ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/טו ב
בקמץ-חטף. וכן "מִכְרָה כַיּוֹם" (בראשית כה, לא). וכן "אֶסְפָה לִּי" (במדבר יא, טז), "עֶרְכָה לְפָנַי" (איוב לג, ה), היו ראויים אָסְפָה עָרְכָה בקמץ-חטף כי הם מגזרת פְּעֹל – "אֱסֹף אֶת הָעָם" (במדבר כא, טז), וכן עֲרֹך מן "הֲיַעֲרֹךְ שׁוּעֲךָ" (איוב לו, יט), כי הציווי הולך אחר האית"ן ברוב אם בחולם אם בפתח, וכן בא המקור בחולם – "לַעֲרֹךְ מִלְחָמָה" (ש"א יז, ח), ובאו "אֶסְפָה" "עֶרְכָה" בסגול שהוא כמו החירק לגזרת פְּעַל בפתח. ומצאנוה גם בתוספת נו"ן – "וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם" (במדבר כג, יג). ואף על פי שיתכן לומר בו פנים אחרים אזכרם בפעלי הכפל אם יעזרני יוצרי.
והאבן הזאת תורה על יחיד נמצא המצוּוֶה על הפעולה ההיא.
ופעמים איננה על דרך מצוה רצונית, כי אם דרך גזום. כמו "שְׂמַח בָּחוּר בְּיַלְדוּתֶיךָ" (קהלת יא, ט), רוצה לומר שמח בחור ותראה מה יקרך באחריתך. וכן "שִׂישִׂי וְשִׂמְחִי בַּת אֱדוֹם" (איכה ד, כא); וכן "בֹּאוּ בֵית אֵל וּפִשְׁעוּ" (עמוס ד, ד); "וְאַתֶּם בֵּית יִשְׂרָאֵל כֹּה אָמַר אֲדֹנָי יֱיִ אִישׁ גִּלּוּלָיו לְכוּ עֲבֹדוּ" (יחזקאל כ, לט), ויתכן לפרשו כמשמעו, כלומר טוב הוא שתעבדו גלוליכם לבד ולא תביאו לי מתנותיכם ותעבדו גלוליכם, כי זה הוא חלול השם.
ויבא גם כן בענין שהיה כאומר לחברו עשה מה שתעשה כי לא יועילך, כמו שאמר "עֹלוֹתֵיכֶם סְפוּ עַל זִבְחֵיכֶם" (ירמיהו ז, כא).
ויהיה ציווי לפעמים לא לאדם מיוחד אלא למי שיהיה, והוא על דרך מליצה. כמו "רְאֵה רֵיחַ בְּנִי" (בראשית כז, כז), "אֱמֹר לַמֶּלֶךְ וְלַגְּבִירָה הַשְׁפִּילוּ שֵׁבוּ" (ירמיהו יג, יח), "קוֹל אֹמֵר קְרָא" (ישעיהו מ, ו), "חַזְּקוּ יָדַיִם רָפוֹת" (ישעיהו לה, ג), "אִמְרוּ לְנִמְהֲרֵי לֵב" (ישעיהו לה, ד), "וְאָמַר סֹלּוּ סֹלּוּ" (ישעיהו נז, יד) והדומים להם.
אבן כ"א[עריכה]
והאחת ועשרים בת ארבע אותיות עם הו"ו הנוספת בסוף, להורות על רבים נמצאים המצוים על הפעולה ההיא. והנמשל פַּעֲלוּ – הפ"א בפתח לפי שעי"ן-הפֹעל גרונית, והעי"ן נקודה בשוא-ופתח – "וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח" (שמות יב, כא), "רַחֲקוּ מֵעַל יְיָ" (יחזקאל יא, טו). ובסגול הפ"א ועי"ן-הפֹעל בשוא-וסגול – "אֶהֱבוּ אֶת יְיָ כָּל חֲסִידָיו" (תהלים לא, כד), "וְאֶהֱבוּ טוֹב" (עמוס ה, טו), "אֶחֱזוּ לָנוּ שׁוּעָלִים" (שה"ש ב, טו).
ואם עי"ן-הפֹעל איננה גרונית הפ"א