קטגוריה:הושע ה ט

<< | ספר הושע • פרק ה' • פסוק ט' | >>

מהדורת הכתיב:

אפרים לשמה תהיה ביום תוכחה בשבטי ישראל הודעתי נאמנה.

המהדורה המנוקדת:

אֶפְרַיִם לְשַׁמָּה תִהְיֶה בְּיוֹם תּוֹכֵחָה בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הוֹדַעְתִּי נֶאֱמָנָה.

המהדורה המוטעמת:

אֶפְרַ֙יִם֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ה בְּי֖וֹם תּוֹכֵחָ֑ה בְּשִׁבְטֵי֙ יִשְׂרָאֵ֔ל הוֹדַ֖עְתִּי נֶאֱמָנָֽה׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

אֶפְרַ֨יִם֙ אֶפְרַ֨יִם֙ - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 669
מורפ': HNp לְשַׁמָּ֣ה לְ - מילת יחס
שַׁמָּ֣ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: l/8047
מורפ': HR/Ncfsa תִֽהְיֶ֔ה תִֽהְיֶ֔ה - פועל, קל, עתיד, גוף שלישי, נקבה, יחיד

צורת יסוד: 1961
מורפ': HVqi3fs בְּי֖וֹם בְּ - מילת יחס
י֖וֹם - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך

צורת יסוד: b/3117
מורפ': HR/Ncmsc תּֽוֹכֵחָ֑ה תּֽוֹכֵחָ֑ה - שם עצם, נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 8433 a
מורפ': HNcfsa בְּשִׁבְטֵי֙ בְּ - מילת יחס
שִׁבְטֵי֙ - שם עצם, זכר, רבים, נסמך

צורת יסוד: b/7626
מורפ': HR/Ncmpc יִשְׂרָאֵ֔ל יִשְׂרָאֵ֔ל - שם עצם, פרטי

צורת יסוד: 3478
מורפ': HNp הוֹדַ֖עְתִּי הוֹדַ֖עְתִּי - פועל, הפעיל, עבר, גוף ראשון, משותף, יחיד

צורת יסוד: 3045
מורפ': HVhp1cs נֶאֱמָנָֽה נֶאֱמָנָֽה - פועל, נפעל, בינוני פעיל (הווה), נקבה, יחיד, נפרד

צורת יסוד: 539
מורפ': HVNrfsa׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא
(מקור):

אֶפְרַ֨יִם֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

לְשַׁמָּ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) תִֽהְיֶ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)

בְּי֖וֹם טפחא (מלך, דרגא 2)

תּֽוֹכֵחָ֑ה אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

בְּשִׁבְטֵי֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

יִשְׂרָאֵ֔ל זקף קטן (מלך, דרגא 2)

הוֹדַ֖עְתִּי טפחא (מלך, דרגא 2)

נֶאֱמָנָֽה סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

אֶפְרַיִם לְשַׁמָּה לשממה תִהְיֶה בְּיוֹם תּוֹכֵחָה ביום הדין, בְּשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל הוֹדַעְתִּי נֶאֱמָנָה הזהרתי את כולם הודעה ודאית.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

בֵּית אֶפְרַיִם לְצָדוּ תְהֵא בְּיוֹם תּוּשְׁלְמַת חוֹבִין בְּרַם בְּשִׁבְטַיָא דְיִשְׂרָאֵל הוֹדְעֵית אוֹרַיְתָא:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"לשמה תהיה ביום תוכחה" - וכשאבא להתווכח עמהם ישומו ויהיו תוהים ואין מענה בפיהם למה כי בשבטי ישראל הודעתי תורה נאמנה והם עברו עליה "אפרים לשמה וגו'" - בשבטי ישראל הודעתי נאמנה ר' אבוהו בשם ר' אחא ב"ר חנינא אמר ביום שיתווכח עמהם הקב"ה בדין לא יהיה להם פתחון פה שהרי בשבטים הודעתי שהדין דין אמת אתה מוצא כשגלו עשרת השבטים לא גלו יהודה ובנימין והיו עשרת השבטים אומרים מפני שהם בני פלטין שלו לא הגלה אותן משוא פנים יש בדבר וחס ושלום אין משוא פנים אלא עדיין לא נתמלאה סאתם כיון שחטאו גלו אז שמעו עשרת השבטים מאין מענה בפיהם ואמרו הא אלהא הא תקיף הא קשוט דאפילו לבני ביתיה לא נסיב אפין לקיים מה שנאמר בשבטי ישראל הודעתי נאמנה

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"לשמה" - מלשון שממון

"תוכחה" - מלשון ויכוח

מצודת דוד

"בשבטי ישראל" - בהפורעניות שאביא על שבטי ישראל בזה הודעתי האמנת דברי שכן היה כמו שאמרתי עליהם

"ביום תוכחה" - ביום שאתוכח עמהם על רוע מעשיהם

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"אפרים" באר הטעם שיפרדו ממלכות אפרים, מפני "שאפרים תהיה לשמה ביום תוכחה", היינו ביום המוגבל לה' להוכיח אותם על עונותיהם ולשלם להם גמול, "בשבטי ישראל" מוסב למטה, ושיעור הכתוב וסדרו.

ביאור המילות

"ביום תוכחה". כמו יום צרה ותוכחה (ישעיה ל"ז) ויל"פ ג"כ ששיעור הכתוב תקעו שופר בגבעה וכו' ביום תוכחה, ר"ל ביום צום שאז העם מתאספים וזקן דורש תוכחות ודברי כבושים אז ביום ההוא תקעו שופר והודיעו ברבים לאמר אחריך בנימין כי אפרים לשמה תהיה, בשבטי ישראל, המאמרים מקבילים, "בשבטי ישראל הודעתי נאמנה". היו שרי יהודה עליהם אשפוך [כמסיגי גבול] כמים עברתי: