ספר הרקמה/שער ו

שער ו

באור רֹב עניני אותיות התוספת וזכרון מקומותם

ש

השי"ן תבא במקום אֲשֶׁר בכמו "שֶׁכָּכָה הִשְׁבַּעְתָּנוּ" (שה"ש ה ט), "שֶׁבְּשִׁפְלֵנוּ זָכַר לָנוּ" (תהלים קלו כג), "שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה" (שה"ש ד ב), "שָׁאַתָּה מְדַבֵּר עִמִּי" (שופטים ו יז), "מִי מִשֶּׁלָּנוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל" (מ"ב ו יא), "עַד שַׁקַּמְתִּי דְּבוֹרָה שַׁקַּמְתִּי אֵם בְּיִשְׂרָאֵל" (שופטים ה ז), "וּמִן הַנְּתִינִים שֶׁנָּתַן דָּוִיד" (עזרא ח כ), ובמה שדומה לזה.

ל

אבל הלמ"ד יביאוה על השמות מבלתי הפעלים ותבא לדמיון ולהודעת עין הדבר, כמו שאמר: "אִם הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ יֶחֱטָא לְאַשְׁמַת הָעָם" (ויקרא ד ג). טעמו 'על דרך אשמת העם'; וכמהו "וּבְמַיִם לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי" (יחזקאל טז ד), ואתה עתיד לראות פרושו במקומו בספר השרשים, והוא אצלי הנה תמורת הבי"ת כי הבי"ת היא המשמשת בענין הזה, כאשר נאמר "וּמַטֵּהוּ עַל הַיָּם וּנְשָׂאוֹ בְּדֶרֶךְ מִצְרָיִם" (ישעיהו י כו) ר"ל על הדרך שעשה במצרים. וכבר באה הלמ"ד בזולת המקום הזה ובזולת הענין הזה עוד במקום הבי"ת כמו שאמר "וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ" (איוב ב יג) ר"ל 'בארץ'; "וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב" (ויקרא כו ז) ר"ל 'בחרב'; "כִּי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי וְיֶלֶד לְחַבֻּרָתִי" (בראשית ד כג) ר"ל בפצעי, בחבורתי; "וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה" (בראשית כח יט) כמו 'בראשונה'; "לָאַחֲרֹנָה יִסְעוּ" (במדבר ב לא) ר"ל 'באחרונה'; "וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵיכֶם" (דברים ד טו) כלומר 'בנפשותיכם' כמו שאמר "הִשָּׁמְרוּ בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם" (ירמיהו יז כא), "וְנִשְׁמַרְתֶּם בְּרוּחֲכֶם" (מלאכי ב טו); "נְגָפוֹ יְיָ בְּמֵעָיו לָחֳלִי לְאֵין מַרְפֵּא" (דה"ב כא יח) מקום 'בחלי'; "וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה" (דה"ב טו ג) ר"ל 'בלא אלהי אמת ובלא כהן מורה ובלא תורה'; "וַיְחַפֵּהוּ זָהָב טוֹב לְכִכָּרִים שֵׁשׁ מֵאוֹת" (דה"ב ג ח) כמו 'בככרים שש מאות'; "וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת לְתֻמּוֹ" (מ"א כב לד) כלומר 'בתמו'; "לִרְקָמוֹת תּוּבַל לַמֶּלֶךְ" (תהלים מה טו) כלומר 'ברקמות'; "וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם" (דברים כג יב), "לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה בַלָּהָה" (ישעיהו יז יד), "וַתָּבֹא אֵלָיו הַיּוֹנָה לְעֵת עֶרֶב" (בראשית ח יא), "לִכְלוֹת דְּבַר יְיָ מִפִּי יִרְמְיָה" (עזרא א א), כמו 'בפנות ערב', 'בעת ערב', 'בכלות דבר יי', כלומר 'בעת הזאת'; וכמוהו "וְהָיָה לְפֶתַע פִּתְאֹם" (ישעיהו כט ה) הוא כמו "וְכִי יָמוּת מֵת עָלָיו בְּפֶתַע פִּתְאֹם" (במדבר ו ט); וכמהו "מִשְׂגָּב לְעִתּוֹת בַּצָּרָה" (תהלים ט י) כלומר בעתות, והשעור הזה בבי"ת כמו "בַּלַּיְלָה הַהוּא" (אסתר ו א) "בַּיּוֹם הַהוּא" (בראשית טו יח) "וַיַּעֲמֵד שֹׁפְטִים בָּאָרֶץ בְּכָל עָרֵי יְהוּדָה הַבְּצֻרוֹת לְעִיר וָעִיר" (דה"ב יט ה) כלומר בעיר ועיר; "לְמִכְמָשׂ יַפְקִיד כֵּלָיו" (ישעיהו י כח) כלומר במכמש; "מִתְהַלֵּךְ בַּגָּן לְרוּחַ הַיּוֹם" (בראשית ג ח) בעת רוח היום, ורוח היום הוא קרוּת אוִירו, וגזרתו מן "וְרָוַח לְשָׁאוּל" (ש"א טז כג), וכבר אמרתי בספר ההשגה כי ההלוך הזה הוא לאדם, והשעור 'וישמעו את קול ה' אלהים והאדם מתהלך בגן לרוח היום' [נ"א כלומר בעת רוח היום], ואם תרצה לומר בהשבת רוח היום, או בפנות היום כי הרוח יהיה בו או קרות האויר. "לְשָׁרֵת לִפְנֵי הָאָרוֹן תָּמִיד <עמ' 13> לִדְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ" (דה"א טז לז) כלומר 'בדבר יום ביומו', כי עבודתם היתה מתחלפת כפי התחלפות הימים מחול וחדש ושבת ומועד; "לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת… לַבֹּקֶר וְלָעָרֶב" (דה"א טז מ), כלומר 