ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/צ ב
דבוק עם "לְהַגִּיד לָכֶם אֶת דְּבַר יְיָ" שזכר. וכבר כתבנו בו פירוש אחר בזכר חסרון המלים (לעיל נא ע"ב). "וַאֲשֶׁר נִתַּן כֶּתֶר מַלְכוּת בְּרֹאשׁוֹ" (אסתר ו ח) – וכתר מלכות אשר נתן בראשו. ויש מפרשים אותו על הסדר, ויהיה פירושו על הסוס. "יָדַעְתָּ כִּי אָז תִּוָּלֵד" (איוב לח כא), כמו הֲיָדַעְתָּ אז כי תולד. "מֵתִים אֵבֶל לֹא תַעֲשֶׂה" (יחזקאל כד יז), כמו אבל מתים. "שַׂר חֲמִשִּׁים שְׁלִשִׁים וַחֲמִשָּׁיו" (מ"ב א יג) – שר חמשים וחמשיו שלשים, כי כבר שלח פעמַים ואלה החמשים היו שלישים. "וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַייָ אוֹתָם" (ויקרא יז ה) – וזבחו אותם זבחי שלמים לה'. "כִּי לֹא הַרְבֵּה יִזְכֹּר אֶת יְמֵי חַיָּיו" (קהלת ה יט) – יזכר כי לא הרבה ימי חייו "הִיא הוּחַדָּה חֶרֶב" (יחזקאל כא טז) – היא חרב הוחדה. "אָנֹכִי עַד אֶעֱבוֹר" (תהלים קמא י) – עד אעבור אנכי. "וַיִּפְעָלֵהוּ בִּזְרוֹעַ כֹּחוֹ" (ישעיהו מד יב) – בְּכֹחַ זְרוֹעוֹ. "בִּגְדֹל זְרוֹעֲךָ" (שמות טו טז) – בִּזְרוֹעֲךָ הַגָּדוֹל. ויתכן לפרש "בִּגְדֹל" שֵם, והוא כמו בְּגוֹדֶל זרועך. "עַבְטִיט" (חבקוק ב ו) – טִיט עָב. "כָּל רַבִּים עַמִּים" (תהלים פט נא) – כל עמים רבים. "רַבּוֹת עִתִּים" (נחמיה ט כח) – עתים רבות. "וְתֹלַעַת שָׁנִי" (שמות כו א) – "וּשְׁנִי תוֹלַעַת" (ויקרא יד ד), ועוד נפרשנו בחלק הענין בלא הפוך (שרשים אות התיו). "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם" (דברים יב ב) – "אֶת אֱלֹהֵיהֶם" שב אל "אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם". "וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל יְיָ" (ש"א ג ג) – ונר אלהים טרם יכבה בהיכל ה', ושמואל שכב, כי לא היה שוכב בהיכל ה'. וכן ת"י: "וּשְׁמוּאֵל שְׁכִיב בַּעֲזָרַת לֵוָאֵי". "חִצֶּיךָ שְׁנוּנִים עַמִּים תַּחְתֶּיךָ יִפְּלוּ בְּלֵב אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ" (תהלים מה ו) – "בְּלֵב אוֹיְבֵי הַמֶּלֶךְ" שב אל "חִצֶּיךָ שְׁנוּנִים".
וכן בסדור הפסוקים. כמו "צָעֲקוּ וַייָ שָׁמֵעַ" (תהלים לד יח) אין ענינו דבק אל הפסוק הסמוך לו למעלה ממנו, והוא "פְּנֵי יְיָ בְּעֹשֵׂי רָע" (פסוק יז), אלא אל הפסוק שלמעלה ממנו עוד, והוא "עֵינֵי יְיָ אֶל צַדִּיקִים" (פסוק טז). "וְאַף לַאֲמָתְךָ תַּעֲשֶׂה כֵּן" (דברים טו יז) אין ענינו על הרציעה שזכר בסמוך, אלא על הענקה שזכר קודם. וכן "וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ" (שמות כא יא) אינו אומר על "שְׁאֵרָהּ כְּסוּתָהּ וְעֹנָתָהּ" (שמות כא י) שזכר בסמוך, אלא על הייעוד הוא אומר הוא או בנו הנזכר או (תפדה) [הֶפְדָהּ], ופירוש "וְאִם שְׁלָשׁ אֵלֶּה לֹא יַעֲשֶׂה לָהּ" – ואם אַחַת מִשְּׁלֹשׁ אלה. וכן "וַיִּקָּבֵר בְּעָרֵי גִלְעָד" (שופטים יב ז) – באחת מערי הגלעד, והדומים להם. וכן "כִּי שְׁמִי בְּקִרְבּוֹ" (שמות כג כא) דבק עם "אַל תַּמֵּר בּוֹ", לא עם "כִּי לֹא יִשָּׂא לְפִשְׁעֲכֶם".