לדלג לתוכן

ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/ג א

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


"מִנְּזָרַיִךְ כָּאַרְבֶּה" (נחום ג יז), "עִשְּׂבוֹת הָרִים" (משלי כז כה), "עִקְּשׁוּת פֶּה" (משלי ד כד), "עִקְּבֵי סוּס" (בראשית מט יז), "עִקְּבוֹת מְשִׁיחֶךָ" (תהלים פט נב), "וְעִקְּבוֹתֶיךָ לֹא נֹדָעוּ" (תהלים עז כ), "וְכָל קַשְּׁתֹתָיו דְּרֻכוֹת" (ישעיהו ה כח), "וְקַשְּׁתוֹתָם תִּשָּׁבַרְנָה" (תהלים לז טו), "הִשְׁבַּתָּ מִטְּהָרוֹ" (תהלים פט מה), "בְּנוֹת מְלָכִים בִּיקְּרוֹתֶיךָ" (תהלים מה י), "וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים" (בראשית מט י), "אִם יִקְּרֵךְ עָוֹן" (ש"א כח י), "מִקְּרֵה לָיְלָה" (דברים כג יא), ויתכן שהמ"ם לשמוש ודגש הקו"ף לחסרון נו"ן מִן, "וּבְהַמְּרוֹתָם תָּלַן עֵינִי" (איוב יז ב), "חִשְּׁבֹנוֹת רַבִּים" (קהלת ז כט), "וְלֹא אָרִיחַ בְּעַצְּרֹתֵיכֶם" (עמוס ה כא). אלה הם שהדגש בהם לתפארת הקריאה.

ובא "אָז לָחֶ֣ם שְׁעָרִים" (שופטים ה ח) עי"ן-הפֹעל בסגול שלא כמשפט, כי היה משפטו בצרי כמו "כִּי חָפֵץ" (בראשית לד יט), "כִּי לֹא חָמֵץ" (שמות יב לט), יהיה פֹעל-עבר או שם, והסגול בא שלא כמנהג כי לא מצאנו לו שני.

ובא שם-התֹאר על משקל זה: "כִּי לֹא אֵל חָפֵץ רֶשַׁע אָתָּה" (תהלים ה ה), "לֹא תֹאכַל עָלָיו חָמֵץ" (דברים טז ג).

והשני פָּעֹל – שיהיה הפ"א בקמץ-גדול והעי"ן בחולם, כמו "וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא" (שמות מ לה), "וְלֹא יָכֹל יוֹסֵף" (בראשית מה א), "אֲשֶׁר יָגֹרְתָּ מִפְּנֵיהֶם" (דברים כח ס).

ובא קמץ-חטף תחת חולם במלה "וְיָֽכָלְתָּ֖ עֲמֹד" (שמות יח כג) לפי שהיא מלרע מפני הו"ו.

ובהפסק: "גַּם־יָכֹ֑לְתִּי" (בראשית ל ח), "לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹ֑לוּ" (שמות ח יד), "הָרִים נָזֹֽלּוּ" (ישעיהו סג יט), ודגש הלמ"ד לתפארת המלה.

ושם-התֹאר על משקל זה: "גָדוֹל" "קָטֹן" "רָחוֹק" "קָרוֹב".