'בבקר ובערב'; "וְשָׁמַרְתָּ אֶת הַחֻקָּה הַזֹּאת לְמוֹעֲדָהּ" (שמות יג י) כלומר 'במועדה', וכמהו "לְמוֹעֵד חֹדֶשׁ הָאָבִיב" (שמות כג טו) כלומר 'במועד'; "עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה" (במדבר כ כד) כלומר במי מריבה; "הִנֵּה אֲנִי בוֹנֶה בַּיִת… לַבֹּקֶר וְלָעֶרֶב לַשַּׁבָּתוֹת וְלֶחֳדָשִׁים וּלְמוֹעֲדֵי יְיָ אֱלֹהֵינוּ" (דה"ב ב ג) כלומר 'בבקר ובערב בשבתות ובחדשים ובמועדי ה' אלהינו'; "וְתוֹכַחְתִּי לַבְּקָרִים" (תהלים עג יד) רוצה לומר 'בבקרים' כלומר בכל בקר, וכמהו "וְחָרְדוּ לִרְגָעִים" (יחזקאל כו טז) ר"ל 'ברגעים'; "לְקוֹל צָלְלוּ שְׂפָתַי" (חבקוק ג טז) כלומר 'בקול' ואמר במנין "בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ" (חגי א א) כלומר 'בחדש'; "בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לְעַשְׁתֵּי עָשָׂר" (זכריה א ז) כלומר 'בעשתי עשר' כמו שנאמר "הוּא חֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ" (עזרא י ט). ותבא הלמ"ד על הפעולים בהרבה מקומות בכמו "לְכֻלְּכֶם יָשִׂים שָׂרֵי אֲלָפִים" (ש"א כב ז); "פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי" (תהלים קטז טז); "וַיָּשֻׁבוּ הַמַּיִם וַיְכַסּוּ אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה" (שמות יד כח) כי אמרו "לְכֹל חֵיל פַּרְעֹה" תמורת אמרו "אֶת הָרֶכֶב וְאֶת הַפָּרָשִׁים", וכמהו "וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו הָרְגוּ לְאַבְנֵר" (ש"ב ג ל), "וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה" (מ"ב ח ו); "וַיִּקַּח רַב טַבָּחִים לְיִרְמְיָהוּ" (ירמיהו מ ב); "וָאֶשְׁלְחָה לֶאֱלִיעֶזֶר לַאֲרִיאֵל לִשְׁמַעְיָה וגו' וּלְאֶלְנָתָן מְבִינִים" (עזרא ח טז) כלם פעולים באמרו "וָאֶשְׁלְחָה", וכמוהו "אַל יַשִּׁיא לָכֶם חִזְקִיָּהוּ" (מ"ב יח כט) הוא כמו "אַל יַשִּׁאֲךָ אֱלֹהֶיךָ" (מ"ב יט י), וכמהו "וַיְבָרֲכוּ הָעָם לְכֹל הָאֲנָשִׁים הַמִּתְנַדְּבִים לָשֶׁבֶת בִּירוּשָׁלִָם" (נחמיה יא ב) כי "כֹל הָאֲנָשִׁים" פעולים באמרו "וַיְבָרֲכוּ הָעָם" ועוד "וַיְבָרְכוּ כָל הַקָּהָל וגו' וַיִּשְׁתַּחֲווּ לַייָ וְלַמֶּלֶךְ" (דה"א כט כ), כי מלת ה' במקום פעול, כי כן נפל הפעל עליה והוא "וַיְבָרְכוּ"; וכבר חשב קצת ראשי חכמי התלמוד כי לשון ברכה לא יתעבר בלמ"ד בעבור מעוט מה שימצא ממנו במקרא, ומנע בעבור זה לומר בברכת המזון "נְבָרֵךְ לֵאלֹהֵינוּ" בלמ"ד אע"פ שהלמ"ד כתובה בו במשנה, אמר "ברכה בלמ"ד לא אשכחן" והסכים לדעתו בזה זולתו מראשי החכמים ואמר "וכן הלכה" (סדר רב עמרם הלכות סעודה). וכבר אתה רואה אותה במקרא בלמ"ד בשתי המלות האלה. ומן הבא עליו הלמ"ד מהפעולים אומרו: "וַיָּשֶׂם אֶת הַיָּם לֶחָרָבָה" (שמות יד כא), כי החָרָבָה פעול שני, וכמהו "כִּי שַׂמְתָּ מֵעִיר לַגָּל קִרְיָה בְצוּרָה לְמַפֵּלָה" (ישעיהו כה ב) שעורו 'ושמת קריה בצורה למפלה'. "וְשַׂמְתִּי נְהָרוֹת לָאִיִּים" (ישעיהו מב טו) – "אָשִׂים מַחְשָׁךְ לִפְנֵיהֶם לָאוֹר וּמַעֲקַשִּׁים לְמִישׁוֹר" (ישעיהו מב טז), כי כל אחד מאלה פעול שני. וכמהו "וַיִּמְשְׁחוּ לַייָ לְנָגִיד וּלְצָדוֹק לְכֹהֵן" (דה"א כט כב) ר"ל למ"ד "לְנָגִיד" ולמ"ד "לְכֹהֵן", והשעור 'וימשחו אותו ליי לנגיד' ואוֹתוֹ הפעול הראשון אלא שהוא מחוסר; וכן "וּלְצָדוֹק" פעול ראשון אבל "לְנָגִיד" פעול שני וכן "לְכֹהֵן"; וכמהו "וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה" <עמ' 14> (ש"א א יג) "וּשְׁעָרַיִךְ לְאַבְנֵי אֶקְדָּח וְכָל גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי חֵפֶץ" (ישעיהו נד יב). ומן הדומה למין הזה בא הלמ"ד על הכלים הנקראים בלשון ערבי 'טרוף' אשר הביאו עליהם הפעלים לבד מביאים אל (על) הכלים אשר הלמ"דים שלהם תמורת הבי"ת כאשר זכרנו כבר, כי כמו הכלים האלה דומים לפעולים כי הם פעול בהם, וזה כאמרו "כֹּה עָשׂוּ לְיוֹם בְּיוֹם" (דה"ב כד יא), "לְמָחָר יִהְיֶה הָאֹת הַזֶּה" (שמות ח יט), "וַיְאַמְּצוּ אֶת רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה לְשָׁנִים שָׁלוֹשׁ כִּי הָלְכוּ בְּדֶרֶךְ דָּוִיד וּשְׁלֹמֹה לְשָׁנִים שָׁלוֹשׁ" (דה"ב יא יז).

