ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/קעט א
"אֲבִי כָּל בְּנֵי עֵבֶר" (בראשית י כא). וסמיכות אָח לא בא אלא עם למ"ד-הפֹעל: "אֲחִי יֶפֶת הַגָּדוֹל" (שם), וכן יתכן דָּם מזה השער, והקבוץ דָּמִים, דָּמָיו, דָּמֶיהָ, ובסמוך דְּמֵי כמו מן עַל עֲלֵי וכבר כתבנוהו בשער פָּל. וכנוי אָב אָח בהראות למ"ד-הפֹעל במכתב: אָבִיו, אָחִיו, או אָבִיהוּ, אָחִיהוּ, אָבִיךָ, אָחִיךָ, אָבִינוּ, אָחִינוּ. והנסתרים והנמצאים האל"ף בשוא-ופתח – אֲבִיהֶם, אֲחִיהֶם, אֲחִיכֶם. אבל למדבר-בעדו לא נכתבה בו יו"ד למ"ד-הפֹעל מפני יו"ד הכנוי: אָחִי, אָבִי. וקבוץ אָב בלשון נקבות: "רָאשֵׁי אָבוֹת" (במדבר לו א), ובסמוך "אֲבוֹת הַמַּטּוֹת" (במדבר לב כח). וכן עם הכנויים אֲבוֹתָיו, אֲבוֹתֶיךָ וכן כלם. וקבוץ אָח – אַחִים והאל"ף בפתח, והכנוי: אַחֶיךָ, אַחַי, אַחֵינוּ האל"ף בפתח, ואַחַי בהפסק האל"ף בסגול: "אֲסַפְּרָה שִׁמְךָ לְאֶחָי" (תהלים כב כג), והוא בסגול מפני קמץ החי"ת. וכן אֶחָיו לעולם בסגול האל"ף מפני קמץ החי"ת. ובכנוי הרבים: אֲחֵיהֶם, אֲחֵיכֶם האל"ף בשוא-ופתח. ובא בפתח לבדו: "וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵ" (ויקרא כה מו), "הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה" (במדבר לב ו). וכתב כתבנו טעם הפתח והסגול באלה בשער פָּעוֹת. וכנוי צָו, קָו, תָּו, יָד, דָּג: צָוִי, קָוִי, תָּוִי, צָווֹ, קָווֹ, צָוָךְ, קָוָךְ, יָדוֹ, יָדְךָ, תָּווֹ, תָּוָךְ וכן כלם על זה הדרך. וקבוצם: צָוִים, קָוִים, תָּוִים, דָּגִים. אבל יָד יקובץ בלשון שנים – יָדַיִם, והכנוי: יָדָיו, יָדֶיךָ, קָוָיו, צָוָיו, צָוֶיךָ, קָוֶיךָ, יָדֵינוּ, קָוֵינוּ, צָוֵינוּ, יְדֵיהֶם, יְדֵיכֶם, קְוֵיהֶם, צְוֵיכֶם, תְּוֵיכֶם. וכנוי גַּי, שַׁי: גָּיִי, גָּיוֹ, שָׁיוֹ, גָּיֶךָ, שָׁיֶךָ. והקבוץ: גָּיִים, שָׁיִים. והכנוי: גָּיֵינוּ, שָׁיֵינוּ, גָּיָיו, שָׁיָיו, גְּיֵיהֶם, שְׁיֵיהֶם, כמו יְדֵיהֶם וכן כלם. אבל "לָאֲפִיקִים וְלַגֵּאָיוֹת" (יחזקאל לו ד) אינו מחובר מן גַּיְא, כי אם מן "כָּל גֶּיא יִנָּשֵׂא" (ישעיהו מ ד), כמו שזכרנו בשערו. ויָד יקובץ גם בלשון נקבות: "שְׁתֵּי יָדוֹת" (שמות כו יז). ומָן ידגש בכנויו ובקבוצו מַנּוֹ, מַנָךְ, מַנִּי. והראיה מה שמצאנו "וּמַנְךָ לֹא מָנַעְתָּ מִפִּיהֶם" (נחמיה ט כ), שהמ"ם פתוחה, ידמה כי הנו"ן תדגש אלא שהוקלה, כמו הרבה מן הדגושים כמו שכתבנו. ואולי היה מַן רפה בכנויו היה מ"ם של "וּמַנְךָ" בקמץ כיו"ד יָדְךָ.
פֵּע – "בֵּן חָכָם" (מ"א ה כא) בצרי, ובסמוך בסגול כשהוא סמוך סמיכות ענין, כמו "בֶּן אַבְרָהָם" (בראשית כה יב), "בֶּן אָדָם" (ירמיהו מט יח), "בֶּן בְּלִיַּעַל" (ש"א כה יז). ואם איננו סמוך סמיכות ענין, אף על פי שהוא במקף הוא בצרי, כמו "וַתֵּלֶד בֵּן־שִׁשִּׁי" (בראשית ל יט), "וַיִּמָּלֵט בֵּן־אֶחָד" (ש"א כב כ), "וְלִמְפִיבֹשֶׁת בֵּן־קָטָן" (ש"ב ט יב), "וְהוֹלִיד בֵּן־פָּרִיץ" (יחזקאל יח י). ואם סמוך סמיכות ענין אף על פי