ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/ד ב
"דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָ֔ךְ" (ויקרא יז, ד); "וְלֹא כְמָשְׁלוֹ אֲשֶׁר מָשָׁ֔ל" (דניאל יא, ד); "וְגַם דַּם הַנָּקִי אֲשֶׁר שָׁפָ֔ךְ" (מ"ב כד, ד); "גְּזֵלוֹת גָּזָ֔ל חֲבֹל לֹא יָשִׁיב" (יחזקאל יח, יב); "בְּנֶפֶשׁ אָחִיו אֲשֶׁר הָרָ֔ג" (ש"ב יד, ז).
אל כל אשר תהיה שמה האבן על אחת משלשה פנים אלו שזכרנו – פָּעֵל פָּעוֹל פָּעַל – תורה על יחיד נסתר שפעלתו היתה לזמן עבר.
וקריאת המלה מלרע – "מִֽי־פָעַ֣ל וְעָשָׂה" (ישעיהו מא, ד), "אָמַר יְיָ".
וכשתבא בסמוך למלה זעירא או למלה שהיא מלעיל[1] – תהיה גם היא מלעיל. כמו "עָ֝לֵ֗ימוֹ אָ֣בַד כָּֽלַח" (איוב ל, ב); "וְשָׁ֥אַל ל֛וֹ" (במדבר כז, כא); "וְקָ֥רָא ב֖וֹ" (דברים יז, יט); "קָ֣רָא לָ֑יְלָה" (בראשית א, ה); "וְכָ֣לָה זַ֔עַם" (ישעיהו י, כה); "וְלֹא־הָ֥יָה מַ֖יִם" (במדבר כ, ב); "וְנָשָׂ֤א עָנָף֙ וְעָ֣שָׂה פֶ֔רִי" (יחזקאל יז, כג).
וכבר באו מהם על זה הדרך מלרע – "מִי־בָרָ֣א אֵ֔לֶּה" (ישעיהו מ, כו); "וַיִּיבַשׁ הַנָּחַל כִּי לֹֽא־הָיָ֥ה גֶ֖שֶׁם" (מ"א יז, ז); "בַּעֲבוּר הָאֲדָמָה חַתָּה כִּי לֹא־הָיָ֥ה גֶ֖שֶׁם בָּאָרֶץ" (ירמיהו יד, ד); "כִּי לֹֽא־הָיָ֖ה דֶּֽשֶׁא" (ירמיהו יד, ה); "וְלֹא־הָיָ֥ה לֶ֖חֶם לְעַם הָאָרֶץ" דירמיה (ירמיהו נב, ו), ודמלכים (מ"ב כה, ג) פליגין עליה.
ודסמיך למלה זעירא – "הָיָ֣ה אִישׁ֩ גָּדוֹל לִפְנֵי אֲדֹנָיו" (מ"ב ה, א), ובמקצת ספרים הוא מלעיל; וכן מלרע "וְהָיָ֥ה צֶ֖דֶק" (ישעיהו יא, ה); "וְאָמַ֣ר אָ֑פֶס וְאָמַ֣ר הָ֔ס" (עמוס ו, י); "בַּל־לָמַ֣ד צֶ֔דֶק" (ישעיהו כו, י); "אֲשֶׁר לֹֽא־נָשַׁ֖ק לֽוֹ" (מ"א יט, יח); "אֲשֶׁר־נָטַ֥ע כֶּ֙רֶם֙" (דברים כ, ו); "נָטַ֥ע אֹ֖רֶן" (ישעיהו מד, יד); "אָתָ֥ה בֹ֖קֶר" (ישעיהו כא, יב); "וְאָכַ֨ל לֶ֧חֶם לְפָנָיו תָּמִיד" (ירמיהו נב, לג); "מִֽי־יָצַ֥ר אֵ֖ל" (ישעיהו מד, י); "וְלֹֽא־יָסַ֥ף ע֖וֹד לְדַעְתָּהּ" (בראשית לח, כו).[2] אבל "וְלֹא־יָ֤סַף עוֹד֙ מַלְאַךְ יְיָ" (שופטים יג, כא) הוא מלעיל.
וגם באו מלעיל בלתי סמיכות מלה זעירא או מלה שהיא מלעיל – "הִנֵּה שָֽׂכַר־עָלֵינוּ֩" (מ"ב ז, ו), "שָׁאוֹל שָֽׁאַל־הָ֠אִישׁ" (בראשית מג, ז).
ומצאנוה
נימוקי רבי אליהו בחור[עריכה]
- ^ לא היה צריך לומר אלא "מלה שהיא מלעיל", כי מלה זעירא פשיטא שהיא מלעיל. וכן מה שאומר "או מלה שהיא מלעיל" וכו' אינו צודק, כי יש שני מיני מלעיל, הא' כשהטעם בראש התיבה כמו אלה שהביא והב' כשהטעם באמצע המלה, וזה הב' אינו משיב הטעם לאחור מהמלה שהיא מלרע להיותה מלעיל. והמשל – "כִּי כַּאֲשֶׁר יָ֨קוּם אִ֤ישׁ" (דברים כב, כו) הוא מלעיל בעבור מלת "אִ֤ישׁ", אבל "עַל מִי לֹא־יָק֥וּם אוֹרֵֽהוּ" (איוב כה, ג) אע"פ שהטעם ב"אוֹרֵהוּ" מלעיל תחת הרי"ש לא היה טעם "יָקוּם" מלעיל, לפי שאין הטעם תחת האל"ף. לכן היה לו לומר או כשהטעם בראש המלה. וזכור זה כי הוא כלל גדול ולא קדמני אדם בו.
- ^ א"א: ספק לי אם הביא את כל היוצאים מן הכלל או מקצתן, אך מאחר שלא כתב "ודומיהם" נראה שהביא את כולן.