ואפשר שתבא על הענין [נ"א על תוכן הנקרא 'אל חאל' בערבי] כי הוא גם כן פעול בו, אמרו: "וְחִבַּרְתָּ אֶת חֲמֵשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד וְאֶת שֵׁשׁ הַיְרִיעֹת לְבָד" (שמות כו ט), נפרדות, כלומר כל שש לבדם, (נ"א: החמש לבדם והשש לבדם), והוא מחוסר מ"בָּדָד יֵשֵׁב" (ויקרא יג מו) כמו שנאמר "שֹׁכְנִי לְבָדָד" (מיכה ז יד), "כִּי אַתָּה יְיָ לְבָדָד לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי" (תהלים ד ט), "לְבָדָד יִשְׁכֹּן" (במדבר כג ט). אלה הלמ"דין כלם לענין וכן הוא למ"ד "לָבֶטַח תּוֹשִׁיבֵנִי", וכמהו בעיני: "אֲשֶׁר הֶחֱזַקְתִּי בִימִינוֹ לְרַד לְפָנָיו גּוֹיִם" (ישעיהו מה א), שוטח לפניו גוים, וגזרתו מן "הָרוֹדֵד עַמִּי תַחְתָּי" (תהלים קמד ב). ומן הענין אמרו "וַיְשִׂמֵם כֶּעָפָר לָדֻשׁ" (מ"ב יג ז) אין ענינו להיות כך וכך אבל שמם כעפר לדישה; "לַעֲבֹד וּלְמַשָּׂא" (במדבר ד כד), עבודה ומשא; "וְאַתֶּם תְּלֻקְּטוּ לְאַחַד אֶחָד" (ישעיהו כז יב); "וְכָל הָעָם יָצְאוּ לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים" (ש"ב יח ד) בענין הזה; "וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב לַאדֹנִי וְלִשְׁפָּךְ דָּם חִנָּם וּלְהוֹשִׁיעַ אֲדֹנִי לוֹ" (ש"א כה לא), ענין אחר ענין כלומר שופך דם ומושיע לנפשו. וכמו הלמ"דין האלה, למ"ד "גָּרְסָה נַפְשִׁי לְתַאֲבָה אֶל מִשְׁפָּטֶיךָ" (תהלים קיט כ) פרושו 'גרסה נפשי תאבה אל משפטיך'. ותבא על ההכרה מפני שבה ענין הפעול, כמו שנאמר "וַתְּהִי בְּפִי כִּדְבַשׁ לְמָתוֹק" (יחזקאל ג ג) כדבש מתיקת (צ"ל מתיקות); "וַיִּגְדַּל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מִכֹּל מַלְכֵי הָאָרֶץ לְעֹשֶׁר וּלְחָכְמָה" (מ"א י כג), עשר וחכמה; "כַּשִּׁקְמִים אֲשֶׁר בַּשְּׁפֵלָה לָרֹב" (מ"א י כז), רב; "וּכְעֶצֶם הַשָּׁמַיִם לָטֹהַר" (שמות כד י), טהר; "לֹא רָאִיתִי כָהֵנָּה בְּכָל אֶרֶץ מִצְרַיִם לָרֹעַ" (בראשית מא יט) רע; "הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ" (במדבר יז כח) גוע; "לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה" (בראשית כג יח) מקנה. כל זה הכרה פעולה. ותבא עוד על המקור כי הוא הפעול האמתי כמו שנאמר "לָדַעַת חָכְמָה וּמוּסָר לְהָבִין אִמְרֵי בִינָה" (משלי א ב), "לָקַחַת מוּסַר הַשְׂכֵּל" (משלי א ג), "לָתֵת לִפְתָאיִם עָרְמָה" (משלי א ד), "לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה" (משלי א ו), "לָדַעַת בָּאָרֶץ דַּרְכֶּךָ" (תהלים סז ג), "לְהַגִּיד כִּי יָשָׁר יְיָ" (תהלים צב טז), "לְהַגִּיד בַּבֹּקֶר חַסְדֶּךָ" (תהלים צב ג), "לִהְיוֹת פְּקִדִים בֵּית יְיָ" (ירמיהו כט כו), היתה כל אחת מאלה המלות פעולה במה שיש בענין מהצווי והזרוז וההערה כאשר הוא מבואר בהם, וחושבים בני אדם שמאמרו "לִהְיוֹת פְּקִדִים בֵּית יְיָ" מחבר בענין במה שיש לפניו ר"ל באמרו "יְיָ נְתָנְךָ כֹהֵן" כלומר נתנך כהן בעבור כך וכך, ואין הדבר כן, אבל אמרו לו: ה' נתנך לראש ושמך כיהוידע הכהן בגדולתו ויקר מעלתו היות פקידים בבית ה' כלומר הפקד פקידים בית ה', מזהירו על זה. וכמו הלמ"דין האלה שהם במקורים עשו בהם פעלים נראים והיו פעול בהם, אמרו: "לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה… וְלֹא אֹסִף עוֹד לְהַכּוֹת אֶת כָּל חַי" (בראשית ח כא), "מֵאֵן לְשַׁלַּח הָעָם" (שמות ז יד), "עַד מָתַי מֵאַנְתָּ לֵעָנֹת" (שמות י ג), הלא תראה אומר "לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ" (שמות י כט), "מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ" (במדבר כב יד) בלא למ"ד. ומן הבא עליו הלמ"ד מהמקורים אמרו: "אֶמֶשׁ אָמַר אֵלַי לֵאמֹר" (בראשית לא כט), תרגומו 'אמר אלי אָמוֹר', והוא כמו "אֹמְרִים אָמוֹר <עמ' 15> לִמְנַאֲצַי" (ירמיהו כג יז) וכמהו "וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר" (שמות ו י), ועוד "אֲשֶׁר בָּרָא אֱלֹהִים לַעֲשׂוֹת" (בראשית ב ג), אשר בראם האלהים עשה, כי בָּרָא איננו יוצא מענין עָשָׂה כמו שדִּבֵּר איננו יוצא מענין אָמַר ועל כן נאמר "וַיְדַבֵּר יְיָ אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר" (שמות ו י) כאילו אמר 'ויאמר ה' אל משה אֱמֹר' או 'לאמר' כמו שנאמר "לָמָּה יֹאמְרוּ מִצְרַיִם לֵאמֹר" (שמות לב יב) כלומר אָמוֹר או כאלו אמר 'וידבר ה' אל משה דַּבֵּר', מקור, כמו "הִנֵּה לֹא יָדַעְתִּי דַבֵּר" (ירמיהו א ו) וכאלו אמר גם כן 'אשר ברא אלהים בָּרוֹא' או 'בְּרֹא' או כאלו אמר 'אשר עשה אלהים עָשֹׂה' או 'עֲשֹׂה'. ומן הבא עליו הלמ"ד מהדבור העברי במקומות אשר הם בדבור הערבי מוטעמים בטעמי הפעול אמרם: "אִם תִּהְיֶה לְטוֹב לְהָעָם הַזֶּה" (דה"ב י ז), אם תהיה טוב. "הֲלֹא הַכּוּשִׁים וְהַלּוּבִים הָיוּ לְחַיִל לָרֹב לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים לְהַרְבֵּה מְאֹד" (דה"ב טז ח) הוא תבנית לאמרו "לְרֶכֶב וּלְפָרָשִׁים" שנקרא בלשון ערב 'נעת' והוא מוטעם בטעם הפעול כמוהו ובלשון ערב 'מנצוב'; ועוד "וְאַתָּה הֹוֶה לָהֶם לְמֶלֶךְ" (נחמיה ו ו), "וְלֹא