ספורנו/שמות/א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
ספורנו · שמות · א· >>

א[עריכה]

"ואלה שמות" אלה הנזכרים בכאן היו ראוים להודע בשם כי כל אחד מהם ראוי להיות נחשב איש על שמו המורה על צורתו האישיית. ואלה כל ימי חייהם היו למאורות, ולא יצא הדור לתרבות רעה. אמנם אחרי מותם לא היו הצדיקים שבבניהם כל כך חשובים בעיני אלהים ואדם:


ו[עריכה]

"וכל הדור ההוא" כל שבעים נפש, שלא בא הדור לקלקול גמור כל ימיהם:


ז[עריכה]

"פרו וישרצו" ואחר שמתו כל שבעים נפש נטו לדרכי שרצים, שרצים לבאר שחת, ובכן (ח) ויקם מלך. חדש על מצרים וכו'. אף על פי שהיה זכרון ממנו בדברי הימים למלכים בלי ספק, בפרט בענין החדוש אשר שם לחוק לא עלתה על לב המלך החדש אפשרות היותו מזה העם, ושהיה עם זה ראוי לשאת פנים לעמו בעבורו:


י[עריכה]

"הבה נתחכמה לו" - לבוא עליו בעקיפין.

"ועלה מן הארץ" - מעצמו, מבלתי שנגרשם בכוח בלתי סיבה מבוארת לתת אותנו לשמצה בקמינו, וזה נעשה:

"פן ירבה, והיה כי תקראנה מלחמה" - כי תקראנה רעות וצרות של איזה מלחמה (כמו (שמואל ב יג): "ותכל דוד" - נפש דוד), "ונוסף גם הוא על שונאינו" - כי בהיותם נבדלים ממנו במילה ובלשון ובדעות העברים, באופן שלא יכלו המצרים לאכול את העברים לחם, יגלו שנאתם בעת המלחמה.


יא[עריכה]

"למען ענותו" - כדי שיסכימו לצאת אל ארץ אחרת.

"ויבן ערי מסכנות" - והם קיבלו למס לבנות את הערים.


יג[עריכה]

"ויעבידו" כשראו אותם מבזים עצמם לפעולה פחותה שמו אותם לעבדים, וזה כי כפי מה שהיו מוסיפים חטאת על חטאת כן אבדה עצתם ויצאו מרעה לרעה:


יד[עריכה]

"וימררו את חייהם" כאשר הוסיפו לחטוא בדעות ובמעשים, כמו שהעיד הנביא באמרו וימרו בי ולא אבו לשמוע אלי, איש שקוצי עיניהם לא השליכו, ואת גלולי מצרים לא עזבו, ואומר לשפוך חמתי עליהם, לכלות אפי בהם בתוך ארץ מצרים וכן היתה יד צריהם עליהם הלוך וקשה:


טו[עריכה]

"למילדות העבריות" לאותן שהיו בעיר מצרים, כי אמנם בעם כל כך רב לא היו שתי מילדות בלבד. אבל אחר שבגדו במלך מילדות מצרים, אחר שדבר להן המלך בעצמו, לא שם לבו לבטוח במילדות שאר מקומות:


יח[עריכה]

"מדוע עשיתן" שבגדתן בי, כי הנה כשצויתי לא מאנתם לעשות מצותי, ובטחתי בכן שתמיתו הילדים, ותוחלתי נכזבה: " ותחיין את הילדים" ולא די שלא עשיתן מצותי להמיתן כי גם נתתם עצות להחיותם:


יט[עריכה]

"כי חיות הנה" בקיאות במלאכת המילדת, ואם נחפוץ לעשות דבר או לדבר שלא כהוגן, תהיינה מרגישות בדבר ולא תקראנה עוד אותנו לילד, ולמלך אין שוה להמית אחד או שנים בלבד: