קטגוריה:שמות כו יז

<< | ספר שמות • פרק כ"ו • פסוק י"ז | >>

שתי ידות לקרש האחד משלבת אשה אל אחתה כן תעשה לכל קרשי המשכן.

שְׁתֵּי יָדוֹת לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד מְשֻׁלָּבֹת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכֹל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן.

שְׁתֵּ֣י יָד֗וֹת לַקֶּ֙רֶשׁ֙ הָאֶחָ֔ד מְשֻׁ֨לָּבֹ֔ת אִשָּׁ֖ה אֶל־אֲחֹתָ֑הּ כֵּ֣ן תַּעֲשֶׂ֔ה לְכֹ֖ל קַרְשֵׁ֥י הַמִּשְׁכָּֽן׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

שְׁתֵּ֣י שְׁתֵּ֣י - תואר, מספר מונה, נקבה, זוגי, נסמך

צורת יסוד: 8147
מורפ': HAcfdc יָד֗וֹת יָד֗וֹת - שם עצם, זכר ונקבה, רבים, נפרד

צורת יסוד: 3027
מורפ': HNcbpa לַקֶּ֨רֶשׁ֙ לַ - מילת יחס, ה' הידיעה
קֶּ֨רֶשׁ֙ - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: l/7175
מורפ': HRd/Ncmsa הָאֶחָ֔ד הָ - מילית, ה' הידיעה
אֶחָ֔ד - תואר, מספר מונה, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/259
מורפ': HTd/Acmsa מְשֻׁלָּבֹ֔ת מְשֻׁלָּבֹ֔ת - פועל, פועל (Pu'al), בינוני סביל, נקבה, רבים, נפרד

צורת יסוד: 7947
מורפ': HVPsfpa אִשָּׁ֖ה אִשָּׁ֖ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 802
מורפ': HNcfsa אֶל אֶל - מילת יחס

צורת יסוד: 413
מורפ': HR־אֲחֹתָ֑הּ אֲחֹתָ֑ - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
הּ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 269
מורפ': HNcfsc/Sp3fs כֵּ֣ן כֵּ֣ן - מילית, הצבעה

צורת יסוד: 3651 c
מורפ': HTm תַּעֲשֶׂ֔ה תַּעֲשֶׂ֔ה - פועל, קל, עתיד, גוף שני, זכר, יחיד

צורת יסוד: 6213 a
מורפ': HVqi2ms לְכֹ֖ל לְ - מילת יחס
כֹ֖ל - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: l/3605
מורפ': HR/Ncmsc קַרְשֵׁ֥י קַרְשֵׁ֥י - שם עצם, זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: 7175
מורפ': HNcmpc הַמִּשְׁכָּֽן הַ - מילית, ה' הידיעה
מִּשְׁכָּֽן - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד

צורת יסוד: d/4908
מורפ': HTd/Ncmsa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):

שְׁתֵּ֣י מונח (משרת, דרגא 5) יָד֗וֹת רביעי (משנה, דרגא 3)

לַקֶּ֨רֶשׁ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

הָאֶחָ֔ד זקף קטן (מלך, דרגא 2)

מְשֻׁלָּבֹ֔ת זקף קטן (מלך, דרגא 2)

אִשָּׁ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)

אֶל־אֲחֹתָ֑הּ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

כֵּ֣ן מונח (משרת, דרגא 5) תַּעֲשֶׂ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)

לְכֹ֖ל טפחא (מלך, דרגא 2)

קַרְשֵׁ֥י מרכא (משרת, דרגא 5) הַמִּשְׁכָּֽן סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