תִהְיֶה זֹאת לְךָ לְפוּקָה וּלְמִכְשׁוֹל לֵב" (ש"א כה לא) כל זה בלשון הערבי מוטעם בטעם הפעול שהוא בלשון ערב 'מנצוב' כאשר מליצים בעדו אצלנו במליצת הפעולים או בהבאת הלמ"ד עליו. ותבא גם כן הלמ"ד על המוּחָל בו, אמרו: "וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ" (ישעיהו לב א), ר"ל ושרים, וכמהו "לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים" (ש"א טו כב). ותבא עוד על הגדת המוחל בו כאשר נאמר "הַשְּׁלִשִׁי לְאַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה" (דה"א ג ב), "כְּנַף הָאֶחָד לְאַמּוֹת חָמֵשׁ" (דה"ב ג יא), "וְחֶרֶב אוֹיְבֶךָ לְמַשֶּׂגֶת" (דה"א כא יב), "וְעִמָּהֶם כֹּהֲנִים לְמֵאָה וְעֶשְׂרִים" (דה"ב ה יב), "אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ" (ירמיהו ל יב) אפניו שיהיה 'אנוש שברך' כמו שאמר "אָנוּשׁ מַכְאֹבֵךְ" (ירמיהו ל טו). ותבא על הפועל לדמותו במוחל בו בעבור של כל אחד מהם ראשית הדברים אמרו: "וְלֹא יַעֲבֹר עָלָיו לְכָל דָּבָר" (דברים כד ה), ועוד: "וַיִּתְנַדְּבוּ שָׂרֵי הָאָבוֹת וגו' וּלְשָׂרֵי מְלֶאכֶת הַמֶּלֶךְ" (דה"א כט ו), ועוד: "וַיָּקוּמוּ רָאשֵׁי הָאָבוֹת לִיהוּדָה וּבִנְיָמִן וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם לְכֹל הֵעִיר הָאֱלֹהִים אֶת רוּחוֹ" (עזרא א ה), "וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם לְהָאִיר עַל הָאָרֶץ" (בראשית א טו) תרגומו 'ויתחדשו מאורות' וכמהו "וְהָיוּ לְאֹתֹת וּלְמוֹעֲדִים וּלְיָמִים וְשָׁנִים" (בראשית א יד) תרגומו 'ויתחדשו אותות ומועדים וימים ושנים', כלומר כי אלה הדברים יתחדשו במצוע המאורֹת על כל פנים והאותות הם עלות שני המאורים ובואם בכל יום והתחדש הקדרות והדומה לזה, אבל המועדים הם זמני השנה מקר וחם וקיץ וחרף, והוא כשהשמש חונה ברובע מרבעי הגלגל יתחדש זמן זולת הזמן אשר יתחדש כשהיא חונה ברובע אחר ממנו, וכאשר תסובב כל רבעי הגלגל תשלם השנה ותחל לסבוב מן הנקודה אשר החלה ממנה בתחלה ויתחדשו הזמנים ההם בעיניהם והיום והלילה יהיו בזריחת השמש ובבואה, אם כן שני המאורֹת הם עלת הדברים כלם. ומה שאמר הכתוב "וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם" הוא כמו מאמרו בתחלה "יְהִי מְאֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם" (בראשית א יד) שוה אבל שנה אותם לנחץ. ותבא הלמ"ד עם לשון 'היה' בזולת הפנים שהקדמנו לזכור אך לשנוי ולהעתקה כמו שאמר "וַיְהִי לְנָחָשׁ" (שמות ד ג), "וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ" (שמות ד ד), "וְהָיוּ לְדָם" (שמות ד ט), "וְהָיָה לְכִנִּם" (שמות ח יב). ויש שתבא לענין הזה בעצמו (עם) זולת 'היה' כמו "וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת" (ישעיהו ב ד). ותהי הלמ"ד לקנין כמו "לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה" (בראשית כג יח), ר"ל למ"ד "לְאַבְרָהָם"; "לְךָ אֲנִי וְכָל אֲשֶׁר לִי" (מ"א כ ד); "וּלְךָ אֲדֹנָי חָסֶד" (תהלים סב יג); "לַייָ הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ" (תהלים כד א), "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַייָ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם" (תהלים קטו טז). <עמ' 16> ותהיה כענין הוא"ו העוטפת כמו "וַיִּוָּעַץ דָּוִיד עִם שָׂרֵי הָאֲלָפִים וְהַמֵּאוֹת לְכָל נָגִיד" (דה"א יג א), ר"ל 'וכל נגיד'; "הַלְוִיִּם בְּנֵי יֵשׁוּעַ לְקַדְמִיאֵל" (נחמיה ז מג) ר"ל וקדמיאל כאשר נאמר בנוסחא הראשונה (עזרא ב מ); "לִבְנֵי הוֹדַוְיָה" (שם) כלומר 'ובני הודיה (צ"ל הודויה)'. וכמו זה אמרו "כִּי אִם עֲוֹנֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶם" (ישעיהו נט ב) כלומר 'ובין אלהיכם'; וכמהו "וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם" (במדבר לג ב) כלומר 'ומסעיהם', ועוד "וְאֵלֶּה מַסְעֵיהֶם לְמוֹצָאֵיהֶם" (שם); ואפשר שיהיה כמותם "לְהַקְשִׁיב מֵחֵלֶב אֵילִים" (ש"א טו כב) כלומר 'והקשיב'; ועוד "לְכֹל הֵעִיר הָאֱלֹהִים אֶת רוּחוֹ" (עזרא א ה) כלומר 'וכל העיר האלהים'. וממה שהלמ"ד בו לעטף אמרו "וַיַּעַן עֶפְרוֹן הַחִתִּי וגו' לְכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ לֵאמֹר" (בראשית כג י). ותהיה בענין 'על כך וכך' או 'בעבור כך וכך' כמו "וְאָמַר פַּרְעֹה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות יד ג) כלומר עליהם; וכמהו "פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ" (שופטים ט נד); "אִמְרִי לִי אָחִי הוּא" (בראשית כ יג); "לְמָתַי אַעְתִּיר לְךָ… וַיֹּאמֶר לְמָחָר" (שמות ח ה ו) הטעם 'על מתי אעתיר לך, ויאמר על מחר'; "וַיִּשְׁאַל הַמֶּלֶךְ לָאִשָּׁה" (מ"ב ח ו), שאל עליה; וכמהו "וַיִּשְׁאַל דָּוִד לִשְׁלוֹם יוֹאָב וְלִשְׁלוֹם הָעָם וְלִשְׁלוֹם הַמִּלְחָמָה" (ש"ב יא ז); "וַיִּצְעַק הָעָם אֶל פַּרְעֹה לַלָּחֶם" (בראשית מא נה); "הַכְּפִירִים שֹׁאֲגִים לַטָּרֶף" (תהלים קד כא); "לָלֶכֶת אוֹפִירָה לַזָּהָב" (מ"א כב מט); "עַל שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ אֱדוֹם לַשִּׂיד" (עמוס