ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קנז א
פָּעְלִי – חָפְשִׁי, נָכְרִי, "וְאֶל אֶרֶץ תַּחְתִּים חָדְשִׁי" (ש"ב כד ו). ולרבים נָכְרִים, חָפְשִׁים. ונָעֳמִי מזו הגזרה, ולהקל על העי"ן הוסב הקמץ-חטף תחת העי"ן, והנו"ן בקמץ-רחב כמשפט.
וכן בחירק הפ"א: פִּעְלִי – עִבְרִי, מִצְרִי, תַּחְתִּי בפתח מפני החי"ת.
ובסגול: "מִי נָתַן לַשֶּׂכְוִי בִינָה" (איוב לח לו). וממשקל זה "וְהוּא פֶלִאי" (שופטים יג יח), אלא שנח האל"ף.
ובשוא: פְּנִימִי, אֱדוֹמִי, עֲרִירִי. ולרבים: עִבְרִים, מִצְרִים.
ובכלם נפל יו"ד-היחשׂ מהם לפגישת שני יו"דין כאחת לכובד קריאתם, והיו ראויים יְהוּדִיִּים, חָפְשִׁיִים, נָכְרִיִּים, עִבְרִיִּים, מִצְרִיִּים, פְּנִימִיִּים, עַרִירִיִּים, אֱדוֹמִיִּים, כמו שבאו גם כן "אֱלֹהֵי הָעִבְרִיִּים נִקְרָה עָלֵינוּ" (שמות ג יח), "וּפְלִשְׁתִּיִּים מִכַּפְתּוֹר" (עמוס ט ז), "הֲלוֹא כִבְנֵי כֻשִׁיִּים אַתֶּם לִי" (עמוס ט ז), "תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם" (בראשית ו טז) – עם יו"ד-היחשׂ. אבל ב"תַּחְתִּיִּם שְׁנִיִּם" נפלה יו"ד הרבים. "אוֹ הָעִבְרִיָּה" (דברים טו יב), "רוּת הַמֹּאֲבִיָּה" (רות ד י). או יאמר בתי"ו בנוח היו"ד, כמו "בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית" (ויקרא כד יא), "נַעֲמָה הָעַמֹּנִית" (מ"א יד כא). והרבות: "הַמִּצְרִיֹּת הָעִבְרִיֹּת" (שמות א יט), "מוֹאֲבִיּוֹת עַמֳּנִיּוֹת אֲדֹמִיֹּת צֵדְנִיֹּת חִתִּיֹּת" (מ"א יא א), ומ"ם "עַמֳּנִיּוֹת" בקמץ-חטף מקום חולם עַמּוֹן להקל מפני אריכות המלה.
וכן "אַהֲרֹן אָחִיךָ הַלֵּוִי" (שמות ד יד) מזו הגזרה, כי משפטו בתשלום למ"ד-הפֹעל לִוְיִי בפלס עִבְרִי או לְוִיִּי בפלס עֲרִירִי, אֱדוֹמִי, כי הקבוץ בשוא, והפילו היו"ד למ"ד-הפֹעל לכובד קריאתם כמו שעשו גם כן באמרם "לְכַרְמִי מִשְׁפַּחַת הַכַּרְמִי" (במדבר כו ו), "לְגוּנִי מִשְׁפַּחַת הַגּוּנִי" (במדבר כו מח), הספיקו ביו"ד אחד והפילו האחרת, כי משפטם בשני יו"דין. וכן כשהשם סופו ה"א נחה יפילוה בלא תמורה פעמים להקל, ואמר מן תִּמְנָה – "חֲתַן הַתִּמְנִי" (שופטים טו ו), ומן בְּרִיעָה – "מִשְׁפַּחַת הַבְּרִיעִי" (במדבר כו מד). ופעמים ימירוה בתי"ו ואמרו מן צָרְעָה – "הַצָּרְעָתִי וְהָאֶשְׁתָּאֻלִי" (דה"א ב נג). ופעמים ימירוה בנו"ן ואמרו "לְפֻוָה מִשְׁפַּחַת הַפּוּנִי" (במדבר כו כג), "לְשֵׁלָה מִשְׁפַּחַת הַשֵּׁלָנִי" (במדבר כו כ), ואמרו מן שִׁלֹה – "אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי" (מ"א יא כט), ומן גִּלֹה – "אֲחִיתֹפֶל הַגִּילֹנִי" (ש"ב טו יב). ופעמים ישאירוהו עם הה"א מבלי יו"ד-היחשׂ – "לְיִמְנָה מִשְׁפַּחַת הַיִּמְנָה" (במדבר כו מד), לִמְנַשֶּׁה מִשְׁפַּחַת הַמְנַשֶּׁה. וכן הפילו הנו"ן שבאחרית המלה ואמרו "לְנַעֲמָן מִשְׁפַּחַת הַנַּעֲמִי" (במדבר כו מ). והרבים: לְוִיִּם ביו"ד השרש לבד, והיה ראוי על המנהג לְוִיִּים בשני יו"דין, ועל התשלום לְוִיִּיִּים בשלש יו"דין.[1] וזה היו"ד שהוא יו"ד-היחשׂ ברוב השמות שתבא בהן לא יתכן המלה
נימוקי רבי אליהו בחור[עריכה]
- ^ פירוש, אחת במקום ה"א השרש, ואחת ליחס, ואחת לריבוי.