שְׁתֵּי יָדוֹת בליטות לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד, מְשֻׁלָּבֹת מקבילות זאת לזאת אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ, כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכֹל קַרְשֵׁי הַמִּשְׁכָּן.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):	תְּרֵין צִירִין לְדַפָּא חַד מְשׁוּלְּבִין חַד לָקֳבֵיל חַד כֵּן תַּעֲבֵיד לְכֹל דַּפֵּי מַשְׁכְּנָא׃
ירושלמי (יונתן):	תַּרְתֵּין צִירִין לְלוּחָא חָד מְכַוְונִין צְטַר חָד בְּגוֹ חַד הֵיכְדֵין תַּעֲבֵיד לְכָל לוּחֵי מַשְׁכְּנָא:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"שתי ידות לקרש האחד" - היה חורץ את הקרש מלמטה באמצעו בגובה אמה ומניח רביע רחבו מכאן ורביע רחבו מכאן והן הן הידות והחריץ חצי רוחב הקרש באמצע (ר"ל קרש נקרא מה שנשאר לאחר שחרץ מכאן ומכאן ואז נשאר רוחב אמה נמצא חצי רוחב הקרש שבאמצע הוא חצי אמה וכן פירש רש"י בהדיא בפרק הזורק צ"ח שהחריץ באמצע רחב חצי אמה והיה חורץ רביעית אמה מכל צד וכל יד היה רוחב רביעית אמה וכן כל שפת אדן היה רוחב רביעית אמה ודוק היטב ואז סרה תלונת הרמב"ן ותמיהתו מסולקת) ואותן הידות מכניס באדנים שהיו חלולים והאדנים גבהן אמה ויושבים רצופים מ' זה אצל זה וידות הקרש הנכנסים בחלל האדנים חרוצות משלשה צדיהן רוחב החריץ כעובי שפת האדן שיכסה הקרש את כל ראש האדן שאם לא כן נמצא ריוח בין קרש לקרש כעובי שפת שני האדנים שיפסיקו ביניהם וזהו שנאמר ויהיו תואמים מלמטה שיחרוץ את צדי הידות כדי שיתחברו הקרשים זה אצל זה

"משלבות" - עשויות כמין שליבות סולם מובדלות זו מזו ומשופין ראשיהם ליכנס בתוך חלל האדן כשליבה הנכנסת בנקב בתוך עמודי הסולם

"אשה אל אחתה" - מכוונות זו כנגד זו שיהיו חריציהם שוים זו כמדת זו כדי שלא יהיו שתי ידות זו משוכה לצד פנים וזו משוכה לצד חוץ בעובי הקרש שהוא אמה ותרגום של ידות צירין לפי שדומות לצירי הדלת הנכנסים בחורי המפתן

מפרשי רש"י - לחץ על המילה "הראה" בצד שמאל להצגה

מפרשי רש"י

עריכה

גור אריה

עריכה

• לפירוש "גור אריה" על כל הפרק •

[ו] מניח רביעי רחבו וכו'. הרמב"ן הקשה על זה שאם החריץ שבאמצע הקרש חצי רוחב הקרש, והם ד' טפחים וחצי, צריך שיהיה עובי שפת האדן רבע רוחב הקרש, שני טפחים וגודל, כדי שיהיה עובי שני אדנים ממלא החריץ שבאמצע, שהוא חצי רוחב הקרש, ולא יהיה ריוח בין אדן לאדן, ואם כן כשאתה חורץ הקרש מג' צדדין לא ישאר בהן כלום, ושפתי האדנים שוות היו. ועוד, מה שהביא הרב ראיה (רש"י פסוק כה) ממשנת סדר הקרשים למלאכת המשכן (פי"א) 'היה עושה את האדנים חלולים, וחורץ הקרש מלמטה רביעי מכאן רביעי מכאן והחריץ חציו באמצע', וגם זו הברייתא כפי משמעות יש תימה גדול, שחורצת מן הקרש רביעית מכאן ורביעית מכאן, ובאמצע הקרש חריץ של חציו של קרש, נמצא כולו חרוץ, ולא נשאר בו [יד ורגל] כלל, עד כאן. והרא"ם השיב על הראשון, דלא היו שפתי האדנים שוות, רק כי שפתי האדנים שבתוך אמצע הקרש היה שפת האדן שני טפחים וגודל, אבל שפה האחרת לא היה כל כך עב, אלא כפי החריץ שהיה חורץ הידות מצד הקרש מבחוץ, כפי שהיה רוצה, והשתא לא קשיא מידי. אלא שלא יתורץ מנא ליה לרש"י לומר שלא היו שפתי האדנים שוות, שמא היו שוות לגמרי, ולא היה החריץ שבאמצע הקרש חציו של קרש, עד שנאמר דהיה שפת האדנים בלתי שוות. אלא דיש לומר דראית רש"י מברייתא השנויה במלאכת המשכן (רש"י פסוק כה), ושם אמר כי היה חורץ הקרש [חציו] באמצע, [ו]רביעי מכאן וכו'. והוקשה לו קושית הרמב"ן, איך יתכן לומר, שאם כן לא ישאר דבר באמצע הקרש אם יהיה חורץ הקרש רביעי מכאן ורביעי מכאן, ולפיכך פירש הוא דמה שאמר 'רביע מכאן ורביע מכאן' רוצה לומר הקרש היה רביע מכאן ורביע מכאן, והחריץ היה נשאר חציו של קרש באמצע, ומפני זה הוצרך לומר דשפתי האדנים בלתי שוות היו. אלא דגם על זה קשיא, מנא לן כך, ולמה לא נאמר דשפתי האדנים שוות היו. ועוד, דלמה אמרה הברייתא 'והחריץ חציו באמצע' כדי לומר שבזה שהיה החריץ חציו באמצע היו שפתי האדנים מכסים החריץ, והיה נכנסה השפה בחריץ, ואילו חריץ האחר שהיה חורץ הידות מצד השני לא זכרה הברייתא כלל, שהרי שפת האדן השני גם כן נכנס בחריץ השני, כמו שהיו נכנסים שפתי האדנים בחריץ שבאמצע. אבל לפי פירוש הרמב"ן דמה שאמרו בברייתא 'רביע מכאן ורביע מכאן' רוצה לומר שהיה החריץ 'רביע מכאן', כאילו אמר שהיה חורץ הקרש ארבעה טפחים, טפח מכאן וטפח מכאן ושני טפחים באמצע, ויהיה הכל שפיר:

ומה שהקשה הרא"ם על פירוש הרמב"ן, דאם כן לא הוי ליה למימר 'והחריץ חציו באמצע', רק הוי ליה למימר 'רביע מכאן ורביע מכאן וחציו באמצע', דהא עד השתא מה שאמר 'רביע מכאן' גם כן בחריץ איירי, אין זה קשיא, דאדרבא, דלא שמעינן דבחריץ איירי, דלא ידעינן מאי 'רביע מכאן' דקאמר, לכך אמר 'וחריץ חציו באמצע', כלומר דבחריץ איירי. ומה שלא אמר 'רביע חריץ מכאן ורביע חריץ מכאן', דאיך יאמר 'רביע חריץ' כיון שלא עשה כל החריץ, וכן לא אמר 'החריץ חציו באמצע ורביע מכאן ורביע מכאן', שהיה קשה דלא יתכן לומר 'החריץ חציו באמצע' כיון שלא נעשה כל החריץ, איך יאמר 'חציו באמצע', אבל בלשון זה הוי שפיר, שכך פירושו, שכאשר היה החריץ רביע מכאן ורביע מכאן, נמצא עתה שהחריץ שנעשה מתחלה באמצע - חציו של חריץ, שנשלם עתה כאשר היה חורץ רביע מכאן ורביע מכאן. והשתא הוי שפיר שנקט מלת 'והחריץ' אצל האמצע, כי לעולם המלה המורה במה הוא מדבר נכתב בהתחלת הדבר, וכאן ההתחלה היא אמצע החריץ, ואילו כתב 'החריץ חציו באמצע ורביע מכאן ורביע' הוי שפיר, וכך עתה גם כן פירושו כך, אלא דלא מצי למכתב כך מטעם אשר אמרנו, ולפיכך אמר 'והחריץ חציו באמצע', פירושו וכבר היה החריץ באמצע קודם זה שהיה חורץ רביע מכאן ורביע מכאן. ועוד, דלא יתכן לומר 'וחציו מכאן', שהיה פירושו חצי הרביע מכאן, שכן משמע 'רביע מכאן ורביע מכאן וחצי של רביע באמצע'. לכך הוצרך לומר 'והחריץ חציו באמצע':