ב א) איננו רוצה ששם אותם כשיד בלבד ותהיה הלמ"ד לתכלית, אבל ששד בהם בנינו על דרך הנקמה, והלמ"ד במקום בעבור, ואלו היה רוצה במאמר הזה תכלית שרפה בלבד, היה אומר לַדֶּשֶׁן או לֶעָפָר לא "לַשִּׂיד", אבל אמר "לַשִּׂיד" מפני שהכניס עפרם בבנינו במקום השיד. "כִּי שְׁאַל נָא לְיָמִים רִאשֹׁנִים" (דברים ד לב); "וְשַׁאֲלוּ לִנְתִבוֹת עוֹלָם" (ירמיהו ו טז); "אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ" (במדבר ט י), בעבור המתים; "תְּרִיבוּן לַבַּעַל… אֲשֶׁר יָרִיב לוֹ יוּמַת… הוּא יָרֶב לוֹ" (שופטים ו לא), בעבור עצמו; "לַנְּבִאִים נִשְׁבַּר לִבִּי בְקִרְבִּי" (ירמיהו כג ט), עליהם ובעבורם; "הֵן לְצֶדֶק יִמְלָךְ מֶלֶךְ וּלְשָׂרִים לְמִשְׁפָּט יָשֹׂרוּ" (ישעיהו לב א) ר"ל למ"ד "לְצֶדֶק" ולמ"ד "לְמִשְׁפָּט". ותהיה בענין מִן, כמו למ"ד "הַבָּאִים לַמִּלְחָמָה" (במדבר לא כא) ר"ל 'מן המלחמה'; "וַיָּבֹא שְׁלֹמֹה לַבָּמָה אֲשֶׁר בְּגִבְעוֹן יְרוּשָׁלִַם" (דה"ב א יג), בא מהבמה אל ירושלם; וכמהו "נָסוּ לְקֹלָם" (במדבר טז לד), "כָּל כֵּלִים לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף" (עזרא א יא), כלומר 'מן הזהב ומן הכסף'; "לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה" (ויקרא ז כו) 'מן העוף ומן הבהמה'; "אוֹ בְדֶרֶךְ רְחֹקָה לָכֶם אוֹ לְדֹרֹתֵיכֶם" (במדבר ט י) הטעם 'מכם או מדורותיכם'; "וּמָכִיר לָקַח אִשָּׁה לְחֻפִּים וּלְשֻׁפִּים" (דה"א ז טו) הטעם 'מחפים ומשפים', ו"אִשָּׁה" הנה במקום נָשִׁים; "בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה לְבֵית יִשָּׂשכָר" (מ"א טו כז) כלומר 'מבית יששכר'; "אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא" (במדבר לא ד) הטעם 'אלף ממטה מכל מטות ישראל'; "חָדַל לְהַשְׂכִּיל לְהֵיטִיב" (תהלים לו ד) במקום 'מהשכיל מהטיב'; "וַיַּחְדְּלוּ לִבְנֹת הָעִיר" (בראשית יא ח) במקום 'מבנות העיר' כמו שנאמר "וַיֶּחְדַּל מִבְּנוֹת אֶת הָרָמָה" (מ"א טו כא) וכן "וּמְבַהֲלִים אוֹתָם לִבְנוֹת" (עזרא ד ד) במקום 'מבנות'; "בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן" (בראשית יד יט) כמו 'מאל עליון'; "בָּרוּךְ בְּנִי לַייָ" (שופטים יז ב) כלומר 'מיי'; "כִּי אֶת יְיָ עָזְבוּ לִשְׁמֹר" (הושע ד י) כלומר 'משמֹר'; "וַיַּכֵּם דָּוִד מֵהַנֶּשֶׁף וְעַד הָעֶרֶב לְמָחֳרָתָם" (ש"א ל יז) ר"ל 'ממחרתם', והענין <עמ' 17> שהוא הרג בהם מתחלת הלילה עד ערב מחרתם כאשר אמר בדומה לזה "וַיָּקָם הָעָם כָּל הַיּוֹם הַהוּא וְכָל הַלַּיְלָה וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת" (במדבר יא לב). ונאמר במנין "בְּיוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ" (חגי א א) כלומר 'מהחדש', וכמהו "בְּיוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַחֹדֶשׁ" (חגי א טו) הלמ"ד הנה במקום מִן, וכמהו עוד "וַתִּשְׁלַם הַחוֹמָה בְּעֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה לֶאֱלוּל" (נחמיה ו טו); ויתכן שתהיה הלמ"ד במנין במקום הבי"ת כמו שנאמר "הוּא חֹדֶשׁ הַתְּשִׁיעִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ" (עזרא י ט). וממה שהלמ"ד בו עוד במקום מִן אמרו "יָזֹקּוּ מָטָר לְאֵדוֹ" (איוב לו כז) פרושו 'יזק המטר מן אידו'. ותהיה במקום אֶל כמו למ"ד "כִּי לְיָמִים עוֹד שִׁבְעָה" (בראשית ז ד); "לְנֹכַח הַצֹּאן" (בראשית ל לח) כלומר 'אל נכח הצאן', וכבר נאמר "נִכְחוֹ תַחֲנוּ" (שמות יד ב), "נֹכַח יְיָ" (שופטים יח ו) בלי למ"ד, ובלא אֶל כמו שנאמר"מוּל הַגִּלְגָּל" (דברים יא ל) ונאמר "אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה" (במדבר ח ב). ונאמר עוד "לְעֻמַּת הַמִּסְגֶּרֶת" (שמות כה כז) ונאמר "כָּל עֻמַּת שֶׁבָּא" (קהלת ה טו). ונאמר עוד "וְהִנֵּה אִישׁ עֹמֵד לְנֶגְדּוֹ" (יהושע ה יג) ונאמר "וַיַּעַל כל העם (צ"ל: הָעָם הָעִירָה) אִישׁ נֶגְדּוֹ" (יהושע ו כ) וכמו הלמ"ד הזאת למ"ד "עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר" (שמות לב כז) כלומר 'משער אל שער'. "וַיִּמָּלֵא בֵית הַבַּעַל פֶּה לָפֶה" (מ"ב י כא) כמו "בְּתוֹעֲבֹתֵיהֶם אֲשֶׁר מִלְאוּהָ מִפֶּה אֶל פֶּה" (עזרא ט יא); "מִלִּפְנִים וְלַחִיצוֹן" (מ"א ו כט) כלומר 'ואל החיצון'; "וַיִּהְיוּ הָרָצִים עֹבְרִים מֵעִיר לָעִיר" (דה"ב ל י), "מִדּוֹר לָדוֹר תֶּחֱרָב" (ישעיהו לד י), "דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ" (תהלים קמה ד), כלומר 'מדור אל דור'. והקמצות בלמ"ד הזאת והשוא שוים. והענין באמרו "מִדּוֹר לָדוֹר" הוא הענין באמרו "מִן הָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם" (תהלים קו מח) כלומר תכלית העולם. "וַיַּשְׁלִיכוּ לָאָרוֹן עַד לְכַלֵּה" (דה"ב כד י) כמו 'אל הארון', ואפשר שיהיה הענין 'וישליכו בארון'. "וַיְדַבְּרוּ הַכַּשְׂדִּים לַמֶּלֶךְ אֲרָמִית" (דניאל ב ד) כלומר 'אל המלך', וכמוהו "וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי" (בראשית כד ז), "לִי דִבֶּר צוּר יִשְׂרָאֵל" (ש"ב כג ג), "וַתְּדַבֵּר גַּם אֶל בֵּית עַבְדְּךָ לְמֵרָחוֹק" (ש"ב ז יט); "מִן הַיָּם הַגָּדוֹל הַדֶּרֶךְ חֶתְלֹן לְבוֹא צְדָדָה" (יחזקאל מז טו), כלומר 'אל מקום כך'; "וְיָדְעוּ כָּל שְׁאֵרִית יְהוּדָה הַבָּאִים לְאֶרֶץ מִצְרַיִם לָגוּר שָׁם" (ירמיהו מד כח) הוא כמו "וַיָּבֹאוּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַר לוֹ הָאֱלֹהִים" (בראשית כב ט). ותהיה הלמ"ד דחוקה אין לה מקום, כמו "זֹאת תּוֹרַת הַבְּהֵמָה וְהָעוֹף וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה הָרֹמֶשֶׂת בַּמָּיִם וּלְכָל נֶפֶשׁ הַשֹּׁרֶצֶת עַל הָאָרֶץ" (ויקרא יא מו) הטעם וכל נפש השרצת (נ"א וכל נפש כי הוא עטוף על "וְכֹל נֶפֶשׁ הַחַיָּה), "וּכְלֵי כֶסֶף מֵאָה לְכִכָּרִים" (עזרא ח כו) אפניו 'מאה ככרים'; "וַאֲנִי יֹשֵׁב מְשׁוֹמֵם עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב" (עזרא ט ד); "וְלֹא לְךָ לְכָבוֹד מֵיְיָ אֱלֹהִים" (דה"ב כו יח); "מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ" (ישעיהו סג ב); "אָנוּשׁ לְשִׁבְרֵךְ" (ירמיהו ל יב); "וְאַרְבַּעַת הָאוֹפַנִּים לְמִתַּחַת לַמִּסְגְּרוֹת" (מ"א ז לב) ר"ל 'מתחת'; "וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה" (יונה ד ו); "מֵעַל לִגְבוּל יִשְׂרָאֵל" (מלאכי א ה); "מֵעַל לְמַדָּיו" (ש"א יז לט); "מֵעַל לְהַחוֹמָה מֵעַל לְמִגְדַּל הַתַּנּוּרִים" (נחמיה יב לח); "וּמֵעַל לְשַׁעַר אֶפְרַיִם" (שם פסוק לט); "מִתַּחַת לְבֵית אֵל" (בראשית לה ח); "עַד מִתַּחַת לְבֵית כָּר" (ש"א ז יא); "עַד לְהָשִׁיב חֲרוֹן אַף אֱלֹהֵינוּ מִמֶּנּוּ" (עזרא י יד); "לְמִשְׁפַּחַת לִבְנֵי קְהָת" (דה"א ו נה); "מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת" (שופטים ג ג) אפניו 'עד בא חמת' כמו שנאמר "עַד בּוֹאֲךָ עַזָּה" (שופטים ו ד); "וַיִּתְנַבְּאוּ עַד לַעֲלוֹת הַמִּנְחָה" (מ"א יח כט); "עַד לִכְלוֹת כָּל מְלֶאכֶת עֲבוֹדַת בֵּית יְיָ" (דה"א כח כ); "עַד לִכְלוֹת הָעֹלָה" (דה"ב כט כח); "וַיַּשְׁלִיכוּ לָאָרוֹן עַד לְכַלֵּה" (דה"ב כד י) ר"ל למ"ד "לְכַלֵּה" "וַהֲכִינוֹתִי אֶת מַלְכוּתוֹ עַד לְעוֹלָם" (דה"א כח ז); "וְעַל טָהֳרַת לְכָל קֹדֶשׁ" (דה"א כג כח); "וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ" (דה"א כט יא) ר"ל למ"ד "לְרֹאשׁ".

<עמ' 18> וכבר הוסיפו באמצע השם ללא טעם שתחדשהו בו. אמרו "שַׁלְאֲנַן וְשָׁלֵיו" (איוב כא כג), ואין הוספתה הנה נוהגת תמיד. וכבר הוסיפו במלות הטעמים בלְמַעַן ובלְבִלְתִּי ובלְבַעֲבוּר, אלא שאפשר להתחדש במקצתם טעם שלא היה בו זולתה. ותהיה הלמ"ד בענין התמורה והחלף במקום אמרך תַּחַת כמו למ"ד "וַתְּהִי לָהֶם הַלְּבֵנָה לְאָבֶן וְהַחֵמָר הָיָה לָהֶם לַחֹמֶר" (בראשית יא ג), כאלו אמר 'ותהי להם הלבנה תחת אבן והחמר היה להם תחת החמר', כמו שנאמר "תַּחַת הַנְּחֹשֶׁת אָבִיא זָהָב" (ישעיהו ס יז); וכמוהו "לְקֹשֵׁשׁ קַשׁ לַתֶּבֶן" (שמות ה יב) כלומר תחת התבן אשר היו נותנים; וקרוב לענין הזה למ"ד "עַל שָׂרְפוֹ עַצְמוֹת מֶלֶךְ אֱדוֹם לַשִּׂיד" (עמוס ב א) כלומר 'תחת שיד'. וכמו הלמ"ד הזאת בעיני הלמ"ד "וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים" (בראשית כב ב), כי אני חושב שהאל ית' ויתעלה כאשר רצה להראות לברואים סבל אברהם ע"ה ולגמלו על סבלו דבר אליו בדבור משתתף לשני ענינים, אחד מהם מה שיבינוהו ההמון והשני מה שיבינוהו היחידים, הוא מה שאמר לו "וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה", ענינו ההמוני הוא שנראה מפשט הכתוב ר"ל 'והקריבהו קרבן', ותהיה הלמ"ד על הדרך הזה היא הלמ"ד הבאה על הפעולים והיא כמו למ"ד "וַיַּעֲלֵהוּ לְעֹלָה תַּחַת בְּנוֹ" (שם פסוק יג), אבל ענינו היחידי שיהיו ענינו 'והעלהו שם על אחד ההרים תחת עולה' כלומר שארצה ממך העלותו אלי אל ההר כרצותי קרבן שתקריבהו לי. וקדם לדעת אברהם הענין ההמוני, וכבר קדמה דעת האלהים יתברך כי הענין ההמוני הוא אשר יקדים אליו אבל רצה להראות בני אדם סבלו ולגמלו עליו וכאשר הגיע אברהם אל הענין שרצהו האלהים ממנו והוא העלותו בנו אל ההר קראו יתברך מן השמים רב לך אברהם הרפה מן הנער. זאת היא, יצליחך האלהים, דעתי בו, והוא ענין נאה דק ומופלא לא הרגיש בו זולתי, נאות לחכמה, ומסכים למה שנוהג בו הלשון, וידחה בו מעלינו ערבוב מי שמחייב אותו בו המרת התורה. ויש אצלי עוד ענין אחר נאה, והוא שאומַר כי מין צווי הוא מה שאינו גזירה גמורה וחתומה, אך הרצון בו להתגולל לדבר ההוא בלבד לא שיהיה הרצון בו לגמרו ולהשלימו, ואם יהיה לשונו לשון חתימה וגזר דין על מה שהוא נוהג בלשון ולא יודע הסוד הזה מהמלות רק שיהיה בהערה מן המצַוה או בבחינה מן המצֻוה. והדומה לזה מה שאמר אלהים לירמיהו על בני יונדב "וְהִשְׁקִיתָ אוֹתָם יָיִן" (ירמיהו לה ב) אשר אין ענינו מבלי ספק וְהַשְׁקֵם, אך ענינו 'והראה עליהם לשתותו'. ויהיה ענין "וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה" (בראשית כב ב) על הדרך הזה התגולל לדבר הזה, כלומר החל עשותו, אלא שהוא ענין נסתר לא הרגיש בו אברהם אבל הרגיש בענינו הנגלה, והיה רצון הבורא ית' בו מה שזכרנו בפנים הראשונים להראות סבל אברהם ושכרו.

