קטגוריה:שמות א יא
נוסח המקרא
וישימו עליו שרי מסים למען ענתו בסבלתם ויבן ערי מסכנות לפרעה את פתם ואת רעמסס
וַיָּשִׂימוּ עָלָיו שָׂרֵי מִסִּים לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס.
וַיָּשִׂ֤ימוּ עָלָיו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖וֹ בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְפַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְאֶת־רַעַמְסֵֽס׃
וַ/יָּשִׂ֤ימוּ עָלָי/ו֙ שָׂרֵ֣י מִסִּ֔ים לְמַ֥עַן עַנֹּת֖/וֹ בְּ/סִבְלֹתָ֑/ם וַ/יִּ֜בֶן עָרֵ֤י מִסְכְּנוֹת֙ לְ/פַרְעֹ֔ה אֶת־פִּתֹ֖ם וְ/אֶת־רַעַמְסֵֽס׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וּמַנִּיאוּ עֲלֵיהוֹן שִׁלְטוֹנִין מַבְאֲשִׁין בְּדִיל לְעַנּוֹאֵיהוֹן בְּפוּלְחָנְהוֹן וּבְנוֹ קִרְוֵי בֵּית אוֹצְרֵי לְפַרְעֹה יָת פִּיתוֹם וְיָת רַעַמְסֵס׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וְשַׁווּן עֲלֵיהוֹן רַבְרְבָנִין מְפַלְחָנִין מִן בִּגְלַל לְמִצְעֲרָא יַתְהוֹן בְּשִׁעֲבּוּדְהוֹן וּבִנְיַין קוּרְיַין תְלִילִין לְשׁוּם בֵּית אוֹצְרוֹי דְפַרְעה יַת טָאנֵיס וְיַת פִּילוּסִין: |
| ירושלמי (קטעים): | יַת טָנִיס וְיַת פִּילוּסִין: |
רש"י
"מסים" - לשון מס - שרים שגובין מהם המס. ומהו המס? שיבנו ערי מסכנות לפרעה.
"למען ענותו בסבלותם" - של מצרים.
"ערי מסכנות" - כתרגומו. וכן (ישעיהו כב טו): "לך בא אל הסוכן הזה" - גזבר הממונה על האוצרות (שמות רבה).
"את פתום ואת רעמסס" - שלא היו ראויות מתחלה לכך, ועשאום חזקות ובצורות לאוצר.
[י] שרים שגובים מהם המס. לא שרים על המס שיש בידם המס, מדכתיב "וישמו עליו שרי מסים" משמע שהשרים היו ממונים על ישראל, כדכתיב "וישימו עליו", אלא שרים שגובים מהם המס:
[יא] בסבלותם של מצרים. כלומר שלא יתכן לומר בסבלותם של ישראל, דאם כן הוי למכתב 'בסבלות' בלשון יחיד, כדכתיב "למען ענותו" בלשון יחיד, אלא "בסבלותם" קאי על מצריים, וקרא אותם בלשון רבים:
[יב] שלא היו חזקים לאוצר ועשו אותם חזקים לאוצר. דאין לפרש שהם בנו העיר, דלמה לו לפרעה לבנות עיר לאוצר, דהעיר הוא על שם הבתים, ואין צריך לאוצר הבתים, לכך פירש שלא בנו הערים, רק שבנו הערים חזקים שיהיו ראוים לאוצר:בד"ה שלא היו ראויו' כו' נ"ב ואני אומר בודאי מדכתיב את פיתום ואת רעמסס משמע שכבר היו בעולם ומה שהקשה מויבן את ננוה וגו' מי הגיד לו שאינו כן דלמא פירושו שמתחילה היו קטנות וכן דרך בוני עיר וק"ל ושם לא כתב שום תואר ע"כ הוצרך לכתוב שם העיר הנקרא בסופו אבל הכא סגי בערי מסכנות לחוד ודוק אבל מה שפי' רש"י שלא היו ראויות כו' משמע שמתחילה לא היו ערי מסכנות לפי שלא היו ראויו' וחזקות לכך דאל"כ ה"ל לפרש בתחילה היו ובנו אותם חזקים לאוצר ומדהאריך רש"י יראה שמתחילה לא היו ערי מסכנות אלא ערים בעלמא ולי נראה דמן המקרא יראה שמתחילה היו ערי מסכנות רק שהיו חלשות וחזר ותיקן אותם