אבן עזרא על בראשית יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · אבן עזרא על בראשית · יא · >>

פסוק א (כל הפרק)(כל הפסוק)

שפה אחת — בפתח קטן [סגול] תחת האל"ף כשהוא מוכרת; ואם היא נסמך, יבוא בפתח גדול [פתח]. ובספר הדקדוק בארתי למה חסר דל"ת אחת.

והפלגה היתה נראית משיקול הדעת כי אחר מאת שנה אחר המבול היתה. ונקרא פלג, כי בעת היוולדו נפלגה הארץ, כתרגום ארמית "חצי", וכמוהו "פלגי מים" (תהלים א ג), הם חלקי המים שהנהר יחולק. וכן "אי כבוד" (שמואל א ד כא), גם "עמנואל" שהוא בן הנביא (ישעיהו ז יד). גם דברי סדר עולם נכונים ועליו נסמוך. ואם כן הוא היה אברהם מבוני המגדל. ואל תתמה כי נח ושֵם היו שָם, כי לא מת שֵם עד שהיה יעקב אבינו בן חמישים ויותר.

וטעם שפה אחת — לשון אחת. והקרוב אלי שהיתה לשון הקדש, ושֵם אדם וחוה וקין, גם שֵם ופלג, לעדים.

וטעם דברים אחדים — בעבור שימצא היום בכל לשון דברים שלא יבינום כל אנשי הלשון, ובימים ההם דברי חכם וכסיל היו אחדים, והם רבים מגזרת אחד:

פסוק ב (כל הפרק)(כל הפסוק)

וזה שאמר הכתוב בנסעם מקדם — לאות כי הרי אררט במזרח.

וטעם וימצאו בקעה — שביקשו מקום טוב לבנות מדינה, עד שמצאו זאת הבקעה. ופירוש בקעה – ערבה ישרה, הפך "הרכסים" (ישעיהו מ ד), וכן "כבהמה בבקעה תרד" (ישעיהו סג יד). ויתכן שהיא בין הרים, וכאילו נבקעו בתוך:

פסוק ג (כל הפרק)(כל הפסוק)

נלבנה — מגזרת "לבנים". ואף על פי שהחיבור עם מ"ם, לשון נקבות הן, כמו "נשים" ו"פילגשים". והנה שרפו הלבנים עד שעמדו, וזהו הבניין התקיף, שלא ימס במים ולא באש:

ותהי להם הלבנה לאבן — תחת אבן, והחמר תחת טיט. ופירושו כמשמעו בלשון ישמעאל.

ואלה בוני המגדל לא היו טיפשים, שיחשבו לעלות אל השמים. גם לא פחדו מהמבול, כי נח ובניו שנשבע להם השם – שם היו, וכולם היו סרים אל משמעתם, כי בניהם היו. והנה הכתוב גילה חפצם וסוף דעתם, לבנות עיר גדולה למושבם, ולבנות מגדל גבוה להיות להם לאות ולשם ולתהילה, לדעת מקום העיר להולכים חוצה, כרועי המקנה. גם יעמוד שמם אחריהם כל ימי המגדל, וזהו שאמר הכתוב ונעשה לנו שם:

פסוק ד (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומלת הבה — כמו "תנה", ושרשו י.ה.ב, והעד: "השלך על ה' יהבך" (תהלים נה כג). ובעבור שידברו בה הרבה, תמצא כן לשון רבים, "הבה נתחכמה" (שמות א י), גם לנקבה, "הבה נא אבא אליך" (בראשית לח טז).

ואל תתמה על מלת וראשו בשמים, כי הנה כן דבר משה: "ערים גדולות ובצורות בשמים" (דברים א כח). ואלה הבונים ראו בעצתם שלא יפרדו, והשם לא יעץ כן, והם לא ידעו:

פסוק ה (כל הפרק)(כל הפסוק)

ומלת וירד ה' — בעבור שכל מעשה התחתיים תלויים הם בכוח הגבוהים, ומהשמים יתכנו כל העלילות, על כן נקרא השם "רוכב שמים" (דברים לג כו), "היושבי בשמים" (תהלים קכג א), וכדרך לשון בני אדם אמר הכתוב וירד:

פסוק ו (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר ה' הן עם אחד — זה הדבר אמר למלאכים, וזה טרם "וירד" (בראשית יא ה). וטעמו, ירד בעבור שאחר כן.

עם אחד — שיש להם דת אחת, כי בהשתנות הדתות תתחדש הקנאה והשנאה גם כן בהשתנות הלשון, על כן ציווה מלך מדי ופרס: "ומדבר כלשון עמו" (אסתר א כב).

ונפתח ה"א הַחִלָם בפתח גדול, בעבור החי"ת שהוא אחריו, וכן "החלותי" (דברים ב לא.

ומלת יבצר — כמו "ימנע", וכמוהו "ערים בצורות" (דברים ג ה). וזה הטעם: אם אעזבם, יחשבו שיוכלו לעשות כל חפצם:

ומלת יזמו — כמו "זממו", והם שני שרשים:

פסוק ז (כל הפרק)(כל הפסוק)

הבה נרדה — דיבור השם עם המלאכים.

ומלת ונבלה שם שפתם — כל המדקדקים אומרים שהוא מבנין נפעל, וכמוהו "ונבקה רוח מצרים" (ישעיהו יט ג), וכן "אבלה נבלה" (ישעיהו כד ד). וזה רחוק, כי מה טעם "נרד ותתבלבל לשונם"? ולשונם לא נבלה בעבור הירידה. רק ונבלה כמו "ונעשה". והראיה, שאמר בסוף "כי שם בלל ה'" (בראשית יא ט). וזה דקדוקו הוא מבנין הפעיל, והיה ראוי להיותו שלם, "ונבלילה", ובבילוע הכפל "ונבלה" על משקל "ונסבה את ארון ה'" (דברי הימים א יג ג), ובחסרון הכפל ונבלה שם. ויפה תרגמו הזקנים "ואבלה" תחת "ונבלה". ואילו היה כדברי המדקדקים, למה חסרו הנו"ן?

ויש אומרים, שנהפך לבם לשנוא זה את זה, וכל אחד חידש לשון. ויש אומרים, כי המלמד לאדם דעת שיכחם דעת לשונם. והנכון בעיני שנפוצו משם, ואחר שנפוצו מלך נמרוד על בבל, וקמו מלכים אחרים, ובימים רבים במות הדור הראשון נשכח הלשון הראשון. והשם הפיצם, והוא טוב להם, וכן אמר: "ומלאו את הארץ" (בראשית ט א):

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

וטעם ויחדלו לבנות העיר — להשלימה, כי כבר בנו קצת העיר וקצת המגדל, כי כן כתוב: אשר בנו בני האדם. או יהיה פירוש אשר בנו בני האדם, במחשבתם, וכן: "וילחם בישראל" על בלק (יהושע כד ט). והראשון נכון בעיני:

פסוק ט (כל הפרק)(כל הפסוק)

בבל — שתי מילות, ואל"ף חסר. וכן "בגד" (בראשית ל יא) ו"במה" (יחזקאל כ כט):

פסוק י (כל הפרק)(כל הפסוק)

ופירוש שנתים — בפסוק "אחי יפת הגדול" (בראשית י כא):

פסוק טז (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויתכן שנקרא פלג בשם הזה ביום שנאסף, כי שֵם חי ת"ק שנה אחר המבול, וארפכשד תל"ח שנה, ושלח בנו תל"ג, ועבר בנו תס"ד. והנה כל ימי פלג רל"ט שנה, והנה הם חצי ימי אבותיו. גם רעו בנו חי אחריו כמספר שני פלג, וגם שרוג קרוב מהם. וזה הכלל: אין אחר פלג מי שחיה רל"ט שנה כמו פלג כי אם בנו לבדו.

ויש אומרים כי שבעים היו בוני המגדל, ועל כן נפוצו לשבעים לשונות. וכשאתה סופר בני שם, גם בני יפת, גם בני חם, תמצאם שבעים. וזה איננו נכון, כי פירוש "כפתורים ופתרוסים" איננו שני אנשים; ועוד, שלא הביא במספר נח ובניו. ועל דעת סדר עולם יהיו לאלפים ורבבות בוני המגדל:

פסוק כח (כל הפרק)(כל הפסוק)

ואברם נולד במקום נקרא אור כשדים, וכמוהו "על כן באורים כבדו ה'" (ישעיהו כד טו). והקרוב שהיה לו שם אחר, כי "כשדים" מבני נחור אחי אברם (עיין להלן כב, כב "ואת כשד"), רק משה כתב השם הנודע בימיו. והעד כי שם נולד אברם, ששם מת הרן אחיו, וכתוב בארץ מולדתו. ויתכן שאור עשו הכשדים במקום הנזכר, ונקרא כן, כמו "אשר אור לו בציון" (ישעיהו לא ט).

וטעם על פני — לפני אביו, שמת ואביו רואה. וכמוהו "על פני אהרן אביהם" (במדבר ג ד):

פסוק כט (כל הפרק)(כל הפסוק)

והזכיר שם אשת נחור, להודיע יחוס רבקה ורחל ולאה. וקדמונינו ז"ל אמרו שיסכה היא שרה; ואם קבלה, נקבל. והאומרים כי אברהם היה עקר ולא שרה, אמרו היפך הכתוב; והעד – ישמעאל בנו, ובני קטורה. והאומרים כי שרה היתה אחות אברהם, איננו ישר בעיני זה הטעם, ואילו היה כן היה הכתוב אומר: 'ויקח תרח את אברהם בנו ושרי בתו אשת אברם בנו'. גם כן אילו היתה אחות לוט, היה הכתוב אומר: 'ואת שרי בת בנו,' כאשר כאשר כתב על לוט. ויתכן שנחור בנו הלך בתחילה אל חרן, או בא אחר אביו:

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

והנכון בעיני, שפרשת "לך לך" (בראשית יב א) שאמר השם לאברם, קודם זה הפסוק שהוא ויקח תרח, וכמוהו בתורה: "באחד לחדש השני בשנה השנית" (במדבר א א), ואחר כן "בחדש הראשון בשנה השנית" (במדבר ט א). והעד, שאמר הכתוב: ללכת ארצה כנען. וכאשר בא תרח אל חרן, ישר המקום בעיניו וישב שם ומת, ואין מוקדם ומאוחר בתורה: