קטגוריה:בראשית יא ג
נוסח המקרא
ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.
וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר׃
וַ/יֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗/הוּ הָ֚בָ/ה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְ/נִשְׂרְפָ֖ה לִ/שְׂרֵפָ֑ה וַ/תְּהִ֨י לָ/הֶ֤ם הַ/לְּבֵנָה֙ לְ/אָ֔בֶן וְ/הַ֣/חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָ/הֶ֖ם לַ/חֹֽמֶר׃
תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים
פרשנות
- פרשנות מסורתית:
תרגום
אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַרוּ גְּבַר לְחַבְרֵיהּ הַבוּ נִרְמֵי לִבְנִין וְנִשְׂרוֹפִנּוּן בְּנוּרָא וַהֲוָת לְהוֹן לְבֵינְתָא לְאַבְנָא וְחֵימָרָא הֲוָה לְהוֹן לִשְׁיָע׃ |
אונקלוס (דפוס): | וַאֲמַרוּ גְּבַר לְחַבְרֵיהּ הָבוּ [נ"א: הֲבוּ], וכן בהמשך נִרְמֵי לִבְנִין וְנִשְׂרוֹפִנּוּן [נ"א: וְנוֹקְדִינוּן] בְּנוּרָא וַהֲוַת לְהוֹן לְבִינְתָּא לְאַבְנָא וְחֵימָרָא הֲוָה לְהוֹן לִשְׁיָע [נ"א: לְשִׁיעַ]׃ |
ירושלמי (יונתן): | וַאֲמָרוּ גְבַר לְחַבְרֵיהּ הָבוּ נִרְמֵי לִיבְנִין וְנִשְׁוֵי יַתְהוֹן בְּאַתּוּנָא וַהֲוָה לְהוֹן לְבִינְתָּא לְאַבְנָא וְטִינָא הֲוַות לְהוֹם לְשִׁיעַ: |
רש"י
"הבה" — הזמינו עצמכם. כל הבה – לשון הזמנה הוא, שמכינים עצמן ומתחברים למלאכה, או לעצה, או למשא. הבה — הזמינו; אפריקליי"ר בלע"ז.
"לבנים" — שאין אבנים בבבל, שהיא בקעה.
"ונשרפה לשרפה" — כך עושין הלבנים שקורין טיוול"ש בלע"ז; שורפים אותן בכבשן.
"לחמר" — לטוח הקיר.
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
הָבָה – הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם. כָּל "הָבָה" לְשׁוֹן הַזְמָנָה הוּא, שֶׁמְּכִינִים עַצְמָן וּמִתְחַבְּרִים לִמְלָאכָה אוֹ לְעֵצָה אוֹ לְמַשָּׂא. "הָבָה" – הַזְמִינוּ, אפרייליי"ר [apareilier = להיכון] בְּלַעַז.
לְבֵנִים – שֶׁאֵין אֲבָנִים בְּבָבֶל, שֶׁהִיא בִקְעָה.
וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה – כָּךְ עוֹשִׂין הַלְּבֵנִים, שֶׁקּוֹרִים טיול"ש [tiules = רעפים] בְּלַעַז: שׂוֹרְפִים אוֹתָם בַּכִּבְשָׁן.
לַחֹמֶר – לָטוּחַ הַקִּיר.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ותהי להם הלבנה לאבן — תחת אבן, והחמר תחת טיט. ופירושו כמשמעו בלשון ישמעאל.
ואלה בוני המגדל לא היו טיפשים, שיחשבו לעלות אל השמים. גם לא פחדו מהמבול, כי נח ובניו שנשבע להם השם – שם היו, וכולם היו סרים אל משמעתם, כי בניהם היו. והנה הכתוב גילה חפצם וסוף דעתם, לבנות עיר גדולה למושבם, ולבנות מגדל גבוה להיות להם לאות ולשם ולתהילה, לדעת מקום העיר להולכים חוצה, כרועי המקנה. גם יעמוד שמם אחריהם כל ימי המגדל, וזהו שאמר הכתוב ונעשה לנו שם:ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
לאבן. ב' במסורה הכא ואידך וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן. גבי נבל מה להלן מיתה אף כאן מיתה שיותר היה קשה להם מן המות כשנפלה לבנה מן המגדל:
- פרשנות מודרנית:
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יא ג.
הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ
האנשים היו חברותיים אחד לשני, ונראה שהם האמינו והתנהגו לפי הוראת אלוהים "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ביאור:ויקרא יט יח), וכך הם דיברו ביניהם וסיכמו על תוכנית משותפת שתביא רווח לכולם.
הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים
האנשים מתנדבים לשרת את המאמץ המשותף, והדבר מזכיר את העבדות במצרים, ככתוב: "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים" (שמות א יד).
כיוון שבשנער שבאזור הפרת והחדקל אין אבנים לבניה, האנשים החליטו לעשות לבנים מחמר (לא נאמר שהם הוסיפו תבן כדי לחסוך בחמר ולהוריד במשקל הלבנה). האנשים שרפו את הלבנים בכבשן כדי להפוך אותם לאבן קשה וחזקה.
האנשים הקדישו מאמץ רב בעשית הלבנים וקישוש העצים לבנית כבשן לשרפת הלבנים. נראה שהדבר היה מאוד חשוב להם, וללא מנהיג שכפה עליהם את הבניה, הם התנדבו למאמץ.
אלגוריה
אלגוריה היא יצירה שיש לה משמעות מעבר לתוכן הגלוי והמפורש שמצוי בה. אלגוריה היא השאלה, מטפורה מורחבת. היא נועדה להעביר מסר או מוסר השכל באמצעות סיפור, לרוב תוך שימוש באנלוגיה לחיים ולמציאות. (ויקפדיה)
אלוהים הודיע לאברם את תוכניתו לזרעו ולכל אנשי העולם. אלוהים אמר: "וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, וֶהְיֵה בְּרָכָה ... וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (ביאור:בראשית יב ב-ג). אלוהים יעד את בני ישראל לעמול, וללמד את כל הגויים את "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה), ובזכות זאת לבני ישראל תהיה ברכה, הצלחה ושגשוג, וגם גויי הארצות יהנו מברכת אלוהים.
נראה שבני ישראל העדיפו להתרכז במקום אחד, להיות אחד עם השני, לקיים את חוקי אלוהים רק לעצמם, ולהתעלם מהעולם. הם לא הביאו ברכה לעולם, וגם הברכה שלהם היתה מועטה. הם לא תכננו: כבישים ודרכים ברחבי העולם, מערכת השקיה והעברת מים, חקלאות וזרעים מעולים. הם לא פיתחו מתמטיקה, פיסיקה, כימיה או מדעי המדינה ושלטון.
בסיפור מגדל בבל, אנו רואים איך בני ישראל, אנשי ממלכת יהודה שהוגלו לבבל, מתרכזים בבל, בונים מערכת חינוך ולימוד מעולה. החכמים מוסיפים נדבך לנדבך לדברי אלוהים בתורה, ובונים מגדל של ידע ומוסר שמגיע לשמים, הן אלוהים אמר לבני ישראל "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא" (דברים ל יב), ורבי יהושע הסביר שחובה עלינו ללמוד וללמד כדי ליצור את עתידנו. כך המבצע האדיר של כתיבת המשנה והתלמוד הלך והתגשם.
החכמים הקדישו שעות בשיחות וויכוחים איך עדיף לצדיק לבחור בדרך אלוהים. העם סיפק להם מזון ומחסה בשפע כדי שהמבצע יצליח. וכך הם כתבו ובנו את מגדל בבל של ידע וחוכמה.
קישורים
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • Sefaria • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "בראשית יא ג"
קטגוריה זו מכילה את 9 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 9 דפים.