ביאור:שמות א טז
שמות א טז: "וַיֹּאמֶר: בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם, אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות א טז.
בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת[עריכה]
פרעה אמר "לַמְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת" (ביאור:שמות א טו), בדיוק בזמן שאתן מילדות את הנשים העבריות והוולד יוצא, ואתן לבד ללא גברים ואולי רק מספר קטן של נשים, בסתר ובהתחכמות (ביאור:שמות א י), ובלי להתפס ולהתגלות, תהרגו את הבנים.
וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם[עריכה]
"הָאָבְנָיִם" - היום מקובל שהמילה מתארת מבנה אבן שעליו מכינים כלי חרס. מסובבים אבן שטוחה ועגולה ויוצרים את כלי חרס עגולים מחמר שמסתובב במרכז האבן.
לא בדיוק ברור מה הם "הָאָבְנָיִם" בעניין הלידה (הניקוד אינו מחייב) - סביר שמדובר באבן או זוג אבנים מיוחדות שעליהן ישבה היולדת בפיסוק.
מצרים מלאה חול לכל הכיוונים. אין ספק שתינוק שנולד במצרים ללא עזרה יתלכלך בחול ואולי יפגע גם בעיניו.
נראה שהמצרים השתמשו באבני שיש או בזלת, החליקו אותם, ויצרו בהם צורה של כסא ושקע. כך היה מקום לאישה היולדת לשבת בצורה נוחה, למיילדת לעמוד ולחכות לתינוק היוצא, ולהניח את התינוק על האבן כדי שהוא לא יתחלק מהידים ולא יפול לחול. סביר שאת האבן אי אפשר להזיז בקלות לכל מקום, כך שסביר שהיה מקום קבוע ללידות, והאישה היולדת באה וחיכתה לזמנה ליד האבן. לא ברור איך הם שמרו את האבן נקיה כדי למנוע מחלות לאם ולתינוק.
בכל אופן ברור שפרעה מורה למילדות, להתבונן במין הילוד מיד ברגע הלידה של הוולד.
אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ[עריכה]
ברגע שהתינוק יוצא מרחם אימו דרך צואר הרחם הריאות שלו נדחסות ומתרוקנות מאויר ונוזלים. כאשר הולד יצא הוא מפסיק לקבל חמצן מאימו וכמות החמצן במוחו יורדת, דבר שמגרה את המרכז במוח לנשום. בנוסף המגע של המיילדת: טילטול, הפיכה, יבוש, מכות קלות, ועוד עוזרים לולד למלא את ראותיו ולהתחיל לנשום. ברגע שהולד מתחיל לבכות כולם יודעים שהוא הצליח במשימתו לנשום בעצמו.
לא קשה למיילדת למנוע את הנשימה הראשונה, ואז תוך מספר שניות התינוק יפגע וימות. המיילדת תטען שהוא נולד מת, ובלי עדים מנוסים, אין אפשרות להוכיח שהיא נתנה לו למות. המיילדת והמשפחה יצטערו מאוד.
כמובן המיילדת יכולה לעשות זאת פעם או פעמים, ואחר כך המשפחות יבינו שאצל המיילדת הזאת הבנים מתים, והם יסרבו להשתמש בשרותים שלה. ובנוסף אם תעמוד לידה אם/אישה מנוסה ותעזור בלידה, ייתכן שהיא תראה שהמיילדת חוסמת את פי הולד, או לוחצת על ריאותיו, ותקים צעקה ומהומה. סביר שהמיילדת לא תצא בחיים מטענות כאלה, אפילו אם יהיה קשה להוכיח את אשמתה.
קל היה לפרעה לתת את הפקודה, אולם לא היה קל לבצע אותה בסתר ובהצלחה על מספר גדול של בנים.
פקודה חלשה שמראה את הפתרון להמנע מבצועה[עריכה]
ניתן להבין שפרעה רצה להתחכם, כדבריו "הָבָה נִתְחַכְּמָה לוֹ, פֶּן יִרְבֶּה" (ביאור:שמות א י).
ניתן להבין שפרעה רצה לפעול בסתר, ולא היה יכול להשתמש בצבא או משטרה כדי להוציא חוק: 'כל בן תינוק - תהרגו'. נראה שבני ישראל היו חזקים מספיק לפגוע בצבאו, והוא היה צריך אותם לאספקת תוצרי מקנה: בשר, חלב, צמר, עורות, וכו'.
פרעה הגביל את ההריגה לרגע הלידה, כדבריו: "בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם".
לפי הפקודה אסור היה להרוג את התינוק לאחר זמן מה, ייתכן לאחר שהוא נשם את נשימתו הראשונה ופרץ בבכי.
ההזדמנות להרוג את התינוק היתה רק במספר השניות האלה, ולא בכל זמן אחר.
- נראה ש"[ה]מְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת" החליטו להגיע מאוחר מדי, ולהחמיץ את הרגע המתאים להריגת הוולד.
המילדות שאלו או ראו את גודל הפתיחה של צואר הרחם, וראו אם יש סיבוכים שדורשים עזרה, ועזרו כיכולתן. במידה והכל מתקדם כשורו, הן הלכו לביתן או ללידה אחרת, וידעו מתי לא להגיע. כך הן השאירו לבנות המשפחה, עם נסיון מלידות קודמות, לילד את האישה.
בצורה זאת המילדות הכינו את התרוץ לכשלונן - "בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ" (ביאור:שמות א יט), ופרעה לא היה יכול להעניש אותן כי הם עשו כדבריו, רק שתמיד הן איחרו.