ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קכב א

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · קכב א · >>

ומשפטו וְיַשְׁחֲךָ. וההִתְפַּעֵל ממנו אמרו אותו בהכפל למ"ד-הפעל הראשונה נראית והשניה נחה – הִשְׁתַּחֲוָה, הִשְׁתַּחֲוִיתָ, הִשְׁתַּחֲוֵיתִי, הִשְׁתַּחֲווּ, הִשְׁתַּחֲוִיתֶם, הִשְׁתַּחֲוִינוּ, הִשְׁתַּחַוְתָּה, או הִשְׁתַּחֲוָיָה מלעיל, כי מלרע הוא שם – "בְּהִשְׁתַּחֲוָיָתִי בֵּית רִמֹּן" (מ"ב ה יח) – הִשְׁתַּחֲוָיָה, הִשְׁתַּחֲוָיוֹת. וכן אמרו במשנה: "ושלש עשרה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת היו במקדש" (משנה שקלים ו א). הִשְׁתַּחֲוֵית, הִשְׁתַּחֲוִיתֶן.

הבינוני: מִשְׁתַּחֲוֵה, מִשְׁתַּחֲוִים, מִשְׁתַּחֲוָה, מִשְׁתַּחֲווֹת.

העתידים, הצווי: הִשְׁתַּחֲוֶה, הִשְׁתַּחֲווּ, הִשְׁתַּחֲוִי, הִשְׁתַּחֲוֶינָה.

אית"ן: אֶשְׁתַּחֲוֶה, יִשְׁתַּחֲוֶה, תִּשְׁתַּחֲוֶה, נִשְׁתַּחֲוֶה, יִשְׁתַּחֲווּ, תִּשְׁתַּחֲווּ, תִּשְׁתַּחֲוֶה, תִּשְׁתַּחֲוִי, תִּשְׁתַּחֲוֶינָה. ובנפול אות הכפל נשארה הו"ו נחה שהיא למ"ד-הפעל – "וַיִּשְׁתַּחוּ אָרְצָה" (בראשית יח ב), "וַתִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ" (מ"א א טז). ולא נמצא אלא עם יו"ד ועם תי"ו אית"ן, אולי נאמר כן בכל האית"ן.^[1] ומלת "וְהֵמָּה מִשְׁתַּחֲוִיתֶם" (יחזקאל ח טז) הורכבה ממִשְׁתַּחֲוִים והִשְׁתַּחֲוִיתֶם. וטעם ההרכבה: אמר הנביא כי מצא אותם האנשים משתחוים קדמה לשמש, ואמר לנכנסים דרך שאלה – הִשְׁתַּחֲוִיתֶם, והורכבה המלה משתי מלות לקצר הענין. וא"א ז"ל כתב בספר חבור הלקט כי התי"ו היאהה"א הנוספתת בהִשְׁתַּחֲוָה, מִשְׁתַּחֲוֶה, ובא ה"א הנוספת נראית ב"מִשְׁתַּחֲוִיתֶם" כה"א "צֹנֶה וַאֲלָפִים" (תהלים ח ח) כלם ב"צֹנַאֲכֶם" (במדבר לב כד). ונקדמה פ"א הפעל לתי"ו התפעל בבנין הזה כמשפט אותיות ז"ס ש"ץ כמו שכתבנו.

תאה – נאמר כי מעקר זה "תְּתָאוּ" (במדבר לד ז) בפלס תְּגַלּוּ. או יהיה שרשו תוה מן "וְהִתְוִיתָ תָּו" (יחזקאל ט ד), ובאה האל"ף תמורת הו"ו.

ואשר פ"איהם חסר ולמ"דיהם ה"א נחה אלה הם

נזה – אמרו בפעל הקל ממנו "וַאֲשֶׁר יִזֶּה מִדָּמָהּ" (ויקרא ו כ), וכשנפלה הה"א למ"ד הפעל כמנהג נחי הלמ"ד נפל גם הדגש, כי לא יתכן דגש חזק באות שתהיה בסוף המלה ולא תהיה מונעת באחד המלכים. ואמרו "וַיִּז מִדָּמָהּ אֶל הַקִּיר" (מ"ב ט לג) בחירק, ובצרי – "וְיֵז נִצְחָם עַל בְּגָדַי" (ישעיהו סג ג). והכבד ממנו – הִזָּה. הִזֵּיתָ. הִזִּיתֶם. הבינוני – מַזֶּה. מַזִּים וכולי.

נימוקי רבי אליהו בחור

1. ר"ל כי לא נוכל לומר אֶשְׁתַּחוּ, יִשְׁתַּחוּ.