קטגוריה:שמות א י
נוסח המקרא
הבה נתחכמה לו פן ירבה והיה כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא על שנאינו ונלחם בנו ועלה מן הארץ
הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ פֶּן יִרְבֶּה וְהָיָה כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ וְעָלָה מִן הָאָרֶץ.
הָ֥בָה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְהָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְנוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔ינוּ וְנִלְחַם־בָּ֖נוּ וְעָלָ֥ה מִן־הָאָֽרֶץ׃
הָ֥בָ/ה נִֽתְחַכְּמָ֖ה ל֑/וֹ פֶּן־יִרְבֶּ֗ה וְ/הָיָ֞ה כִּֽי־תִקְרֶ֤אנָה מִלְחָמָה֙ וְ/נוֹסַ֤ף גַּם־הוּא֙ עַל־שֹׂ֣נְאֵ֔י/נוּ וְ/נִלְחַם־בָּ֖/נוּ וְ/עָלָ֥ה מִן־הָ/אָֽרֶץ׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | הַבוּ נִתְחַכַּם לְהוֹן דִּלְמָא יִסְגּוֹן וִיהֵי אֲרֵי יְעָרְעִנַּנָא קְרָב וְיִתּוֹסְפוּן אַף אִנּוּן עַל סָנְאַנָא וִיגִיחוּן בַּנָא קְרָב וְיִסְּקוּן מִן אַרְעָא׃ |
| ירושלמי (יונתן): | אִיתוֹן כְּדוֹן נִתְיַעַט עֲלֵיהוֹן בְּהִלֵן דִינִין נַזְעַר יַתְהוֹן קֳדָם עַד לָא יִסְגוֹן וְיֶהֱוֵי אֲרוּם יָתָן סִדְרֵי קְרָבָא וְיִתּוֹסְפוּן לְחוֹד הִינוּן עַל סַנְאֵינָן וִישֵׁיצוּן יָתָנָא וְלָא יְשַׁיְירוּן מִינָן אוּף לָא חָד וּמִן בָּתַר כְּדֵין יִפְקוּן לְהוֹן מִן אַרְעָא: |
| ירושלמי (קטעים): | וְיִקְטְלוּן יָתָן וְיִסְקוּן לְהוֹן בִּשְׁלָם מִן אַרְעָא: |
רש"י
"נתחכמה לו" - לעם. נתחכמה מה לעשות לו (שמות רבה). ורבותינו דרשו: נתחכם למושיען של ישראל, לדונם במים, שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם (והם לא הבינו שעל כל העולם אינו מביא, אבל הוא מביא על אומה אחת. ברש"י ישן).
"ועלה מן הארץ" - על כרחנו. ורבותינו דרשו: כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים. והרי הוא כאלו כתב 'ועלינו מן הארץ והם יירשוה'.
לו. לעם — דמילת לו קאי אעם ולא אבני ישראל.
מה לעשות לו — פירוש, כי לא רצו שיהיו יותר חכמים ממנו, רק שהתחכמות היא מה לעשות להם. דקשה ליה, דהוי ליה למימר: "נתחכם עליו", רוצה לאמר: יותר מהם, ומהו "לו"? לכן פירש "מה לעשות לו". (מהרש"ל).
למושיען של ישראל — ולפי זה קאי אהקב"ה, ולכך נכתב גם כן "רב ועצום" וכל הפרשה בלשון יחיד. (נחלת יעקב).
לדונם במים — ואם תאמר, והא מיד ציווה למילדות להמית כל בן הילוד? ויש לאמר, דזה ההתחכמות היה שלא מדעת מצרים, אלא פרעה עצמו ציווה להם, ולא היה ירא מן העונש משום שהמילדות יעשו זאת.
שלא יביא מבול לעולם — שהקב"ה אינו משלם אלא מידה כנגד מידה.
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
נִתְחַכְּמָה לוֹ – לָעָם; נִתְחַכְּמָה מַה לַּעֲשׂוֹת לוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ: נִתְחַכֵּם לְמוֹשִׁיעָן שֶׁל יִשְׂרָאֵל לְדוּנָם בַּמַּיִם, שֶׁכְּבָר נִשְׁבַּע שֶׁלֹּא יָבִיא מַבּוּל לָעוֹלָם. [וְהֵם לֹא הֵבִינוּ שֶׁעַל כָּל הָעוֹלָם אֵינוֹ מֵבִיא, אֲבָל הוּא מֵבִיא עַל אֻמָּה אַחַת] (שמות רבה א,ט; סוטה י"א ע"א).
וְעָלָה מִן הָאָרֶץ – עַל כָּרְחֵנוּ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ: כְּאָדָם שֶׁמְּקַלֵּל עַצְמוֹ וְתוֹלֶה קִלְלָתוֹ בַאֲחֵרִים, וַהֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ כָּתַב "וְעָלִינוּ מִן הָאָרֶץ" וְהֵם יִירָשׁוּהָ (שמות רבה א,ט; סוטה י"א ע"א).
רשב"ם
כי תקראנה: כי תארענה, כמו מקראי קודש מערע קודשא לשון מאורע:
ונלחם בנו ועלה מן הארץ: לשוב אל ארץ אבותיהם ולא טוב לנו לאבד עבדינו וקרו לי מלכתא קטיעא:
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
נתחכמה — נבקש דרך חכמה שלא ירבה.
לו — בעבורו, כמו "אמרי לי" (בראשית כ, יג).
דע, כי כל הפעלים, עוברים או עתידים, שם הפועל בכוחם; פירוש, שם דבר הנגזר מן הפועל, שהוא חסר, הוא נשמע מכח הפעלים; כמו ו"הנה ברכת ברך" (במדבר כג, יא), "וברך ולא אשיבנה" (שם, כ). והטעם, "וברך ברכה". וככה "וברוב יועצים תקום" (משלי טו, כב); והשלם, "...יועצים, עצה תקום". וככה "כי תקראנה קורות מלחמה".
אמר ר' מרינוס, כי טעם ועלה מן הארץ, כמו "ועלינו"; ודבר ככה, שלא יכשול השטן פיהו. ולפי דעתי אין צורך:רמב"ן
רבינו בחיי בן אשר
• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •
והנה פרעה הרשע כוון בכל מיני ענוין אלה להתיש כחם של ישראל ולהמעיט זרעם שלא יפרו וירבו שהרי היגיעה מתשת כחו של אדם וממעטת הזרע, ולפי שראה שלא היו מתמעטין בכל זה אבל היו מתרבין כמו שנאמר וכאשר יענו אותו כן ירבה, לפיכך גזר עליהם הריגה, וידוע כי אלו רצה לצוות להרגם כאחד היה אפשר לו זה, אבל מפני שיהיה הענין בגידה גדולה שיהרוג מלך את אנשיו אשר באו לדור בארצו על אמונתו ותהיה זאת למלך לחרפה בתוך העמים, על כן לא רצה להרגם בפרהסיא אבל רצה להתחכם עליהם להאבידם בסתר ובחשאי ושלא יודע החמס הנעשה בהם, ולפיכך צוה הדבר לשתי הנשים המילדות שיהרגו את הזכרים על האבנים וזהו שכתוב ויאמר מלך מצרים למילדות וגו' אם בן הוא והמתן אותו, וצוה עליהן שיסתירו הענין ולא יגלה זה לשום אדם כדי שיהיה הדבר סוד מן הכל אין צריך לומר מן המצריים אשר יחוש להם יותר אלא אפילו מישראל ואפילו היולדות אמות הילדים בעצמן, שהרי אפשר למילדת לטעון ליולדת כך נולד מת. וכאשר ראה פרעה שגברה על המילדות יראת ה' יתברך יותר מיראת המלך והיו מחיות את הזכרים וההתחכמות הזה לא שוה לו הוצרך לגלות הענין למצריים וזהו שכתוב ויצו פרעה לכל עמו וגו', ועדיין ישראל לא היו יודעים בזה כלל כי כשהיה ישראל אבי הילד מתרעם אל המלך או אל השופט אומרים לו הבא עדים ואעשה לך נקמה, ואח"כ נתפרסם הענין לכל העולם ואפילו לישראל והיתה הגזרה גלויה לכל המצריים היו נכנסים בבתים במצות המלך ומחפשים הילדים בלילות פן יצפינו אותם אמותיהם וזהו שכתוב ולא יכלה עוד הצפינו וגו', למדך הכתוב שכל אשה ואשה מנשי ישראל חדשי עבורה נודעים למצריים החוקרים מצד המלכות כי יחקרו הדבר ודבר לא יכחד מן המלך והיו באים במלאת ימיה ללדת עד שאלו רצתה להצפין את בנה אין לה רשות.