ותבא הלמ"ד על המקורים בענין לְמַעַן והוא בערבי 'כַי', כמו לָסוּר, לָשׁוּב, "לְהָרְגוֹ בְעָרְמָה" (שמות כא יד), "לְהֵיטִבְךָ בְּאַחֲרִיתֶךָ" (דברים ח טז) והדומה לזה כלומר 'למען היות כך וכך'. אך למ"ד "אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר" (במדבר כא טו) למשגת בענין אֶל כלומר 'המגיע אל ישוב ער'. ולמ"ד "מִקֵּץ עֶשֶׂר שָׁנִים לְשֶׁבֶת אַבְרָם" (בראשית טז ג) בענין מִן כלומר 'מעת כך'. ותהיה הלמ"ד כענין בי"ת בכמו אמרו "וְהָיָה לְפֶתַע פִּתְאֹם" (ישעיהו כט ה) כלומר בפתע פתאם, כמו "וְאִם בְּפֶתַע בְּלֹא אֵיבָה" (במדבר לה כב); "עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה" (במדבר כ כד) <עמ' 19> כלומר במי מריבה כמו שנאמר "בְּמֵי מְרִיבַת קָדֵשׁ" (דברים לב נא). וכבר התגולל לנו זכרון כמו הלמ"ד הזאת בתוך זכרון מה שתבא הלמ"ד בו לדמות ולהכיר. ותהיה הלמ"ד בענין כמו הכ"ף כמו באמרו "וּלְכָל הַכָּתוּב בְּתוֹרַת יְיָ" (דה"א טז מ) ר"ל 'וככל הכתוב'. ותבא הלמ"ד להגעת התכלה ולרבוי ולהפלגה בכמו אמרו "וַיִּפֹּל מִכּוּשִׁים לְאֵין לָהֶם מִחְיָה" (דה"ב יד יב), "וַיְנַצְּלוּ לָהֶם לְאֵין מַשָּׂא" (דה"ב כ כה), "וַעֲבָדוֹ לְעֹלָם" (שמות כא ו), "לִכְלוֹת דְּבַר יְיָ מִפִּי יִרְמְיָה" (עזרא א א), "נְגָפוֹ יְיָ בְּמֵעָיו לָחֳלִי לְאֵין מַרְפֵּא" (דה"ב כא יח) ר"ל למ"ד "לְאֵין מַרְפֵּא"; "כִּי הַכֹּהֲנִים לֹא הִתְקַדְּשׁוּ לְמַדַּי" (דה"ב ל ג) כלומר כפי תכלית הדי, והמ"ם גם כן נוספת על דַּי ושעורו 'למן די' כי מִן תהיה גם כן להגעת התכלה כמו "וַיְהִי מִיָּמִים בִּימֵי קְצִיר חִטִּים" (שופטים טו א); ועוד "וַיְהִי מִיָּמִים וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל" (שופטים יא ד); ותפתח המ"ם כהפתח מ"ם "כִּי לְמַבָּרִאשׁוֹנָה לֹא אַתֶּם" (דה"א טו יג) אשר עקרו להיות 'למן בראשונה'. "לְדֹרֹתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם תְּחָגֻּהוּ" (שמות יב יד), עד סוף דורותיכם, וכמהו "שִׁמֻּרִים לְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְדֹרֹתָם" (שמות יב מב), "תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית" (יחזקאל ט ו); וכמהו אמרו "מִקֵּץ יָמִים לַיָּמִים אֲשֶׁר יְגַלֵּחַ" (ש"ב יד כו), כלומר תכלית הזמן ההוא; "הֵדַק לְעָפָר" (מ"ב כג טו) עד שהגיע אל התכלית הזאת, וכמהו "וַיֵּצֶר לְאַמְנוֹן לְהִתְחַלּוֹת" (ש"ב יג ב) כלומר הצר לו הענין עד שהגיע אל החלי. ויש שתבא הלמ"ד להתחלת התכלה בכמו אמרו "לְמִימֵי אֲבֹתֵיכֶם סַרְתֶּם מֵחֻקַּי" (מלאכי ג ז); "כִּי לְמַבָּרִאשׁוֹנָה" (דה"א טו יג); "וְרָאֲמָה וְיָשְׁבָה תַחְתֶּיהָ לְמִשַּׁעַר בִּנְיָמִן" (זכריה יד י), וכמהו "מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם" (מ"א ח סה); אך זה מאשר נקבצו שתי מלות הטעם (נ"א שני משרתים), ר"ל מן, והיא להתחלת התכלה, והלמ"ד, והיא למ"ד התחלה (ומאשר נקבצו שתי מלות הטעם); ואם לא יהיה להתחלת התכלה אמרו "מֵהַר בַּעַל חֶרְמוֹן עַד לְבוֹא חֲמָת" (שופטים ג ג), כי אם היו אומרים 'עד בוא חמת' היה גם כן נכון או אם היו אומרים 'מהר בעל חרמון לבוא חמת' בלא 'עד' היה נכון גם כן כמו שנאמר "מִן הַיָּם הַגָּדוֹל הַדֶּרֶךְ חֶתְלֹן לְבוֹא צְדָדָה" (יחזקאל מז טו), כי אלה הלמ"דין להגעת התכלה והם כעין אֶל וכמו למ"ד "אֲשֶׁר נָטָה לְשֶׁבֶת עָר" (במדבר כא טו) כלומר 'אל ישוב ער'; "וְיָדְעוּ כָּל שְׁאֵרִית יְהוּדָה הַבָּאִים לְאֶרֶץ מִצְרַיִם" (ירמיהו מד כח) כלומר 'אל ארץ מצרים'. ומאשר נקבצו בו שתי מלות הטעם עוד אמרו "וַיַּשְׁלִיכוּ לָאָרוֹן עַד לְכַלֵּה" (דה"ב כד י) כי אם היו אומרים 'עד כלה' בלא למ"ד או 'לכלה' בלא עַד היה נכון; וכמהו "ווַהֲכִינוֹתִי אֶת מַלְכוּתוֹ עַד לְעוֹלָם" (דה"א כח ז). אלה הלמ"דין כלם להגעת התכלה אבל שמנו מקצתם במה שקדם מדברנו דחוקה אין לה מקום, מפני שהיתה טענתנו שמה אמרו עַד, אשר הוא בתחלת הדבר, והגענו הנה לדבר עליה עד סוף הדברים כדי שלא נשאר