ספר מכלול (רד"ק)/לפי דפים/יא ב
ויש שיבואו היו"ד והמ"ם לקבוץ השנים בלבד והראיה בהנקדו, כמו "שְׁנָיִם" "שָׁמָיִם" "מָיִם" "כְּנָפָיִם" "יָדָיִם" "עֵינָיִם" "אַפָּיִם" "רַגְלָיִם" "רֵחָיִם" והדומים להם.
ואם יאמר ביותר משנים, לא יאמר אלא על הזוגות, כמו "אַרְבַּע רַגְלָיִם" (ויקרא יא, כג), "וְאַרְבַּע כְּנָפַיִם" (יחזקאל א, ו), "שִׁבְעָה עֵינָיִם" (זכריה ג, ט) – "רַגְלָיִם" "כְּנָפַיִם" "עֵינָיִם" הם זוגות.
ויש שיבואו היו"ד והמ"ם עם הסמיכות, כמו "טוּרִים אָבֶן" (שמות כח, יז); "אֲמָרִים אֱמֶת" (משלי כב, כא); "סִגִים כֶּסֶף הָיוּ" (יחזקאל כב, יח); "אֵילִים צָמֶר" (מ"ב ג, ד); "שְׁנַיִם טוּרִים רִמּוֹנִים" (דה"ב ד, יג); "לְאַדִּירִים עָם" (שופטים ה, יג); "בִּמְצִלְתַּיִם נְחֹשֶׁת" (דה"א טו, יט); "וַיָּצַר כִּכְּרַיִם כֶּסֶף" (מ"ב ה, כג) והדומים להם. וב"כִּכְּרַיִם כֶּסֶף" יש בו סימן אחד לסמיכות, והוא שוא הכ"ף, כי זולת הסמיכות יאמר "כִּכָּרָיִם" בקמץ הכ"ף, כמו: "הוֹאֵל קַח כִּכָּרָיִם" (מ"ב ה, כג). ובדרך הזה הוא סמיכות "שְׁנֵים עָשָׂר" "שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה" – כי הם סמוכים עם היו"ד והמ"ם, ויש בהם אות לסמיכות – צרי הנו"ן והתי"ו, כמו "שְׁנֵי עָשָׂר" "שְׁתֵּי עֶשְׂרֵה". ויתכן שיהיה חסר הנסמך באלה שזכרנו סמוכים עם המ"ם, ומשפטם אֲמָרִים אִמְרֵי אֱמֶת, טוּרִים טוּרֵי אָבֶן, סִגִים סִיגֵי כֶּסֶף וכן כֻלם. וכן "אֶת קוֹל הָרָצִין הָעָם" (מ"ב יא, יג) – הָרָצִין רָצֵי הָעָם. וכן בשנים עוד עם המ"ם בסמיכות מ"ם הרבים – "מַיִם בִּרְכָּיִם" (יחזקאל מז, ד); "וּמַיִם לַחַץ" (מ"א כב, כז).
ויש שבוא נו"ן במקום מ"ם הרבים – "לַמְחוֹת מְלָכִין" (משלי לא, ג); "חִטִּין וּשְׂעֹרִים" (יחזקאל ד, ט); "אֶת קוֹל הָרָצִין" (מ"ב יא, יג); "וִירוּשָׁלִַם עִיִּין תִּהְיֶה" (מיכה ג, יב); "וְלֹא יַאֲמִין בַּחַיִּין" (איוב כד, כב); "יֶחְרְדוּ הָאִיִּן" (יחזקאל כו, יח); "וְעָלֶיהָ יִכְרְעוּן אֲחֵרִין" (איוב לא, י); "כָּל שְׁעָרֶיהָ שׁוֹמֵמִין" (איכה א, ד); "לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין" (מ"א יא, לג); "לְקֵץ הַיָּמִין" (דניאל יב, יג). וכן "מִלִּים" ו"מִלִּין", במ"ם ובנו"ן.
ויש שיבואו היו"ד והמ"ם בלשון תפארת על היחיד – "אֲדֹנִים קָשֶׁה" (ישעיהו יט, ד), וכן "הָאִישׁ אֲדֹנֵי הָאָרֶץ" (בראשית מב, ל), "אֲדֹנֵי הָהָר שֹׁמְרוֹן" (מ"א טז, כד). וכן עם הכִנוי – "אִם אֲדֹנָיו יִתֶּן לוֹ אִשָּׁה" (שמות כא, ד). וכן עם כל הכנוים – זולתי מדבר-בעדו כדי שלא יתחלף עם השם הנכבד – אבל לרבים יאמר כן: "הִנֶּה נָּא אֲדֹנַי" (בראשית יט, ב). ויש הפרש בנקוד, כי "אֲדֹנַי" שהוא לשון רבים עם