והנה כל ההתחכמות הזאת שעשו בנסתר ובנגלה לא הועיל להם כלום והיתה הברכה משתלחת בזרעם ברבוי גדול כצמח השדה, הוא שכתוב וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ וכן אמר הנביא (יחזקאל טז) רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי, ואע"פ שהשליכו בניהם ליאור הנה המושיע נצל בסבה מאת ה' יתברך כי לה' התשועה וההצלחה וכל הסבות מאתו, והוא יתברך הפר עצתם והאביד חכמתם כענין שכתוב (ישעיה מד) משיב חכמים אחור ודעתם יסכל. וכמו כן יארע לנו בגלותנו זה בכל דור ודור חושבים עלינו מחשבות רעות והם מתחכמים להאבידנו מן העולם, ואין לאל ידם כי לא כן מחשבות הש"י וכמו שדרשו רז"ל וכאשר יענו אותו כן ירבה אמר הקב"ה אתם אומרים פן ירבה ואני אומר כן ירבה.
ואמרו במדרש תהלים (מזמור ט) למנצח על מות לבן, האויב תמו חרבות לנצח, שאל פליפוס את רבי אלעשא לא כך אמר הנביא (מלאכי א) כי תאמר אדום רוששנו ונשוב ונבנה חרבות כה אמר ה' אלהים המה יבנו ואני אהרוס, וכל מה שבנינו קיים, אמר לו לא דבר הכתוב כנגד הבנין אלא כנגד העצות שכל זמן שאתם יושבים בכל שנה ושנה וחושבים לכלותנו הוא הורס עצתכם, אמר לו חייך כך הוא אנו יושבין בכל שנה ושנה לכלותכם ואתי חד סב מבטל לן. וכשם שהרעו המצריים לישראל תחלה בממונם ואחר כך בגופם כך מדד להם הקב"ה מדה כנגד מדה ונפרע מהם תחלה בממונם הוא שכתוב (שמות ט) וימת כל מקנה מצרים, ואחר כך נפרע מגופם שנאמר (שם) כי היה השחין בחרטמים ובכל מצרים אחר כך נפרע מהם במיתה שנאמר (שם יב) כי אין בית אשר אין שם מת.
ובמדרש הבה נתחכמה לו לעם, הבה נתחכמה לו למלכו של עולם, אם נשרפם הם בני אברהם שנצל מכבשן האש, אם נהרגם הם בני יצחק שנצל מן החרב, אם נסקלם באבנים הם בני יעקב שנתעלה באבן, שנאמר (בראשית מט) משם רעה אבן ישראל, ועוד מלכותם נמשלה לאבן, שנאמר ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלאת כל ארעא, אלא נשליכם במים שהרי נשבע שלא יביא מבול לעולם לפיכך הטביעם במים שנאמר (שמות יח) כי בדבר אשר זדו עליהם בתבשיל שבשלו בו נתבשלו, וכן אמר הנביא (ישעיה סו) גם אני אבחר בתעלוליהם ומגורותם אביא להם.
ועלה מן הארץ. כנה הכתוב כי היה לו לומר ועלינו.
