ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קמה ב
"כִּי הִנֵּה הַסְּתָו" (שה"ש ב יא), "בִּשְׁאָט נֶפֶשׁ" (יחזקאל לו ה), "אַחֲרֵי הַסְּפָר" (דה"ב ב טז), "כְּגֶבֶר אֵין אֱיָל" (תהלים פח ה), זְמָן, במוכרת הם קמוצים ובסמוך פתוחים: "יְקָר וּגְדוּלָּה" (אסתר ו ג), "כִּי כְתָב אֲשֶׁר נִכְתָּב" (אסתר ח ח) – קמוצים; "וְאֶת יְקַר תִּפְאֶרֶת" (אסתר א ד), "כְּתַב הַדָּת" (אסתר ד ח) – פתוחים. ונמצא בספרים מדויקים "וְאֶת יְקָר תִּפְאֶרֶת" קמוץ, וכן הביאו בעל המסורת עם הקמוצים סמוכים, וכן "וּבִכְתָב בֵּית יִשְׂרָאֵל לֹא יִכָּתֵבוּ" (יחזקאל יג ט), "בִּכְתָב דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (דה"ב לה ד), וכן שְׁאָר קמוץ לעולם במוכרת ובסמוך: "שְׁאָר יָשׁוּב שְׁאָר יַעֲקֹב" (ישעיהו י כא), "וּשְׁאָר עֵץ יַעְרוֹ" (ישעיהו י יט), "וּשְׁאָר מִסְפַּר קֶשֶׁת" (ישעיהו כא יז), "לִשְׁאָר עַמּוֹ" (ישעיהו יא טז).
והקבוץ מהם: יְקָרִים, כְּתָבִים, אֱסָרִים. אבל "וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן הַיָּם" (במדבר יא לא) אינו מחובר מן "וַתַּעַל הַשְּׂלָו" (שמות טז יג), שהיה אומר שְׂלָוִים כמו מן כְּתָב – כְּתָבִים, אבל "שַׂלְוִים" הוא מחובר מן שַׂלֵּו בדגש על משקל מַקֵּל אם המ"ם שרש, וכן מן רַחֵם – רַחֲמִים, וכן קבוץ מַקֵּל – מַקְלִים או מַקְלוֹת, וכן תאמר מן שַׂלֵּו – שַׂלְוִים, והוקל כמו עִוְרִים פִּסְחִים. אבל זְמָן ישתנה מהם, כי הוא דגש בקבוצו ובסמיכותו אל הכנוים: זְמַנּוֹ, זְמַנִּים כולי. וכן מְעַט ידגש בקבוצו: "יִהְיוּ דְבָרֶיךָ מְעַטִּים" (קהלת ה א), אבל הוא מן הפתחים כמו דְּבַשׁ. וכתב רבי יצחק אבן גיאת ז"ל כי דגש טי"ת "מְעַטִּים" לתפארת, כדגש "מִקְּדָשׁ אֲדֹנָי" (שמות טו יז) וזולתו, לפי שלא בא זה הדגש תמורת הנח כמו בזְמָן וכמו בגָּמָל שָׁפָן שיאמר גְּמַלִּים, זְמַנִּים, שְׁפַנִּים, כי אלו קמוצים וזה פתח. ובמסורת: שבעה קמוצים זקפין, וסימניהון "וְנִשְׁאַרְתֶּם בִּמְתֵי מְעָ֔ט" (דברים כח סב), "וְאִם מְעָ֔ט וְאֹסִפָה לְּךָ" (ש"ב יב ח), "גַּם כִּי יִתְנוּ בַגּוֹיִם עַתָּה אֲקַבְּצֵם וַיָּחֵלּוּ מְּעָ֔ט" (הושע ח י), "וְקֶצֶף גָּדוֹל אֲנִי קֹצֵף עַל הַגּוֹיִם הַשַּׁאֲנַנִּים אֲשֶׁר אֲנִי קָצַפְתִּי מְּעָ֔ט" (זכריה א טו), "זְרַעְתֶּם הַרְבֵּה וְהָבֵא מְעָ֔ט" (חגי א ו), "פָּנֹה אֶל הַרְבֵּה וְהִנֵּה לִמְעָ֔ט" (חגי א ט), "רַק הַכֹּהֲנִים הָיוּ לִמְעָ֔ט" (דה"ב כט לד), וכל אתנח וסוף-פסוק כוותיה.
ובסמיכות: כִּתְבֵי, יִקְרֵי, אַסְרֵי או אֱסָרֵי, כי אולי הוא מן הדגושים כמו מן זְמָן – זְמַנֵּי לקיים הדגש כמו שכתבנו בגְּמַלֵּי, שְׁפַנֵּי. ועם הכנויים: כְּתָבוֹ, כְּתָבְךָ, "מְדִינָה וּמְדִינָה כִּכְתָבָהּ" (אסתר א כב), "וְאֶל הַיְּהוּדִים כִּכְתָבָם וְכִלְשׁוֹנָם" (אסתר ח ט), "וְאֶת כָּל יְקָרָהּ" (ירמיהו כ ה), יְקָרוֹ, יְקָרְךָ וכולי כחבור המשקל שהקדמנו. וזְמָן בדגש: זְמַנּוֹ, זְמַנֶּךָ. ואולי יְקָר שזכרנו לא יקבץ לרבים ולא נאמר יְקָרִים, כי יְקָר הוא שם כולל, כמו