ביאור:בראשית יא ג
בראשית יא ג: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ: הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים, וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה, וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה - לְאָבֶן, וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית יא ג.
הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים[עריכה]
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ[עריכה]
האנשים היו חברותיים אחד לשני, ונראה שהם האמינו והתנהגו לפי הוראת אלוהים "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ" (ביאור:ויקרא יט יח), וכך הם דיברו ביניהם וסיכמו על תוכנית משותפת שתביא רווח לכולם.
הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים[עריכה]
האנשים מתנדבים לשרת את המאמץ המשותף, והדבר מזכיר את העבדות במצרים, ככתוב: "וַיְמָרְרוּ אֶת חַיֵּיהֶם בַּעֲבֹדָה קָשָׁה, בְּחֹמֶר וּבִלְבֵנִים" (שמות א יד).
כיוון שבשנער שבאזור הפרת והחדקל אין אבנים לבניה, האנשים החליטו לעשות לבנים מחמר (לא נאמר שהם הוסיפו תבן כדי לחסוך בחמר ולהוריד במשקל הלבנה). האנשים שרפו את הלבנים בכבשן כדי להפוך אותם לאבן קשה וחזקה.
האנשים הקדישו מאמץ רב בעשית הלבנים וקישוש העצים לבנית כבשן לשרפת הלבנים. נראה שהדבר היה מאוד חשוב להם, וללא מנהיג שכפה עליהם את הבניה, הם התנדבו למאמץ.
אלגוריה[עריכה]
אלגוריה היא יצירה שיש לה משמעות מעבר לתוכן הגלוי והמפורש שמצוי בה. אלגוריה היא השאלה, מטפורה מורחבת. היא נועדה להעביר מסר או מוסר השכל באמצעות סיפור, לרוב תוך שימוש באנלוגיה לחיים ולמציאות. (ויקפדיה)
אלוהים הודיע לאברם את תוכניתו לזרעו ולכל אנשי העולם. אלוהים אמר: "וַאֲבָרֶכְךָ וַאֲגַדְּלָה שְׁמֶךָ, וֶהְיֵה בְּרָכָה ... וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (ביאור:בראשית יב ב-ג). אלוהים יעד את בני ישראל לעמול, וללמד את כל הגויים את "מִשְׁמַרְתִּי, מִצְוֹתַי, חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי" (ביאור:בראשית כו ה), ובזכות זאת לבני ישראל תהיה ברכה, הצלחה ושגשוג, וגם גויי הארצות יהנו מברכת אלוהים.
נראה שבני ישראל העדיפו להתרכז במקום אחד, להיות אחד עם השני, לקיים את חוקי אלוהים רק לעצמם, ולהתעלם מהעולם. הם לא הביאו ברכה לעולם, וגם הברכה שלהם היתה מועטה. הם לא תכננו: כבישים ודרכים ברחבי העולם, מערכת השקיה והעברת מים, חקלאות וזרעים מעולים. הם לא פיתחו מתמטיקה, פיסיקה, כימיה או מדעי המדינה ושלטון.
בסיפור מגדל בבל, אנו רואים איך בני ישראל, אנשי ממלכת יהודה שהוגלו לבבל, מתרכזים בבל, בונים מערכת חינוך ולימוד מעולה. החכמים מוסיפים נדבך לנדבך לדברי אלוהים בתורה, ובונים מגדל של ידע ומוסר שמגיע לשמים, הן אלוהים אמר לבני ישראל "לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא" (דברים ל יב), ורבי יהושע הסביר שחובה עלינו ללמוד וללמד כדי ליצור את עתידנו. כך המבצע האדיר של כתיבת המשנה והתלמוד הלך והתגשם.
החכמים הקדישו שעות בשיחות וויכוחים איך עדיף לצדיק לבחור בדרך אלוהים. העם סיפק להם מזון ומחסה בשפע כדי שהמבצע יצליח. וכך הם כתבו ובנו את מגדל בבל של ידע וחוכמה.