רש"י על שמות א
רש"י על שמות · א · >>
תוכן עניינים
- 1 פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 2 פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 3 פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 4 פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 5 פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 6 פסוק יא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 7 פסוק יב (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 8 פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 9 פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 10 פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 11 פסוק יז (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 12 פסוק יט (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 13 פסוק כ (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 14 פסוק כא (כל הפרק)(כל הפסוק)
- 15 פסוק כב (כל הפרק)(כל הפסוק)
פסוק א (כל הפסוק)
פסוק ה (כל הפסוק)
פסוק ז (כל הפסוק)
פסוק ח (כל הפסוק)
"ויקם מלך חדש" - רב ושמואל - חד אמר חדש ממש, וחד אמר שנתחדשו גזרותיו (בבלי סוטה יא.).
"אשר לא ידע" - עשה עצמו כאלו לא ידע (כ"ג רא"ם).פסוק י (כל הפסוק)
"הבה נתחכמה לו" - כל "הבה" לשון הכנה והזמנה לדבר הוא, כלומר הזמינו עצמכם לכך.
"נתחכמה לו" - לעם. נתחכמה מה לעשות לו (שמות רבה). ורבותינו דרשו: נתחכם למושיען של ישראל, לדונם במים, שכבר נשבע שלא יביא מבול לעולם (והם לא הבינו שעל כל העולם אינו מביא, אבל הוא מביא על אומה אחת. ברש"י ישן).
"ועלה מן הארץ" - על כרחנו. ורבותינו דרשו: כאדם שמקלל עצמו ותולה קללתו באחרים. והרי הוא כאלו כתב 'ועלינו מן הארץ והם יירשוה'.פסוק יא (כל הפסוק)
"עליו" - על העם.
"מסים" - לשון מס - שרים שגובין מהם המס. ומהו המס? שיבנו ערי מסכנות לפרעה.
"למען ענותו בסבלותם" - של מצרים.
"ערי מסכנות" - כתרגומו. וכן (ישעיהו כב טו): "לך בא אל הסוכן הזה" - גזבר הממונה על האוצרות (שמות רבה).
"את פתום ואת רעמסס" - שלא היו ראויות מתחלה לכך, ועשאום חזקות ובצורות לאוצר.פסוק יב (כל הפסוק)
"וכאשר יענו אותו" - בכל מה שהם נותנין לב לענות - כן לב הקב"ה להרבות ולהפריץ.
"כן ירבה" - כן רבה וכן פרץ. ומדרשו - רוח הקודש אומרת כן: "אתם אומרים פן ירבה ואני אומר כן ירבה".
"ויקוצו" - קצו בחייהם (ויש מפרשים המצרים בעיני עצמם וקשה לי). ורבותינו דרשו - כקוצים היו בעיניהם.פסוק יג (כל הפסוק)
פסוק טו (כל הפסוק)
"למילדות" - הוא לשון "מולידות". אלא שיש לשון קל ויש לשון כבד - כמו "שובר" ו"משבר", "דובר" ו"מדבר, כך "מוליד" ו"מילד".
"שפרה" - זו יוכבד על שם שמשפרת את הולד.
"פועה" - זו מרים על שם שפועה ומדברת והוגה לולד כדרך הנשים המפייסות תינוק הבוכה.
"פועה" - לשון צעקה כמו (ישעיהו מב יד): "כיולדה אפעה".פסוק טז (כל הפסוק)
"בילדכן" - כמו "בהולידכן".
"על האבנים" - מושב האשה היולדת, ובמקום אחר קוראו "משבר". וכמוהו (ירמיהו יח ג): "עושה מלאכה על האבנים" - מושב כלי אומנות יוצר חרס.
"אם בן הוא וגו'" - לא היה מקפיד אלא על הזכרים - שאמרו לו אצטגניניו שעתיד להוולד בן המושיע אותם.
"וחיה" - ותחיה.פסוק יז (כל הפסוק)
"ותחיין את הילדים" - מספקות להם מים ומזון (בבלי סוטה יא:).
- תרגום הראשון "וקיימא" והשני "וקיימתון" - לפי שלשון עבר לנקבות רבות תיבה זו, וכיוצא בה משמשת לשון "פעלו" ולשון "פעלתם",
- כגון (שמות ב יט): "ותאמרנה איש מצרי" - לשון עבר,
- כמו (ירמיהו מד): "ותדברנה בפיכם" - לשון "דברתם", כמו "ותדברו" לזכרים,
- וכן (יחזקאל יג יט): "ותחללנה אותי אל עמי" - לשון עבר, "חללתם" כמו "ותחללו" לזכרים.
- תרגום הראשון "וקיימא" והשני "וקיימתון" - לפי שלשון עבר לנקבות רבות תיבה זו, וכיוצא בה משמשת לשון "פעלו" ולשון "פעלתם",
פסוק יט (כל הפסוק)
פסוק כ (כל הפסוק)
"וייטב" - הטיב להן.
- וזה חלוק בתיבה שיסודה ב' אותיות ונתן לה וי"ו יו"ד בראשה כשהיא באה לדבר בלשון "ויפעיל" הוא נקוד היו"ד בציר"י שהוא קמ"ץ קטן (או בסגו"ל שהוא פת"ח קטן)
- כגון "וייטב אלהים למילדות",
- (איכה ב ה): "וירב בבת יהודה" - הרבה תאניה,
- וכן (דברי הימים ב לו): "ויגל השארית" - דנבוזראדן הגלה את השארית,
- (שופטים טו ד): "ויפן זנב אל זנב" - הפנה הזנבות זו לזו.,
- כל אלו לשון הפעיל את אחרים. וכשהוא מדבר בלשון ויפעל הוא נקוד היו"ד בחיר"ק
- כגון (ויקרא י כ): "וייטב בעיניו" - לשון הוטב
- וכן "וירב העם" - נתרבה העם
- (מלכים ב כה כא): "ויגל יהודה" - הגלה יהודה
- (שמות ב יב): "ויפן כה וכה" - פנה לכאן ולכאן
- ו"אל תשיבני", "וילך", "וישב", "וירד", "ויצא"- לפי שאינן מגזרתן של אלו שהרי היו"ד יסוד בהן "ירד" "יצא" "ישב" "ילך" יו"ד אות שלישית בו.
- וזה חלוק בתיבה שיסודה ב' אותיות ונתן לה וי"ו יו"ד בראשה כשהיא באה לדבר בלשון "ויפעיל" הוא נקוד היו"ד בציר"י שהוא קמ"ץ קטן (או בסגו"ל שהוא פת"ח קטן)
פסוק כא (כל הפסוק)
פסוק כב (כל הפסוק)
"לכל עמו" - אף עליהם גזר. יום שנולד משה - אמרו לו אצטגניניו: היום נולד מושיען, ואין אנו יודעין אם ממצרים אם מישראל, ורואין אנו שסופו ללקות במים. לפיכך גזר אותו היום אף על המצרים שנאמר "כל הבן הילוד" ולא נאמר "הילוד לעברים", והם לא היו יודעים שסופו ללקות על מי מריבה.
רש"י על שמות · א · >>
