים ד לו), "אֵת כָּל דִּבְרֵי יְיָ אֲשֶׁר הֶרְאָנִי" (יחזקאל יא כה), והמסורת עליו: לית סגול וקמץ. "הֶרְאִיתִיךָ בְעֵינֶיךָ" (דברים לד ד) – הה"א בסגול והאל"ף בחירק. "וּמָה הֶלְאֵתִיךָ" (מיכה ו ג) – הה"א בסגול והאל"ף בצרי. ובא בפתח: "וְהַרְאֵיתִי גוֹיִם מַעְרֵךְ" (נחום ג ה), שלא כמנהג. ואם פ"א-הפעל גרונית: הֶעֱלָה – "הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ" (במדבר ח ג). הֶעֱלֵיתָ, הֶעֱלֵיתִי – הה"א בסגול. ופעמים בפתח בהתחבר עליהם ו"ו החבור:^[1] "וְהַעֲלֵיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ" (שמות מ ד), "וְהַעֲלֵתִי עֲלֵיכֶם בָּשָׂר" (יחזקאל לז ו). ובאה מלה אחת משונה מחברותיה: "כֻּלֹּה בְּחַכָּה הֵעֲלָה" (חבקוק א טו) – הה"א נקודה בצרי והעי"ן בשוא-ופתח, כמו שבא גם כן "לָמָה הֵעֲבַרְתָּ הַעֲבִיר" (יהושע ז ז), כמו שכתבנו בשלמים בבנין הִפְעִיל.

הבינונים: מַגְלֶה בסגול – "כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ" (שמות כה ט), "עִמְדוּ עֲמֹדוּ וְאֵין מַפְנֶה" (נחום ב ט). ובסמוך בצרי: "עַד כָּל מַרְבֵּה רַגְלַיִם" (ויקרא יא מב), "מַשְׁקֵה מֶלֶךְ מִצְרַיִם" (בראשית מ א), "מַשְׁקֵה רֵעֵהוּ" (חבקוק ב טו), "מַלְוֵה יְיָ" (משלי יט יז), "לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה" (ישעיהו ט ו), "וּמַזֵּה מֵי הַנִּדָּה" (במדבר יט כא), "מַשֵּׁה יָדוֹ" (דברים טו ב), "מַעֲלֵה מִנְחָה" (ישעיהו סו ג) – בצרי. ויש לפרש "לְמַרְבֵּה הַמִּשְׂרָה" שם סמוך בשקל "וּמַשְׁקֶה צָמֵא" (ישעיהו לב ו). מַכֵּה, חמשה מהם בסגול, וסימן: "מַכֶּה אִישׁ עִבְרִי" (שמות ב יא), "הַאֲשֶׁר שָׁבִיתָ בְּחַרְבְּךָ וּבְקַשְׁתְּךָ אַתָּה מַכֶּה" (מ"ב ו כב), "מַכֶּה עַמִּים" (ישעיהו יד ו), "כִּי אֲנִי יְיָ מַכֶּה" (יחזקאל ז ט), "הִנֵּה אָנֹכִי מַכֶּה בַּמַּטֶּה" (שמות ז יז), והשאר בצרי. מַגְלִים, מַגְלָה, מַגְלוֹת.

הפעול: מֻגְלֶה, מֻגְלִים, מֻגְלָה, מֻגְלוֹת – בשורק. או בקמץ-חטף:

נימוקי רבי אליהו בחור

1. אבל לא נמצא כן עם וא"ו ההיפוך.