ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/מה ב
"וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים" (ש"א כה, לח); "וּכְעֵת מוּתָהּ" (ש"א ד, כ); "וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה" (בראשית יט, טו).
וקרוב לזה "כְּמֵשִׁיב יָדוֹ", כלומר בשעה שהשיב ידו "וְהִנֵּה יָצָא אָחִיו" (בראשית לח, כט); וכן "כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ" (בראשית מ, י), כלומר בשעה שפרחה עלתה נצה והבשילו אשכלותיה. וקרוב לזה בהניח ספור הדברים קצתם או כלם, וישימו הכ"ף סימן לזה. כמו "וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר" (בראשית לט, יז), רוצה לומר כענין הדברים האלה, פחות מהם או יתר עליהם. וכן "וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה" (ויקרא י, יט); "כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט" (קהלת י, ה); וכן "וַתֵּשְׁבוּ בְקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם" (דברים א, מו), כלומר היו כמו שהיו, והניח מספר. ובסדר עולם מפרש: כימים אשר ישבתם בכל המסעות; כי כל המסעות היו שמנה ושלשים כמו שאמר: "וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זֶרֶד שְׁלֹשִׁים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה" (דברים ב, יד), עשו מהם תשע עשרה בקדש, ותשע עשרה בשאר המסעות (סדר עולם רבא פרק ח).
למ"ד[עריכה]
והלמ"ד תשמש על שני פנים. האחד להבאת הדבר על העצם, והוא הרוב.
ויבא זה אחר זה ויספיק באחד, כמו: "לְעַבְדְּךָ לְיַעֲקֹב" (בראשית לב, יט); "לְעָם לְצִיִּים" (תהלים עד, יד).
ויש שמורה על העצם עצמו, כמו מלת "אֵת", ויספיק הענין זולתה. כמו "הָרְגוּ לְאַבְנֵר" (ש"ב ג, ל); "הַשְּׁלִשִׁי לְאַבְשָׁלוֹם" (דה"א ג, ב); "וְחֶרֶב אוֹיְבֶךָ לְמַשֶּׂגֶת" (דה"א כא, יב); "אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ" (ירמיהו ל, יב); "וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ" (ישעיהו לב, א); "כְּנַף הָאֶחָד לְאַמּוֹת חָמֵשׁ" (דה"ב ג, יא); "לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת" (שמות כז, ג); "נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ" (תהלים קטז, יד); "עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב" (עזרא ט, ד); "בְּלוֹא לְשָׂבְעָה" (ישעיהו נה, ב); "לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ" (שמות ח, ה); "לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה" (שמות ח, יט); "בַּנְתָּה לְרֵעִי" (תהלים קלט, ב); "לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר יָצָאתָ" (דברים ט, ז); "לְמִן עוֹלָם וְעַד עוֹלָם" (ירמיהו ז, ז); "שָׂא נָא לְפֶשַׁע עַבְדֵי אֱלֹהֵי אָבִיךָ" (בראשית נ, יז); "וַיְנַשֶּׁק לוֹ" (בראשית כט, יג); "וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו" (בראשית מה, טו).
ויש שאינו מורה הבאת דבר אל דבר, אלא הוא בעצמו, וזה עם אותיות הכנוי. כמו "שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים" (במדבר יג, ב); "לֶךְ לְךָ" (בראשית יב, א), כאלו אמר לעצמך, לצורכך. "וַיֵּלֶךְ לוֹ" (שמות יח, כז); "יִטְעַם לוֹ" (איוב יב, יא); "אֵלֲכָה לִּי" (ירמיהו ה, ה); "וְשָׂם לוֹ" (ש"א ח, יא); "הָלַךְ לוֹ" (שה"ש ב, יא); "עִבְרוּ לָכֶם" (יהושע כב, יט); "שְׁבוּ לָכֶם" (בראשית כב, ה); "קַח לְךָ סַמִּים" (שמות ל, לד); "סוּר לְךָ מֵאַחֲרָי" (ש"ב ב, כב); "נְטֵה לְךָ… וֶאֱחֹז לְךָ" (ש"ב ב, כא).
ותבא במקום בי"ת – "וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ" (איוב ב, יג); "הָרַגְתִּי לְפִצְעִי" (בראשית ד, כג);