לדלג לתוכן

ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קפח ב

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


עד הנה נשלמו משקלי השמות ודקדוקם. ואם לא כתבתים לך כלם, מאשר כתבתי לך תבין לכל אשר תמצא, כמו שאמר החכם "תֵּן לְחָכָם וְיֶחְכַּם עוֹד" (משלי ט ט), ואומר "יִשְׁמַע חָכָם וְיוֹסֶף לֶקַח וְנָבוֹן תַּחְבֻּלוֹת יִקְנֶה" (משלי א ה).

שער דקדוק המלים

[עריכה]

המלים הם מלים לבד שאינם שם לכל דבר, אלא הם משמשות בשמות ובפעלים. כמו שתאמר: רְאוּבֵן הָרַג שִׁמְעוֹן, לא נודע מי ההורג ומי ההרוג, וכשתאמר: רְאוּבֵן הָרַג אֶת שִׁמְעוֹן, הנה מלת אֶת נופל על הפעול ונודע כי שמעון הוא ההרוג. לפיכך בדבר שהוא מבואר מי הפועל והפעול לא הוצרכו למלת אֵת, ואמרו "לְמִן הַיּוֹם אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים אָדָם עַל הָאָרֶץ" (דברים ד לב). ואף על פי שאמרו "בָּרָא אֱלֹהִים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א א), "וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם" (בראשית א כז), הוא תוספת באור, או לבטל דעת המינין. ואמרו "הָרְגוּ אִישׁ" (בראשית מט ו), "יַהֲרֹג בַּבָּרָד גַּפְנָם" (תהלים עח מז), וכשאמרו "הָרְגוּ לְאַבְנֵר" (ש"ב ג ל) היו מספיקין בלא למ"ד, אלא שנהגו תוספת ביאור במקומות. וכן כשהנפעל לבדו לא הוצרכו למלת אֵת, אלא שפעמים אמרו כן עם הפעול לבדו לתוספת ביאור. כמו "וְלֹא יִמַּס אֶת לְבַב אֶחָיו כִּלְבָבוֹ" (דברים כ ח), "יֵחָלֵק אֶת הָאָרֶץ" (במדבר כו נה), "יוּמַת נָא אֶת הָאִישׁ הַזֶּה" (ירמיהו לח ד), "הוּקַם אֶת דִּבְרֵי יְהוֹנָדָב" (ירמיהו לה יד), והקדימו הפועל לפעול. וכשהדבר מבואר הספיקו בלא זכר אֵת ובלא הקדמת פועל לפעול, ואמרו "לָכֵן כֶּאֱכֹל קַשׁ לְשׁוֹן אֵשׁ וַחֲשַׁשׁ לֶהָבָה יִרְפֶּה" (ישעיהו ה כד), "אֲבָנִים שָׁחֲקוּ מַיִם" (איוב יד יט), "מַיִם תִּבְעֶה אֵשׁ" (ישעיהו סד א). וכן שאר המלים משמשות כל אחת ואחת לפי מקומה כמו שאנו עתידים לבאר בחלק הענין (ספר השורשים) בעזרת האל.

ושמוש אֵת בשני פנים, האחת שמורה על עצם הפעול והשני במקום עִם, והתחברו עם הכנויים על זה הדרך. אֵת בצרי, ובמקף בסגול. ובא בצרי ובמקף: "אֵֽת־כָּל־גָּבֹ֥הַּ יִרְאֶה" (איוב מא כו). וזולתי מקף בא בסגול בשלש מקומות: "אֶ֥ת גְּא֨וֹן יַעֲקֹ֖ב אֲשֶׁר אָהֵב סֶלָה" (תהלים מז ה), "כִּ֤י אֶ֥ת אֲשֶׁ֣ר יֶאֱהַב יְיָ יוֹכִיחַ" (משלי ג יב), "בְּהַצּוֹתוֹ אֶ֥ת אֲרַ֣ם נַהֲרַיִם" (תהלים ס ב). והנח שבין האל"ף והתי"ו שהוא עי"ן-הפעל שלו שב בחולם עם הכנויים פעם בו"ו פעם בלא ו"ו: אוֹתִי, אוֹתְךָ, ובהפסק: אוֹתָךְ, התי"ו