ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קסח ב
"וּמֹסְרוֹת עָרוֹד" (איוב לט ה). וכן הכנוי: "וּמוֹסְרוֹתֶיךָ אֲנַתֵּק" (ירמיהו ל ח), "וּמִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ" (משלי א לא).
ובתי"ו הנקבה: "מוֹלֶדֶת בַּיִת" (ויקרא יח ט), "מוֹרֶשֶׁת גַּת" (מיכה א יד), וכבר כתבנוהו למעלה (קסח ע"א), מוֹדַעַת פתח מפני העי"ן, מוֹלַדְתְּךָ, מוֹלַדְתֵּנוּ, מוֹדַעְתֵּנו בצרי, ובא בקמץ: "הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ" (רות ג ב) ומשפטו בצרי. וכן יאמר מוֹשַׁעַת, והקבוץ ממנו: "הָאֵל לָנוּ אֵל לְמוֹשָׁעוֹת" (תהלים סח כא).
מֵיעָל – מֵיטָב, מֵישָׁר בצרי המ"ם. ובחירק: "עָבְרוּ מִיכַל הַמָּיִם" (ש"ב יז כ). והם קמוצים. ובסמוך פתוחים: "מֵיטַב שָׂדֵהוּ" (שמות כב ד). והקבוץ: "מֵישָׁרִים אֲהֵבוּךָ" (שה"ש א ד).
מִיעוֹל – מִישׁוֹר.
תֵּיעָל – תֵּימָן.
תִּיעוֹל – תִּירוֹשׁ, תִּינוֹק. וקבוץ תִּינוֹק בלשון נקבות: "תִּינוֹקוֹת שֶׁל בֵּית רַבָּן", כי תִּינוֹק ותִּנוֹקוֹת לא נמצא כי אם בדברי רבותינו ז"ל, ואמרו לנקבה תִּנוֹקֶת.
תּוֹעָל – תּוֹשָׁב – "כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב" (ויקרא כה מ), קמץ, ובסמוך פתח: "תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר" (ויקרא כב י).
ועם ה"א הנקבה: תּוֹעָלָה – תּוֹלָדָה. ובסמוך תּוֹלֶדֶת, וכן יאמר גם כן במוכרת תּוֹלֶדֶת, כמו שזכרנו במִשְׁמֶרֶת, תִּפְאֶרֶת. וכן יאמר תּוֹכָחָה, תּוֹעָפָה או תּוֹעֶפֶת, תּוֹכַחַת – "טוֹבָה תּוֹכַחַת מְגֻלָּה" (משלי כז ה), והקבוץ: "בְּתוֹכָחוֹת עַל עָוֹן" (תהלים לט יב), "וְכֶסֶף תּוֹעָפוֹת לָךְ" (איוב כב כה). ובצרי: "בְּיוֹם תּוֹכֵחָה" (הושע ה ט). והקבוץ: "תּוֹכֵחֹת בַּלְאֻמִּים" (תהלים קמט ז). וסמיכות הקבוץ: "אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב" (בראשית לז ב), "תּוֹכְחוֹת מוּסָר" (משלי ו כג), "בְּתוֹכְחוֹת חֵמָה" (יחזקאל כה יז), "כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ" (במדבר כג כב).
עֵלָה – שֵׁנָה, דֵּעָה, עֵצָה, לֵדָה, צֵאָה, עֵדָה, חֵמָה. ובסמוך: שְׁנַת, עֲצַת, עֲדַת, חֲמַת – עי"ן-הפֹעל בשוא. אבל צֵאָה לא ישתנה מפני האל"ף – "צֵאַת הָאָדָם" (יחזקאל ד יב). וכן דֵּעָה, דַּעַת פתח כלו מפני שהוא מלעיל, והכנוים: דַּעְתּוֹ, דַּעְתְּךָ, דַּעְתִּי, והם מחוברים מן דַּעַת שהוא אחד בסמוך ובמוכרת, לא מן דֵּעָה, כי אלו היה מחובר מן דֵּעָה היתה התי"ו רפה כמו שזכרנו במִלְחֶמֶת. ויתכן שסמיכות דֵּעָה – דֵּעַת, עי"ן-הפֹעל בצרי ומלרע, כמו צֵאָה – צֵאַת. והכנוים: צֵאָתוֹ, צֵאָתְךָ, דֵּעָתוֹ, דֵּעָתְךָ. אבל להקל על הקריאה עשו החבור מן דַּעַת לא מן דֵּעָה. ובמשקל דַּעַת: שַׁחַת, נַחַת, שרשם ישׁח, ינח. שֵׁנָה, שְׁנָתִי, שְׁנָתוֹ וכן כלם עי"ן-הפֹעל בשוא, אבל בלֵדָה נהגו בקריאתו מנהג צֵאָה לקיים הצרי: לֵדָתוֹ, לֵדָתְךָ. ואולי נהגו כן מפני