מ"ג בראשית יא ג
<< · מ"ג בראשית · יא · ג · >>
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמרו איש אל רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ הָבָה נִלְבְּנָה לְבֵנִים וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּאמְר֞וּ אִ֣ישׁ אֶל־רֵעֵ֗הוּ הָ֚בָה נִלְבְּנָ֣ה לְבֵנִ֔ים וְנִשְׂרְפָ֖ה לִשְׂרֵפָ֑ה וַתְּהִ֨י לָהֶ֤ם הַלְּבֵנָה֙ לְאָ֔בֶן וְהַ֣חֵמָ֔ר הָיָ֥ה לָהֶ֖ם לַחֹֽמֶר׃
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַרוּ גְּבַר לְחַבְרֵיהּ הַבוּ נִרְמֵי לִבְנִין וְנִשְׂרוֹפִנּוּן בְּנוּרָא וַהֲוָת לְהוֹן לְבֵינְתָא לְאַבְנָא וְחֵימָרָא הֲוָה לְהוֹן לִשְׁיָע׃ |
| אונקלוס (דפוס): | וַאֲמַרוּ גְּבַר לְחַבְרֵיהּ הָבוּ [נ"א: הֲבוּ], וכן בהמשך נִרְמֵי לִבְנִין וְנִשְׂרוֹפִנּוּן [נ"א: וְנוֹקְדִינוּן] בְּנוּרָא וַהֲוַת לְהוֹן לְבִינְתָּא לְאַבְנָא וְחֵימָרָא הֲוָה לְהוֹן לִשְׁיָע [נ"א: לְשִׁיעַ]׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמָרוּ גְבַר לְחַבְרֵיהּ הָבוּ נִרְמֵי לִיבְנִין וְנִשְׁוֵי יַתְהוֹן בְּאַתּוּנָא וַהֲוָה לְהוֹן לְבִינְתָּא לְאַבְנָא וְטִינָא הֲוַות לְהוֹם לְשִׁיעַ: |
רש"י
"הבה" — הזמינו עצמכם. כל הבה – לשון הזמנה הוא, שמכינים עצמן ומתחברים למלאכה, או לעצה, או למשא. הבה — הזמינו; אפריקליי"ר בלע"ז.
"לבנים" — שאין אבנים בבבל, שהיא בקעה.
"ונשרפה לשרפה" — כך עושין הלבנים שקורין טיוול"ש בלע"ז; שורפים אותן בכבשן.
"לחמר" — לטוח הקיר.
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
הָבָה – הַזְמִינוּ עַצְמְכֶם. כָּל "הָבָה" לְשׁוֹן הַזְמָנָה הוּא, שֶׁמְּכִינִים עַצְמָן וּמִתְחַבְּרִים לִמְלָאכָה אוֹ לְעֵצָה אוֹ לְמַשָּׂא. "הָבָה" – הַזְמִינוּ, אפרייליי"ר [apareilier = להיכון] בְּלַעַז.
לְבֵנִים – שֶׁאֵין אֲבָנִים בְּבָבֶל, שֶׁהִיא בִקְעָה.
וְנִשְׂרְפָה לִשְׂרֵפָה – כָּךְ עוֹשִׂין הַלְּבֵנִים, שֶׁקּוֹרִים טיול"ש [tiules = רעפים] בְּלַעַז: שׂוֹרְפִים אוֹתָם בַּכִּבְשָׁן.
לַחֹמֶר – לָטוּחַ הַקִּיר.
אבן עזרא
• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •
ותהי להם הלבנה לאבן — תחת אבן, והחמר תחת טיט. ופירושו כמשמעו בלשון ישמעאל.
ואלה בוני המגדל לא היו טיפשים, שיחשבו לעלות אל השמים. גם לא פחדו מהמבול, כי נח ובניו שנשבע להם השם – שם היו, וכולם היו סרים אל משמעתם, כי בניהם היו. והנה הכתוב גילה חפצם וסוף דעתם, לבנות עיר גדולה למושבם, ולבנות מגדל גבוה להיות להם לאות ולשם ולתהילה, לדעת מקום העיר להולכים חוצה, כרועי המקנה. גם יעמוד שמם אחריהם כל ימי המגדל, וזהו שאמר הכתוב ונעשה לנו שם:ספורנו
• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
ילקוט שמעוני
• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •
בעל הטורים
• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •
לאבן. ב' במסורה הכא ואידך וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן. גבי נבל מה להלן מיתה אף כאן מיתה שיותר היה קשה להם מן המות כשנפלה לבנה מן המגדל:
<< · מ"ג בראשית · יא · ג · >>