ומה שפירש רש"י שהיה חורץ הידות משני צדדין, היינו דאותו צד שמתחברים הקרשים על כרחך היה חורץ, כדי שיתחברו הקרשים, ואותו צד שבפנים גם כן היה חורץ מפני הקרש שבמקצוע המערב, כדי שיהיה מתחבר הקרש שבמקצוע מערב עם הקרשים שבסדר צפון ודרום, כמו שפירש רש"י בסמוך (פסוק כד) 'וקרש שבמקצוע מערב חרוץ לרחבו בעוביו וכו, ומפני שהיה קרש זה חרוץ, על כרחך היו כלם שבסדר מערב חרוצים, כדי שיהיו שוים קרשי מערב, מאחר שהיה הקרש מכסה שפתי האדנים לארכם בפנים, וכל זה משום קרש המקוצע כדי שיהיה מתחבר לקרשי צפון ודרום:

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

שְׁתֵּי יָדוֹת לַקֶּרֶשׁ הָאֶחָד – הָיָה חוֹרֵץ אֶת הַקֶּרֶשׁ מִלְּמַטָּה בְּאֶמְצָעוֹ בְּגֹבַהּ אַמָּה, וּמַנִּיחַ רְבִיעַ רָחְבּוֹ מִכָּאן וּרְבִיעַ רָחְבּוֹ מִכָּאן, וְהֵן הֵן הַיָּדוֹת. וְהֶחָרִיץ חֲצִי רֹחַב הַקֶּרֶשׁ^[2] בְּאֶמְצַע. וְאוֹתָן הַיָּדוֹת מַכְנִיס בָּאֲדָנִים, שֶׁהָיוּ חֲלוּלִים. וְהָאֲדָנִים גָּבְהָן אַמָּה, וְיוֹשְׁבִים רְצוּפִים, אַרְבָּעִים זֶה אֵצֶל זֶה, וִידוֹת הַקֶּרֶשׁ הַנִּכְנָסִים בַּחֲלַל הָאֲדָנִים חֲרוּצוֹת מִשְּׁלֹשָׁה צִדֵּיהֶן, רֹחַב הֶחָרִיץ כָּעֳבִי שְׂפַת הָאֶדֶן, שֶׁיְּכַסֶּה הַקֶּרֶשׁ אֶת כָּל רֹאשׁ הָאֶדֶן, שֶׁאִם לֹא כֵן נִמְצָא רֶוַח בֵּין קֶרֶשׁ לְקֶרֶשׁ כָּעֳבִי שְׂפַת שְׁנֵי הָאֲדָנִים שֶׁיַּפְסִיקוּ בֵּינֵיהֶם. וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְיִהְיוּ תֹאֲמִם מִלְּמַטָּה" (שמות כו,כד), שֶׁיַּחֲרֹץ אֶת צִדֵּי הַיָּדוֹת כְּדֵי שֶׁיִּתְחַבְּרוּ הַקְּרָשִׁים זֶה אֵצֶל זֶה (וראו שבת צ"ח ע"ב וברש"י שם).
מְשֻׁלָּבוֹת – עֲשׂוּיוֹת כְּמִין שְׁלִיבוֹת סֻלָּם, מֻבְדָּלוֹת זוֹ מִזּוֹ, וּמְשֻׁפִּין רָאשֵׁיהֶם לִכָּנֵס בְּתוֹךְ חֲלַל הָאֶדֶן כַּשְּׁלִיבָה הַנִּכְנֶסֶת בַּנֶּקֶב בְּתוֹךְ עַמּוּדֵי הַסֻּלָּם.
אִשָּׁה אֶל אֲחֹתָהּ – מְכֻוָּנוֹת זוֹ כְּנֶגֶד זוֹ, שֶׁיִּהְיוּ חֲרִיצֵיהֶם שָׁוִים זוֹ כְּמִדַּת זוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיוּ שְׁתֵּי יָדוֹת זוֹ מְשׁוּכָה לְצַד פְּנִים וְזוֹ מְשׁוּכָה לְצַד חוּץ בָּעֳבִי הַקֶּרֶשׁ, שֶׁהוּא אַמָּה. וְתַרְגּוּם שֶׁל יָדוֹת – "צִירִין", לְפִי שֶׁדּוֹמוֹת לְצִירֵי הַדֶּלֶת הַנִּכְנָסִים בְּחוֹרֵי הַמִּפְתָּן.

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

שתי ידות לקרש האחד: חרוצין היו הקשרים באמצעיתן להניח שתי ידות בהן:

משולבות: הידות זה כנגד זה, וכל סביב הידות היה הקרש חרוץ מכל צד כדי שיכנסו הידות של כל קרש וקרש בתוך שני אדנים שתחת הקרש האחד, וגם האדנים היו חלולים להכניס בהן הידות:

רמב"ן

עריכה

• לפירוש "רמב"ן" על כל הפרק •

"שתי ידות לקרש האחד" - כתב רש"י היה חורץ את הקרש מלמטה באמצעו בגובה אמה, ומניח רביע רחבו מכאן ורביע רחבו מכאן והן הן הידות, והחריץ שבאמצע הידות חצי רחב הקרש. ואותן הידות מכניס באדנים שהיו חלולין, והאדנים היו גבוהין אמה ויושבין רצופין ארבעים זה אצל זה, וידות הקרשים הנכנס בחלל האדנים חרוצות משלשת צדיהן, רחב החריץ כעובי שפת האדן, שיכסה הקרש את כל ראש האדן, שאם לא כן נמצא ריוח בין קרש לקרש כעובי שפת שני האדנים שיפסיק ביניהם, וזהו שנאמר (בפסוק כד) ויהיו תואמים מלמטה, שיחרוץ את הידות בצדיהן כדי שיתחברו הקרשים זה אצל זה. כך מצאתי לשון הרב: ואני תמה בו, שאם היה החריץ שבאמצע חצי רחב הקרש, והם ד' טפחים וחצי, יצטרך שיהי' עובי שפת האדן כרביע רוחב הקרש, שהם שני טפחים וגודל, כדי שיהא עובי שני האדנים ממלא החריץ שבאמצע שהוא חצי רחב הקרש, ולא יהיה ריוח בין אדן לאדן. ואם כן כשאתה חורץ הקרשים משלשת צדיהן כך, לא ישאר בהם כלום, ושפתי האדנים שוות היו בכל צד. ועוד מה שהביא הרב ראיה כך שנויה משנת מעשה המשכן, סדר הקרשים למלאכת המשכן, היה עושה את האדנים חלולים, וחורץ את הקרש מלמטה רביע מכאן ורביע מכאן, וחריץ חציו באמצע, ועושה לו שתי ידות כמין שני חווקים, ומכניסן לתוך שני האדנים: וגם זו הברייתא כפי משמעה יש בה תימה גדול, שחורצת מן הקרש רביע מכאן ורביע מכאן, ובאמצע עושה חריץ חציו של רחב הקרש, נמצא כלו חרוץ, לא נשאר בו יד ורגל כלל: אבל לפי דעתי הברייתא הזו לא נתנה שיעור לחריץ, לפי שלא נתנה תורה שיעור לעובי שפתי האדנים, ולפיכך אמרו שהיה חורץ את הקרש רביע חרצו מכאן לכסות שפה אחת של אדן, ורביע חרצו מכאן, ובאמצעו של קרש היה חורץ חציו של כל החריץ שבאותו הקרש לכסות שפת שני האדנים. ולדברי הכל צריך תלמוד שלא היה במשכן מלמטה בגובה אמה רחב עשר אמות, שהרי עובי שני האדנים שמכאן ומכאן ממעט בו, ואולי אין קפידא בכך. ומדברי רש"י הקרש שהיה עביו אמה היה חורץ בעובי הידות מבפנים כפי עובי שפת האדנים. והוא נכון, אלא שלא הוזכר זה בברייתא "משולבות אשה אל אחותה" - עשויות כמין שליבות סולם. אשה אל אחותה, מכוונות זו כנגד זו, ומובדלות זו מזו, ומשופים ראשיהם ליכנס בתוך חלל האדן כשליבה הנכנסת בנקבי עמודי הסולם, ושיהיו חריצין שוין זו כמדת זו, כדי שלא יהיו שתי ידות זו משוכה לצד פנים וזו משוכה לצד חוץ בעובי הקרשים שהוא אמה. לשון רש"י. והנה לדבריו משולבות יחזור על הידות, שיהיו משופות בראשן ליכנס בחלל האדנים, ואשה אל אחותה לא יבא רק על הקרשים, שתהיינה מחוברות בשוה. והקרשים לשון זכר, והיה לו לומר איש אל אחיו, ואולי יאמר אשה אל אחותה שתהיינה השליבות מכוונות זו כנגד זו וחריציהן שוים כי בכך יהיו הקרשים חוברות. והידות אין ראשיהן משופים בשפוע ממש, כי חלל האדנים שוה הוא בכל האדן, אלא שיהא חריץ בצדדין שלהן כדי שיתחברו קרש אל קרש: אבל בברייתא של מלאכת המשכן מצאתי ושני הסנין יוצאין מן הקרשים, שנים לכל אחד ואחד, שמשקיע את הזכר בתוך הנקבה, שנאמר משולבות אשה אל אחותה, דברי רבי נחמיה, שרבי נחמיה אומר אין ת"ל משולבות, ומה ת"ל משולבות, שעושה להם שלבים כסולם המצרי. ופירוש סנין כעין שעושין בארגזין להדק ולחבר הדפין זה בזה כמין יתדות של עץ, כמו ששנינו במשנה כלים (פ"י ה"ו) עשאן בסנין או בשוגמין אינו צריך למרח באמצע, ואומר בתלמוד (ב"מ קיז.) קנים וסנין. וכפי זה נראה שיאמר הכתוב שיעשה שליבה יוצאה מן הקרש כעין הוצין זכרים, וכנגדו בקרש שבצדו שליבה אחרת נקובה, ומכניס הזכר לתוך הנקבה, וכן בקרש האחר, שתהא בכל קרש שתי שליבות נכנסות זו בזו. משולבות אשה אל אחותה, שם לשליבות עצמן, והוא לשון נקבה בכאן, וכן הזכירו אותן חכמים נשמטה שליבה מתחתיו (מכות ז:), בסולם הלך אחר שליבותיו (שבת ס.). ואע"פ שמצינו בין השלבים (מ"א ז כח), הוא כמו נשים ופלגשים

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"שתי ידות לקרש האחד". ז"ל הברייתא דמלאכת המשכן (פ"א) היה עושה את האדנים חלולים, וחורץ את הקרש מלמטה רביע מכאן ורביע מכאן, והחריץ חציו באמצע,

ועושה לו שתי יתדות כמין שני חווקין ומכניסן לתוך שתי אדנים, ופי' שחורץ רביע אמה מכאן ורביע אמה מכאן, [ונשאר מן הקרש אמה] והחריץ חציו [ר"ל של האמה הנשאר] באמצע, וא"כ חורץ באמצע חצי אמה, וכן פרש"י בשבת (דף צ"ח ע"ב) ושם מבואר שה"ה שחורץ בעובי הקרש מכל צד [מסתמא ג"כ רביע אמה], ולפ"ז כל יד מחזיק רביע אמה לרוחב הקרש וחצי אמה לעביו, וכל אדן חלול רביע אמה ומוקף רביע אמה סביב, ובזה מכוונים הידות להכנס בתוך חלל שני האדנים שנותן לכל קרש זו אצל זו, ובפרש"י שבכאן נלחצו המפ' הרמב"ן והרא"ם, ויש לכוונם בדוחק עם פירושו בשבת כמו שהוגה ברש"י שבחומש: משלבות אשה אל אחותה, פרש"י משולבות שמשופים ראשיהם בתוך חלל האדן כשליבה הנכנסת בנקבי עמודי הסולם, ואשה אל אחותה ר"ל מכוונות זו כנגד זו, וכן פי' הרד"ק במכלול שורש שלב, ובאמת מ"ש (מ"א) בין השלבים היינו קנים ארוגים זע"ז כמש"ש, ושליבות הסולם אינו מורה על השיפוי, וגם שהיה צ"ל איש אל אחיו ומוסב על הקרשים שיהיו מכוונים כמ"ש הרמב"ן, ועוד שזה ידענו ממ"ש ויהיו תואמים מלמטה כמ"ש רש"י שם, ובברייתא דמלה"מ (פ"א) ושני הסנין יוצאים מן הקרשים שנים לכל אחד ואחד שמשקיע את הזכר בתוך הנקבה שנאמר משולבות אשה אל אחותה דברי ר"נ שר"נ אומר אין ת"ל משולבות ומה ת"ל משולבות שעושה להם שלבים כסולם המצרי, ופי' הרמב"ן סנין כעין שעושים בארגזים לחבר הדפין זב"ז כמין יתדות של עץ, כמ"ש בפ"י דכלים עשאן בסנין, ובב"מ (דף קי"ז) קנים וסנין, ר"ל שיעשה שליבה יוצאה מן הקרשים כעין הוצין זכרים וכנגדו בקרש שבצידו שליבה אחרת נקובה ומכניס הזכר בתוך הנקבה וכן בקרש האחר שיהא בכל קרש שתי שליבות זו בזו, וכן בערוך (ערך סן) אומר כמין סינין היוצאים מן הקרשים שנים מכאן ושנים מכאן ומשליבין אותם בהם, ונראה שמפרש ששתי ידות נמשך לשתים, שתי ידות לקרש האחד, [ושתי ידות] משלבות אשה אל אחותה, ולפ"ז מ"ש אשה אל אחותה מוסב על הידות המשולבות, שידות הזכרים שבצדי הקרשים [שיהיו דומים כשליבות הסולם שמכניסין אותם בנקב הסולם] יכנסו בנקבי השליבה המנוקבת שכנגדו בכוון שהיא תחובה בעובי הקרש בפנים, ומבואר מדברי הרמב"ן והערוך שהיה בכל צד שתי שליבות כמ"ש שתי ידות משולבות ואצל כל יד היוצא בכל צד היה ג"כ סמוך שליבה נקובה תחוב בעובי הקרש בענין שיד שבצד זה יכנס בנקב שבצד זה שכנגדו ואצלו יכנס יד הזכר שבצד האחר [שהיו אצל השליבה המנוקבת] לנקב שבצד זה שאצל היד, וזה היה בשני מקומות בכל קרש, ומה שקבעו שם שליבה נקובה ולא עשו הנקב בהקרש עצמו, מפני שהיה מפרקו מן הנקב בכל פעם שנסעו ויתקלקל הנקב, לא כן אם קובע שליבה נקובה שיוכל לקבוע שליבה אחרת נקובה בכל עת שחנו, והנה ע"י השליבות נתחברו הקרשים קרש עם קרש, ומ"ש כן תעשה לכל קרשי המשכן, כי גם בקרשי המקצועות היו הידות האלה קבועות בצד אחד בעובי הקרש ובצד אחד ברחבו, וממ"ש לכל קרשי המשכן, י"ל שגם בקרשים שאצל העמודים היו ידות שבהם חבר הקרשים אל העמודים שאצלם: