אבן עזרא על בראשית יא ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< | אבן עזרא על בראשיתפרק י"א • פסוק ג' | >>
א • ב • ג • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • טז • כח • כט • לא • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


בראשית י"א, ג':

וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר׃


נלבנה — מגזרת "לבנים". ואף על פי שהחיבור עם מ"ם, לשון נקבות הן, כמו "נשים" ו"פילגשים". והנה שרפו הלבנים עד שעמדו, וזהו הבניין התקיף, שלא ימס במים ולא באש:

ותהי להם הלבנה לאבן — תחת אבן, והחמר תחת טיט. ופירושו כמשמעו בלשון ישמעאל.

ואלה בוני המגדל לא היו טיפשים, שיחשבו לעלות אל השמים. גם לא פחדו מהמבול, כי נח ובניו שנשבע להם השם – שם היו, וכולם היו סרים אל משמעתם, כי בניהם היו. והנה הכתוב גילה חפצם וסוף דעתם, לבנות עיר גדולה למושבם, ולבנות מגדל גבוה להיות להם לאות ולשם ולתהילה, לדעת מקום העיר להולכים חוצה, כרועי המקנה. גם יעמוד שמם אחריהם כל ימי המגדל, וזהו שאמר הכתוב ונעשה לנו שם: