ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/עח ב
שאינם נכתבות ואין צריכין להזכיר, כי הם בכל תיבה שיוציא אדם בלשונו. והה"א עמהם בזה הדרך כי היא בתנועת האל"ף, ולא כללוה עם או"י לטעם שנזכיר עוד.
ופעמים נכתבות ואפילו בנשימה לא נוציאם, והיא מלה זעירא בהסמכה אל אשר אחריה, כי יבא אחרי כן דגש-חזק. ולא יבא זה הדגש אלא אם כן תקדמנו תנועה קטנה באמצע המלה ובסוף המלה נח-נסתר, כי אחר נח-נראה לא יוכל להיות הדגש-חזק. לפיכך למ"ד "אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר" דגושה ולמ"ד "מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר" (שמות ז, ח) איננה דגושה. ופעמים נחטוף אותה ולא נחוש על הנח, כמו "מַה־זֶּה מִהַרְתָּ לִמְצֹא בְּנִי" (בראשית כז, כ); "מַה־בְּרִי" (משלי לא, ב); "מַה־בֶּצַע" (בראשית לז, כו); "מַה־תָּאֳרוֹ" (ש"א כח, יד); "מַה־תֹּאמַר נַפְשְׁךָ" (ש"א כ, ד); "מַה־פָּרַצְתָּ" (בראשית לח, כט).
ובאה הה"א הזאת חסרה מהמכתב במלת "מַלָּכֶם תְּדַכְּאוּ עַמִּי" (ישעיהו ג, טו); וכן "מַזֶּה בְיָדֶךָ" (שמות ד, ב), "הֲרֹאֶה אַתָּה מָהֵם עֹשִׂים" (יחזקאל ח, ו).
וכן בהיות מלה זעירא אחריה, כמו "נַכֶּה־בּוֹ" (במדבר כב, ו) וזולתו.
וכן במלה אחת פעמים נכתבות, ונבלעות שלא נוציאם בנשימה. כמו "בְּנוֹת מְלָכִים בִּיקְּרוֹתֶיךָ" (תהלים מה, י) – שנכתב ביו"ד והבי"ת בחירק, לקריאת בן-נפתלי. וכן "לִיקֲּהַת אֵם" (משלי ל, יז). וכן "וְהִכִּתִיו וַהֲמִיתִּיו" (ש"א יז, לה) שנכתב ביו"ד, ואחרים זולתם שנכתבו ביו"ד. "אֲשֶׁר יוּלַּד לְיִשְׂרָאֵל" (שופטים יח, כט); "אָדָם לְעָמָל יוּלָּד" (איוב ה, ז); "לַנַּעַר הַיּוּלָּד" (שופטים יג, ח); "וּבְתוּלֹתָיו לֹא הוּלָּלוּ" (תהלים עח, סג); "עַל מִטָּה כְבוּדָּה" (יחזקאל כג, מא); "כָּל כְּבוּדָּה בַת מֶלֶךְ" (תהלים מה, יד); "וְאֶת הַכְּבוּדָּה לִפְנֵיהֶם" (שופטים יח, כא); "שָׁמַעְתִּי אֶת תְּלוּנֹּת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות טז, יב); "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים" (בראשית ב, כה); "וּבִגְדֵי עֲרוּמִּים תַּפְשִׁיט" (איוב כב, ו); "אֵל נוּלְּדוּ לְהָרָפָא" (דה"א כ, ח);