ביאור:שמות א יז
שמות א יז: "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים, וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם, וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:שמות א יז.
וְלֹא עָשׂוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵיהֶן מֶלֶךְ מִצְרָיִם[עריכה]
לא היה קל לעשות את פקודת פרעה[עריכה]
מלך מצרים רצה להתחכם עם בני ישראל, ובסתר לחסל את כל העם הזר לו (ביאור:שמות א י).
הוא רצה להרוג את הבנים, וכך הנשים או שימותו ללא ילדים, או יתחתנו עם מצרים, והן וילדיהן יהפכו למצרים.
נראה שפרעה חשש להתקיף את בני ישראל ישירות כי הם היו רבים, וחיו בביצות הדלתה של הנילוס, מקום שהוא לא יכול להתקדם עם המרכבות שלו, וגם לצבא יהיה קשה לנוע בביצות השורצות תנינים ויתושים. פרעה העדיף להתחכם.
פרעה פקד על המיילדות: "בְּיַלֶּדְכֶן אֶת הָעִבְרִיּוֹת, וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם, אִם בֵּן הוּא וַהֲמִתֶּן אֹתוֹ, וְאִם בַּת הִוא וָחָיָה" (ביאור:שמות א טז).
הפקודה לא היתה קלה לביצוע:
- תוך מספר קטן של לידות של בן מת, בני ישראל יחשדו במיילדת ולא יבואו אליה יותר.
- נשים שיעזרו ליולדת יראו איך המיילדת מונעת מהתינוק לנשום את הנשימה הראשונה, תקום צעקה ומהומה.
- יאשימו את המיילדת העברית ברצח, והוא תומת תוך זמן קצר ביותר, אפילו ללא משפט.
פרעה לא הציע תשלום, אז איזה סיבה יש למיילדות להתאמץ? וגם אם הוא היה משלם להן, אז היתה נעשית להן בעיה להסביר: עבור מה הן מקבלות כסף ומתעשרות. אם פרעה היה רוצה לקיים את דבריו הוא היה חייב לשלוח צבא או שוטרים, ולעשות את הרצח בגלוי ובכוח. סביר שהוא לא עשה זאת כי הוא לא היה יכול.
למיילדות היו מספר אפשרויות:
- לברוח מתפקידן - אז היה ברור לפרעה שהן מסרבות פקודה והוא היה מחפש, ואם מוצא אז הוא היה הורג אותן.
- לבצע את רצח הבנים, והן תומתנה תוך זמן קצר כאשר זה יתברר לבני ישראל.
- לא לבצע את פקודת פרעה, ולחפש תרוץ הגיוני.
וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים[עריכה]
- העורך כתב "וַתִּירֶאןָ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים"
- יראת אלוהים זה כיבוד החוקים הטבעיים העליונים שאלוהים יצר - משפט הטבע [1] - כל אדם מתורבת יודע שאסור לרצוח.
- לא נאמר איך העורך ידע זאת. לא נאמר שהמיילדות הסבירו את הסיבה לסרובן לבצע את דברי פרעה. גם בהמשך נאמר: "וַיְהִי, כִּי יָרְאוּ הַמְיַלְּדֹת אֶת הָאֱלֹהִים, וַיַּעַשׂ לָהֶם בָּתִּים" (ביאור:שמות א כא), וגם את זה העורך לא יכול לדעת איך קרה שהם הצליחו לרכוש בתים ולהקים משפחה.
- לא בטוח ש"[ה]מְיַלְּדֹת הָעִבְרִיֹּת" (ביאור:שמות א טו), היו עבריות שידעו על אלוהים ופחדו ממנו.
- סביר שהן היו נשים הגונות שלא רצו לרצוח תינוקות.
- סביר שלא היתה להן ברירה כי היו מגלים את מעשיהן, תופסים אותן והורגים אותן.
כמובן שאנחנו רוצים שכל העולם ילמד את חוקי אלוהים וירא ממנו, זה התפקיד שאלוהים יעד לבני ישראל. לכן חייבים להדגיש שהמיילדות לא רצחו את הוולדות, ונעשו לחסידי אומות העולם, ואלוהים העניק להן תמורה. כך גם אנשי העולם וגם בני ישראל לומדים שאסור לרצוח אפילו אם 'קיבלת פקודה', ואלוהים יראה ויעשה כרצונו למען הצדק האנושי.
[1] משפט הטבע (בלטינית: jus naturale) היא אחת מגישות המשפט הקלאסיות ובבסיסה העמדה כי קיים חוק טבעי נצחי, לא משתנה, טבוע בעולם ובאדם. גילויו הוא פרי רציונליות שניתנת להסקה מתוך הטבע והטבע משקף את החוכמה האלוהית (morfix).
וַתְּחַיֶּיןָ אֶת הַיְלָדִים[עריכה]
המיילדות לא הרגו את הבנים, וכך, אלו ללא סיבוכים קשים, נשארו בחיים.
העורך לא הסביר לנו מה המילדות עשו כדי שהבנים לא ימותו. בהמשך המילדות מסבירות לפרעה: "בְּטֶרֶם תָּבוֹא אֲלֵהֶן הַמְיַלֶּדֶת וְיָלָדוּ" (ביאור:שמות א יט).
ניתן לחשוב שזאת היתה השיטה של המילדות להציל את הבנים - כאשר הן קיבלו את ההזמנה, הן חיכו והתכוננו ללידה, הלכו לאט לאט, דרשו הכנות ארוכות כמו חימום מים והכנת מטליות, ראו שיש עוד הרבה זמן ושבו לביתן, וכך עד שהן הצטרפו ללידה, התינוק כבר יצא בשלום בעזרת קרובי משפחה מנוסים של היולדת. כיוון שלאחר שהולד כבר יצא בשלום, הוא כבר לא 'ולד' על האובנים, אז לפי דברי פרעה אסור להן להרוג אותו, כי הוא פקד להרוג וולדות על האובנים בלבד (ביאור:שמות א טז).