ובמדרש ועלה מן הארץ כל זמן שישראל בירידה התחתונה עולים זהו ועלה מן הארץ מתוך הירידה עליה, וכן אמר דוד ע"ה (תהלים מד) דבקה לארץ בטננו וכתיב בתריה קומה עזרתה לנו.ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
"ועלה מן הארץ" - מעצמו, מבלתי שנגרשם בכוח בלתי סיבה מבוארת לתת אותנו לשמצה בקמינו, וזה נעשה:
"פן ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה" - כי תקראנה רעות וצרות של איזה מלחמה (כמו (שמואל ב יג): "ותכל דוד" - נפש דוד), "ונוסף גם הוא על שונאינו" - כי בהיותם נבדלים ממנו במילה ובלשון ובדעות העברים, באופן שלא יכלו המצרים לאכול את העברים לחם, יגלו שנאתם בעת המלחמה.מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
לדאוג על עת מלחמה שאז יתחברו אל שונאינו ויעלו מן הארץ, ומבואר שגם בעת מלחמה לא ירא שיתגברו עליהם עד שישמידו אותם וישבו תחתם, רק שבאשר ידעו שישראל היו מתאוים לצאת ממצרים ולחזור לארצם כי לא באו להשתקע כמ"ש לגור בארץ באנו, רק שהמצריים לא הניחו אותם לצאת כי נתנו עיניהם בם להשתעבד, עד שעוד בחיי יוסף לא יכול לצאת לקבור את אביו בלי רשות פרעה והוכרחו לעזוב טפם ומקניהם בארץ גושן למשכון, ויעקב ויוסף בעת מיתתם הבטיחו אותם שה' ישיב אותם אל ארץ אבותיהם, כי לא יכלו לצאת מעצמם מפני המצריים, וא"כ בעת מלחמה תמצא ידם חיל לעלות מן הארץ כחפצם, וע"ז התחיל הנה עם בני ישראל, ר"ל מצד שהם עם מופרד בפ"ע בלתי מתערבים עם המצריים ובלתי מתחתנים עמהם, כי הם מצפים לעלות מן הארץ בעת מצוא, ע"כ יש לדאוג על העתיד, ובזה גלה בעליל רשעת פרעה ועמו כי תואנה בקשו מהם, א] שהלא עתה לא התרבו עדיין באופן זה והיה החשש רק פן ירבה בעתיד, ב] שגם בעת יתרבו גם אז לא היה להם פחד מהם רק על עת מלחמה ומצריים ישבו אז בשלוה ולא ערב לב שום עם ולשון להלחם אתם כי היה פחדם על כל הארצות, וע"כ אמרו כי תקראנה מלחמה, שהמקרה הוא דבר שאינו מן הרגיל בדרך הטבע, רק דרך מקרה רחוק, וע"כ אמר תקראנה בלשון רבים שבהכרח יתחברו מקרים רבים עד שיולד מהם מלחמה, כי לפי הרגיל היו בטוחים ממלחמה, ג] שגם אם יתרבו ותהיה מלחמה לא יראו מהם שיעשו להם רעה, רק שאז יעלו מן הארץ, והלא אם יעלו מן הארץ גם עתה לא היה הדין נותן שיעכבו בידם כי לא באו לארצם רק לגור שם לפי שעה, וא"כ מה שרצו לעכב בידם שלא לצאת הוא חמס גדול
נגד חוקי הארצות, וכ"ש התחבולות שעשו לזה שהחזיקו בם כעבדים וענו אותם שהיה חמס ורצח:בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
והיה כי תקראנה מלחמה. שהיה ירא אולי יבואו עליו מלכי כנען למלחמה על הכסף שליקט מהם:
ונוסף. ג' במסורה הכא ואידך ונוסף על נחלת המטה. יש מפזר ונוסף עוד. שאמרו מצרים שיגרשו אותנו מן הארץ ונוסף על נחלתו שיקחו כל הארץ והקב"ה אומר יש מפזר אתם רוצים לפזרם ולמעטם ונוסף עוד שיוסף עליהם כהם אלף פעמים:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות א י.
ראו פסוק ט
כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ
הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ
"נִתְחַכְּמָה" - פעל בדרך ערמומית ולא צפויה, פעל בסתר בהיפוך ובעקיפין (מילוג), כעצה -"בְתַחְבֻּלוֹת תַּעֲשֶׂה" (ביאור:משלי כד ו).