להיות חזקות כדרך אוצרות דאל'כ הל"ל ויבן ערים למסכנות כי אין אדם בונה מסכן אלא חדר שהוא למסכן אלא פירושו שהיה בונה ערי מסכנות שהיו כבר ערי מסכנו' ודוק מהרש"ל וי"מ דרש"י דייק מדהזכיר כבר רעמסס בפר' ויגש ש"מ שהיו מקומות כבר קודם שבנה אותם:רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מִסִּים – לְשׁוֹן מַס, שָׂרִים שֶׁגּוֹבִין מֵהֶם הַמַּס. וּמַהוּ הַמַּס? שֶׁיִּבְנוּ "עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה".
לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם – שֶׁל מִצְרַיִם.
עָרֵי מִסְכְּנוֹת – כְּתַרְגּוּמוֹ ("קִרְוֵי בֵּית אוֹצְרֵי"). וְכֵן (ישעיהו כב,טו): "לֶךְ בֹּא אֶל הַסּוֹכֵן הַזֶּה" – גִּזְבָּר הַמְּמֻנֶּה עַל הָאוֹצָרוֹת (שמות רבה א,י).
אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס – שֶׁלֹּא הָיוּ רְאוּיוֹת מִתְּחִלָּה לְכָךְ, וַעֲשָׂאוּם חֲזָקוֹת וּבְצוּרוֹת לָאוֹצָר (שמות רבה א,י; סוטה י"א ע"א).
רשב"ם
מסכנות: אוצרות, כמו אל הסוכן הלז לשבנא אשר על הבית:
(יב) כי ירבה: כמו כן הרבו כמלפנים:
ויקוצו: בחייהם כמו קצתי בחיי, וכן אשר את קץ מפני שני מלכיה:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
וטעם ענותו — ליבש זרע הזכרים.
מסכנות — אוצרות. וכמוהו "אל הסוכן" (ישעיהו כב, טו), "ותהי למלך סוכנת" (מלכים א א, א), שומרת האוצר, ולא יודע לכל ושכבה בחיקך.
רמב"ן
ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ועבדום היינו שישראל יעבדו אותם ברצונם, שיתנו להם מס מעצמם כדרך כל הגרים בארץ לתת מס למלך, וע"כ לא כתיב וישימו עליהם מס וכמ"ש וישם המלך אחשורוש מס, שכבר נתנו מס מעצמם וברצונם, רק שהם שמו עליהם שרי מסים, שהם נוגשים ולוחצים שינגשו אותם לפרוע כמה מיני מסים לפי רצון השרים, וידוע ששרים כאלה הם מוצצים דמי העניים וצריך לתת להם תמיד שוחד שלא יכבידו אכפם כ"כ, וז"ש למען ענותו בסבלותם של השרים, שסבלות השרים היו עוד גרוע מן המסים עצמם, ומבואר שלא עשו זה מצד שלא נתנו מס ברצונם, כי עד עתה נתנו מס בלא לוחצים ונוגשים, רק עשו זה לענותם. וכבר בארתי בפרשת לך מ"ש וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, שלא לבד שיענוש על הענוי יענוש גם על איכות העבודה אם תהיה יתר על המדה הראויה לפי חוקי הארצות, וכ"ש פה דתרווייהו איתנהו, ואח"כ התחילו לשעבד בגופם ויבן ערי מסכנות לפרעה כי מעת שנתן החוק שחמשית התבואה שייכה לפרעה היו לו מסכנות של תבואה, והעמיס עליהם לבנות ערים ששם יאצרו את התבואה באוצרות, וחז"ל אמרו שפיתום ורעמסס מורה שבנו הבנינים על מקום לח ונרפש שלא יכלו להעמיד שם יסוד חזק, וראשון ראשון מתרוסס ופי תהום בלעו, כי לא היה כוונתו הבנין עצמו רק להלאות את הבונים שלא יגמר הבנין
לעולם כדי שיהיו מעונים תמיד:אור החיים
• לפירוש "אור החיים" על כל הפרק •
עוד, איך מלאם לבם בתחילת השעבוד לשום עליהם שרי מסים.
