ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/עד ב

<< · ספר מכלול (רד"ק) · לפי דפים · עד ב · >>

העתידים; הצווי – הַגִּישׁ. הַגִּישׁוּ. הַגִּישִׁי. הַגֵּשְׁנָה.

אית"ן – אַגִּישׁ. יַגִּישׁ. תַּגִּישׁ. נַגִּישׁ. יַגִּישׁוּ. תַּגִּישׁוּ. תַּגִּישׁ. תַּגִּישִׁי. תַּגֵּשְׁנָה. או בצרי – הַגֵּשׁ. אַגֵּשׁ. יַגֵּשׁ כולי. ובא בפתח בסוף פסוק – "וַיּוֹצֵא אֵלָיו אֶל תַּחַת הָאֵלָה וַיַּגַּשׁ" (שופטים ו, יט). ואם למ"ד-הפעל גרונית – אַבִּיעַ. יַבִּיעַ – "יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר" (תהלים יט, ג). או בפתח – אַבַּע יַבַּע וכולי – "יַסַּע קָדִים" (תהלים עח, כו), "וַיַּסַּע מֹשֶׁה" (שמות טו, כב). והנקבות לעולם בפתח, כמו שהוא בזולת אות גרונית בצרי לעולם, ומפני האות הגרונית יהיה פתח מקום הצרי, כמו "תַּבַּעְנָה שְׂפָתַי תְּהִלָּה" (תהלים קיט, קעא). ובא גם כן באתנח בפתח – "מְקוֹמְךָ אַל תַּנַּח" (קהלת י, ד).

נגשׁ – הפעל

הֻפְעַל – הֻגַּשׁ. הֻגַּשְׁתָּ. הֻגַּשְׁתִּי. הֻגְּשׁוּ. הֻגַּשְׁתֶּם. הֻגַּשְׁנוּ. הֻגְּשָׁה. הֻגַּשְׁתְּ. הֻגַּשְׁתֶּן.

הבינוני^[1] – הֻגַּשׁ הֻגָּשִׁים הֻגָּשָׁה או הֻגֶּשֶׁת הֻגָּשׁוֹת.

המקור – הֻגֵּשׁ בצרי, כמו "הֻגֵּד הֻגַּד לִי" (רות ב, יא).

העתידים – אֻגַּשׁ. יֻגַּשׁ. תֻּגַּשׁ. נֻגַּשׁ. יֻגְּשׁוּ. תֻּגְּשׁוּ. תֻּגַּשׁ. תֻּגְּשִׁי. תֻּגַּשְׁנָה – "תַּנּוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ" (ויקרא יא, לה), "וַתֻּתַּשׁ בְּחֵמָה" (יחזקאל יט, יב), ו"כֵּן תֻּתְּכוּ בְתוֹכָהּ" (יחזקאל כב, כב) בשוא.

וכנוי חסרי הפ"א ילכו אחרי השלמים. כי אשר הם לגזרת יפעול בחולם יהיו בהתחברם עם הכנויים העי"ן בשוא כמו שיהיה השלם, יאמר מן "אֶקּוֹב" – "יִקְּבֻהוּ אֹרְרֵי יוֹם" (איוב ג, ח), ומן "יִצֹּר" – "וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ" (ישעיהו מד, יב). וכן יאמר הצווי "קְבֵהוּ" "קְבוּהוּ" "צְרֵהוּ" "צְרוּהוּ" וכן כלם. וכן הלכו עתידי "נתן" שהם בצרי על דרך יִפְעוֹל בחולם, ואמרו מן "תֵּן" – "וּתְנֵהוּ לְרַחֲמִים" (נחמיה א, יא), ומן "יִתֵּן" – "לֹא יִתְּנֵנִי הָשֵׁב רוּחִי" (איוב ט, יח). ואשר הם לגזרת יִפְעַל בפתח יאמר גם כן הצווי והאית"ן כמו שיהיה שלם, יאמר מן "קַח" "אֶקַּח" "יִקַּח" – "קָחֶנּוּ וָבֹאָה" (שמואל א כ, כא), "וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ" (בראשית לז, כד), ומן "נשא", "שָׂא" – "שָׂאֵהוּ בְחֵיקֶךָ" (במדבר יא, יב), "שָׂאוּנִי וְאָנֹכִי אֲדַבֵּר" (איוב כא, ג) וכן כלם על דרך הזה. ומן "ידע", "דַּע" – "בְּכָל דְּרָכֶיךָ דָעֵהוּ" (משלי ג, ו).

שאר הפעלים

ועתה אזכיר לך שאר הפעלים שפ"איהם נו"ן הבאים בחסרון. והשלמים אין צריכין להזכיר – "נאם" "נאף" "נאץ" "נאק" "נאר" שלמים הם אתנו^[2] ונפעל נאר בחסרון מן "נאר", "נארת", "נארתי",

נימוקי רבי אליהו בחור

1. שלא נמצא בינוני בבנין הפעל.
2. זה לפי שעי"ן הפעל גרונית ולא תקבל הדגש.