נראה שפרעה פחד מעוצמת בני ישראל והיה חייב למצוא דרך סתרים כדי לא להרגיז את בני ישראל להצטרף לשונאיו, מבחוץ או מבפנים. ייתכן שכבר בשלב הזה בני ישראל היו רבים, עשירים (בעלי הזכיון הבלעדי לספק בשר וחלב לפרעה וצבאו (ביאור:בראשית מז ו)), ותקיפים ויכלו להיות אויב מסוכן ביותר, בעיקר שהם גרו בביצות הדלתה והיו מוגנים מסביב בביצות טובעניות שורצות תנינים. הדרכים להתקדם לבתי בני ישראל היו בתעלות, או לאורך חומות של האזורים המיובשים ולחצות את התעלות על גשרים. היה קל לבני ישראל להרוס את הגשרים ולהציף את האזורים שיובשו, ולהצית ולהתקיף בחיצים סירה שהתקדמה בתעלות המים.
התוכנית של פרעה היתה לדכא, להשפיל, ולענות את בני ישראל כדי שהם יחדלו לשמור את "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" של אלוהים (ביאור:בראשית כו ה), יכירו בפרעה כאל עליון ויהפכו למצרים לכל דבר. הוא רצה להכחיד את תרבות עם ישראל, אולם לא כל כך רצה להרוג את האנשים. הוא ראה באנשים רכוש פרטי שלו לעשות בו כרצונו. המלחמה שלו היא למעשה עם אלוהים.
פֶּן יִרְבֶּה
פן ירבה בייחודו ובתרבותו.
בתקופת האבות, לדור האבות, מלבד לוט ובתואל, נולדו רק בנים (מלבד דינה בת יעקב, שרח בת אשר, ומחלת בת ישמעאל), וכך בני ישראל המתישבים במצרים היו 68 גברים ורק שתי נשים. כיוון שנולדו רק בנים, הם התחתנו עם מצריות במצרים והתרבו במהירות רבה, כי לא היה אובדן נשים שהתחתנו עם מצרים ואבדו לעם ישראל.
פרעה ראה את קצב הגידול שהיה הכפלה בחמש כל דור (בערך 20 שנה). כבר בחייו פרעה ראה את הגידול המדהים הזה, ואת חריצותם של בני ישראל ביבוש הדלתה והגדלת נחלתם ללא גבול.
לפרעה לא הפריע אם בני ישראל יהפכו למצרים וימשיכו להתרבות. הפריע לו שהם נפרדים, שומרים את תרבותם, נעשים חזקים ולא מכבדים אותו כאלוהים.
שֹׂנְאֵינוּ
"שֹׂנְאֵינוּ" - כל אויב אפשרי, אדם שמחפש להרע לפרעה.
פרעה דואג שיש לו שונאים, ובני ישראל, לצרכם, יצטרפו לשונא כזה ויגרמו לו צרות.
באמת בסוף כך קרה, משה שגודל בבית פרעה נהפך לאויב לפרעה, וככל שפרעה התנגד לבקשותיו, כך אלוהים העניש את פרעה מכות קשות יותר עד מותו, ועלית בני ישראל ממצרים.
וְעָלָה מִן הָאָרֶץ
רש"י מסביר - על כרחנו. ורבותינו דרשו: כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים. והרי הוא כאלו כתב 'ועלינו מן הארץ והם יירשוה'.
ניתן לראות כפילות בדברי פרעה:
- יתקיפו - 'ועלה על הארץ' - בני ישראל הרבים יתקיפו מארץ גושן, בביצות הדלתה, ויעלו על פרעה בבירתו ויכבשו אותו, כפי שפרעה רומז בדבריו "וְנוֹסַף גַּם הוּא עַל שֹׂנְאֵינוּ וְנִלְחַם בָּנוּ".
- יברחו - 'ועלה מן הארץ' - יקומו ויברחו ממצרים, ויעלו לארץ המובטחת, וזה באמת מה שקרה בסוף, ופרעה רצה להשיבם, כדברי המצרים: "מַה זֹּאת עָשִׂינוּ, כִּי שִׁלַּחְנוּ אֶת יִשְׂרָאֵל מֵעָבְדֵנוּ" (שמות יד ה).
סביר שפרעה השתמש בצרוף לא ברור, כי שני הפרושים הם נכונים ביחד: פרעה פחד שהם חזקים, והם יתקיפו או יברחו לו.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמות א י"
קטגוריה זו מכילה את 12 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 12 דפים.