ועוד, איך בני ישראל נטו ערפם לעבודת עבודה נכריה בחומר ובלבנים. והנה רז"ל שאמרו (סוטה דף יא.) כי היה הדבר בהדרגה: בתחלה בפה רך ולבסוף בפרך. ומן סדר הכתובים משמע כי בתחלה שמו עליהם שרי מסים. ולדבריהם ז"ל צריך לומר כי קדמו דברים לשימת שרי מסים.
והנה לפי מה שפירשתי בפסוק "רב ועצום ממנו" כי סוברים שיכולין להשתעבד בהם בעד הטוב שעשו להם בשני רעב, אפשר שבאו עליהם בכח ואל תיכף ומיד, ושעבדום וישימו עליהם שרים ואז היו מועטים בערך המצריים ונטו ערפם, ומה שאמר הכתוב: הבה נתחכמה אינו על פרט השעבוד אלא על פרט אחר, וכמו כן אמרו ז"ל (שם) שהיה על שקוע הבנים בים כאמור בדבריהם.
עוד נראה בדקדוק עוד אומרו למען ענותו וגו' שלא היה צריך והדבר מובן שהוא למען ענותו מתכוונים. עוד אומרו בסבלותם מה בא למעט. אכן נראה שנתחכמו עליו להשתעבד בדרך זה, כי פרעה מן הסתם יהיו לו בונים ערים לשבת והרבה עובדים עבודות הצריכין למלכות מהמצריים עצמם ומהזולת, והאנשים ההמה יקראו מס כמו שאמר הכתוב (מ"א, ה) ויעל המלך שלמה מס מכל ישראל, ויעץ עצה לשום על ישראל שיהיו הם שרי מסים יובן שיהיו הם הממונים על כל עושי מלאכת המלך, ודבר זה אינו פחיתות ולא דלות לישראל ואינם יכולין למאן וכוונתם בזה הוא לערמה למען ענותו לעם ישראל בסבלותן של המסים שהם עובדי עבדות כשלא יוכלו לעבוד עבודתם אשר שמו עליהם בתוספת מרובה ממה שיוכלו שאת יצטרכו השרים להצטרף עמהם לעבוד עבודתם להשלים חקם, שלא היו מכירים בחוק העבודה אלא לשרים שהם ישראל שהם הם הממונים, וזו היא חכמתם שבאמצעות ערמה זו הכניסום בסבלות, והוא אומרם ז"ל בתחילה בפה רך היו לשרים ואח"כ לעבדים ויבן ערי וגומר:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
רעמסס. ראשון מתרוסס:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות א יא.
לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם
- פסוק יא: וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת אוצרות, מחסנים לְפַרְעֹה, אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס.
- רש"י: כתרגומו, וכן (ישעי' כב) לך בא אל הסוכן הלז גזבר הממונה על האוצרות (שמות רבה).
- תרגום: "ובנו קרוי בית אוצרא לפרעה ית פיתום וית רעמסס".
- רש"י: כתרגומו, וכן (ישעי' כב) לך בא אל הסוכן הלז גזבר הממונה על האוצרות (שמות רבה).
