ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/לב ב

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · לב ב · >>

או פָּקְדֵהוּ, כמו "לֹא תוּכַל עֲשֹׂהוּ" (שמות יח יח).

פָּקְדְךָ – "וּבְשָׁכְבְּךָ וּבְקוּמֶךָ" (דברים ו ז), "בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ" (בראשית לה א), "לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דברים כט יא). ובשרק: "פְּאַת שָׂדְךָ בְּקֻצְרֶ֔ךָ" (ויקרא כג כב), וסגול הרי"ש מפני הזקף. או פְּקָדְךָ – "לִשְׁמָרְךָ בַּדָּרֶךְ" (שמות כג כ), "וַיָּקָם אָדָם לִרְדָפְךָ" (ש"א כה כט), "וְאָמַר לַהֲרָגֲךָ" (ש"א כד י), "בְּיוֹם אֲכָלְךָ" (בראשית ב יז), "בְּיוֹם עֲמָדְךָ" (עובדיה א יא), "יַעַן אֲמָרְךָ" (יחזקאל לה י).^[1]

וזה ההפרש יש בין המקור ובין שם-דבר או שם-הפֹעל מזה המשקל, כי המקור בקמץ-חטף, ושם-הפֹעל ושם-דבר בחולם לעולם, כמו חֲמוֹרְךָ, בְּכוֹרְךָ, שְׁלוֹמְכֶם. לפיכך נאמר כי "יַעַן הֲמָנְכֶם מִן הַגּוֹיִם" (יחזקאל ה ז) הוא מקור לא שם, ושרשו המן.

ויש ספרים מדויקים "בְּיוֹם עֲמָֽדְךָ֣" המ"ם מָעמדת בגעיא. וכן "וְאָמַר לַהֲרָגֲךָ" לבן-אשר, הרי"ש נקרא בקמץ-רחב, כי הגימ"ל נקודה בשוא-ופתח. והוסב לקמץ בלמ"ד-הפֹעל במלת "לִמְשָׁחֳךָ לְמֶלֶךְ" (ש"א טו א), לתפארת המלה.

פָּקְדִי – "וּבְיוֹם פָּקְדִי" (שמות לב לד), "בְּאָמְרִי לָרָשָׁע" (יחזקאל ג יח). ונמשך הקמץ בטעם במלת "תַּחַת רָֽדְפִי־טֽוֹב" (תהלים לח כא). וכן "מִיָּֽרְדִי־בֽוֹר" (תהלים ל ד). או פָּקְדֵנִי – "הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר" (שמות ב יד).

פָּקְדָם – "בְּשָׁמְרָם עֵקֶב רָב" (תהלים יט יב). או בצרי כמו הצווי.

פָּקְדְכֶם – "בְּעָבְרְכֶם אֶת הַיַּרְדֵּן" (דברים כז ד), "כְּתָפְשְׂכֶם אֶת הָעִיר" (יהושע ח ח). ובשורק: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם" (ויקרא יט ט). ובאה מלת "בְּמֹצַאֲכֶם אֹתוֹ" (בראשית לב כ) שלא כמנהג, שהיה ראוי להיות בְּמָצְאֲכֶם, כמו "כְּשָׁמְעֲכֶם אֶת הַקּוֹל" (דברים ה כ), ובא כן להרחיב על האל"ף ולפאר המלה. או פְּקָדְכֶם – "בְּיוֹם אֲכָלְכֶם מִמֶּנּוּ" (בראשית ג ה), "בֶּאֱמָרְכֶם שֻׁלְחַן יְיָ" (מלאכי א ז), "בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ" (במדבר טו יט). ואם עי"ן-הפֹעל אות גרונית תהיה בקמץ-חטף ופ"א-הפֹעל בקמץ-רחב, כמו ("יַעַן בּוֹשַׁסְכֶם" (עמוס ה יא),) "יַעַן מָאָסְכֶם" (ישעיהו ל יב), "בְּיוֹם בָּחֳרִי בְיִשְׂרָאֵל" (יחזקאל כ ה), "וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים כְּאָהֳבָם" (הושע ט י), "עַל מָאֳסָם אֶת תּוֹרַת יְיָ" (עמוס ב ד), "וְאִם לֹא יַחְפֹּץ לְגָאֳלֵךְ" (רות ג יג). ובא כן גם בלא אות גרונית: "וְהָיָה כְּקָרָבְכֶם אֶל הַמִּלְחָמָה" (דברים כ ב),

נימוקי רבי אליהו בחור

1. א"א: היה לו לומר כאן: ובתוספת ה"א כמו "לְמַעַן הַראוֹתְכָה" (יחזקאל מ ד), "עַד בֹּאֲכָה" (מ"א יח מו) ודומיהם.