- השאלה היא: מה שמו באוצרות שם האם כסף וזהב, האם היה לפרעה ערימות כסף וזהב שבנה להם אוצרות?
- המלה אוצרות היא לא רק אוצרות כסף וזה כפי המדובר, אלא הוא מקום לאצור, לאגור דברים.
- ברש"י דברי הימים ב יז יב כותב על המילים ערי מסכנות: ערי אוצרות לתת בהם תבואה ויין ודגן.
- ועיין המכללה האקדמית בית ברל "וַיִּבֶן עָרֵי מִסְכְּנוֹת לְפַרְעֹה אֶת פִּתֹם וְאֶת רַעַמְסֵס" (שמות א 11). שיעבוד בני ישראל במצרים על ידי פרעה בא לצורך בניית ערי מסכנות. זהו מונח המציין ערים שבהן נאגרה תבואה ואספקה שונה לצורכי הצבא ולצורכי האוכלוסיה. מקור המונח בשפה האכדית. בשפה האשורית mashkanati שפירושה: גרנות, אסמים. אבל גם אפשר שהמילה העברית קשורה במעמד ה- mashkenu(m) שפירושו: אזרח השייך למעמד נחות. אם כן יהיה פירוש המושג 'ערי מסכנות' ערים שנבנו בעבודת כפיה. בתרגום אונקלוס (ארמית) תורגמה המילה 'מסכנות' כ'בית אוצרא': "ובנו קרוי בית אוצרא לפרעה ית פיתום וית רעמסס". ערים שנאגרה בהן אספקה. פיתום – במצרית: (pr itm) "בית האל את(ו)ם" – בית אל השמש אתום, או אתון.... רעמסס – בן (האל) רע. על פי הפסוק דלעיל הכוונה היא לעיר רעמסס.
לְמַעַן עַנֹּתוֹ בְּסִבְלֹתָם
"עַנֹּתוֹ" - שורש 'ענה' - (1) גרם ייסורים, הִתְאַכְזֵר, הִתְעַלֵּל, הִתְעַמֵּר, יִסֵּר. (2) לענות לשאלה, החזיר תשובה או מענה לשאלה, הגיב (מילוג). ייתכן ששורש המילה בא מצמח הלַעֲנָה שהוא צמח מדברי בעל עלים מרים המפרישים שמן ריחני המשמש ברפואה, וייתכן שממנו עשו את המרור.
המילה 'סבל' דומה לתוצאה של 'עינויים', אולם כיוון ששתי המילים נכתבו חייב להיות הבדל ותוספת.
- התאכזר - פרעה גרם לבני ישראל לסבל גדול על ידי עבודה קשה, אולם בנוסף ובעיקר הוא רצה להתאכזר ולהתעלל בהם. הוא רצה להשפיל את כבודם ואת אלוהיהם, לשבור את חוסנם, לדכא אותם לעפר. להראות להם את אפסותם ואת אובדן התקוה וברכת אלוהים.
- דרש תשובה - פרעה עינה והתאכזר בבני ישראל, כי הוא רצה שהם יגיבו ויענו לו בכניעה, בקשת רחמים, התרפסות. כך עשתה האינקווזיציה בעינויים כדי לכפות על היהודים לקבל את הנצרות.
אולם כפי שקורה באבולוציה, החזקים שורדים ומהם יוצאים צאצאים חזקים וחסונים יותר, ככתוב: "וְכַאֲשֶׁר יְעַנּוּ אֹתוֹ, כֵּן יִרְבֶּה וְכֵן יִפְרֹץ" (ביאור:שמות א יב), וגם "וַיִּרֶב הָעָם וַיַּעַצְמוּ מְאֹד" (ביאור:שמות א כ). בנוסף, כדי להקל על עומס העבודה על כל איש, בני ישראל רצו להרבות את מספר העובדים, ולכן הם עשו עוד ילדים.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמות א יא"
קטגוריה זו מכילה את 8 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 8 דפים.