דבר ממה שיש בו תועלת שלא נזכרהו. ותבוא הלמ"ד לשבועה בכמו "לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה" (ישעיהו ח כ) נשבע ית' שמו בתורה כאשר נשבע בשמים באמרו "כִּי אֶשָּׂא אֶל שָׁמַיִם יָדִי" (דברים לב מ), וזה ממנו להגדיל מעלתה אצלנו. ומאשר הוא אצלי גם כן שבועה בלמ"ד, אמרו "וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד תַּחְתָּיו לֵאמֹר לְמִי אָרֶץ" (ש"ב ג יב), נשבע באדון העולם על מה שבא אחריו, ואמרו "תַּחְתָּיו" רוצה בו בסתר (וכ"כ רד"ק). ותהיה הלמ"ד במקום עַל בכמו "וְשֶׂרֶט לָנֶפֶשׁ" (ויקרא יט כח) ענינו 'על נפש', כלומר על מת, <עמ' 20> וכמהו "לֹא תָשִׂימוּ קָרְחָה בֵּין עֵינֵיכֶם לָמֵת" (דברים יד א); "וְלָנוּ הַסְגִּירוֹ בְּיַד הַמֶּלֶךְ" (ש"א כג כ) כלומר 'ועלינו' כמו שאמר "וְעָלַי לָתֶת לְךָ עֲשָׂרָה כֶסֶף" (ש"ב יח יא); "לְנֶפֶשׁ לֹא יִטַּמָּא בְּעַמָּיו" (ויקרא כא א); "אִישׁ עַל דִּגְלוֹ לְצִבְאֹתָם" (במדבר א נב); "לְצִבְאֹתָם אַתָּה וְאַהֲרֹן" (במדבר א ג) ר"ל 'על צבאותם'; "אֲשֶׁר יָצְאוּ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְצִבְאֹתָם" (במדבר לג א) כלומר 'על צבאותם' כמו שנאמר "הוֹצִיאוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם עַל צִבְאֹתָם" (שמות ו כו), וכמו שנאמר "וַיִּתְיַלְדוּ עַל מִשְׁפְּחֹתָם" (במדבר א יח); "וְהִנֵּה דָגוֹן נֹפֵל לְפָנָיו אַרְצָה" (ש"א ה ג) כלומר 'על פניו' וכמהו "וַיִּפֹּל לְאַפָּיו אַרְצָה" (ש"א כ מא), ועוד "וְיָשְׁבָה לְפֶתַח בֵּיתָהּ" (משלי ט יד) ר"ל 'על פתח ביתה' כמו שנאמר "עַל כִסֵּא מְרֹמֵי קָרֶת"; "זְבוּלֻן לְחוֹף יַמִּים יִשְׁכֹּן" (בראשית מט יג); "אֶחָד הֵנָּה לִשְׂפַת הַיְאֹר" (דניאל יב ה) כלומר 'על שפת היאר'; "וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ" (דה"א כט יא) ר"ל למ"ד "לְכֹל" כלומר 'על כל ראש', ולמ"ד "לְרֹאשׁ" דחוקה כאשר זכרנו במקומו; "אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכָל נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם" (ויקרא כב יח) 'על כל אפני נדריהם ונדבותם'; "וּלְקַרְנוֹת מִזְבְּחוֹתֵיכֶם" (ירמיהו יז א) כלומר ועל קרנות מזבחותיכם; "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת" (במדבר טו לט) כלומר 'על ציצית' ר"ל על ציצית הכנף כמו שאמר "וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת" (שם פסוק לח); ובאמרו "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת" כנוי שב אל אמרו "פְּתִיל תְּכֵלֶת" ושעורו והיה לכם פתיל התכלת על ציצת הכנף, והוא שפתיל התכלת היה כרוך על הציצת. ויתכן שיהיה עוד שעורו 'והיה לכם ציצת' ותהיה הלמ"ד כמו הלמ"ד הבאה על הפועלים כמו למ"ד "וְהָיוּ לִמְאוֹרֹת בִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם" (בראשית א טו) וזולתו על דרך שיקרא הכל צִיצִת ר"ל הפתיל עם הציצת. והענין הראשון יותר חזק אצלי, ועוד כי מלת "וְהָיָה" לשון זכר וה"צִיצִת" לשון נקבה. ויכשר להיות מהשער הזה "עַל אֲשֶׁר מְרִיתֶם אֶת פִּי לְמֵי מְרִיבָה" (במדבר כ כד) כלומר 'על מי מריבה'. ותהיה הלמ"ד במקום ה"א הידיעה בכמו אמרו "אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ" (מ"ב ז ב) ר"ל 'אשר המלך'; "עַד לְהָשִׁיב חֲרוֹן אַף אֱלֹהֵינוּ מִמֶּנּוּ עַד לַדָּבָר הַזֶּה" (עזרא י יד) ענינו 'על הדבר הזה', ו"עַד" הנה במקום עַל. "עַד לַשָּׁמַיִם הִגִּיעַ" (דה"ב כח ט) במקום 'השמים'. ואפשר שיסבל זה שיהיה ענינו 'עד הגיע לשמים'. "וְאַרְבַּעַת הָאוֹפַנִּים לְמִתַּחַת לַמִּסְגְּרוֹת" (מ"א ז לב) במקום 'המסגרות'. "שִׁיר לַמַּעֲלוֹת" (תהלים קכא א) ר"ל 'המעלות' כשאריתם (תהלים קכ א ועוד). "לַזָּהָב בַּמִּשְׁקָל לַזָּהָב לְכָל כְּלֵי עֲבוֹדָה וַעֲבוֹדָה" (דה"א כח יד) ר"ל 'הזהב', אבל "לַזָּהָב" השני ענינו 'למלאכת הזהב' וכמהו "לַזָּהָב לַזָּהָב וְלַכֶּסֶף לַכֶּסֶף" (דה"א כט ה) הענין 'הזהב למלאכת הזהב והכסף למלאכת הכסף' וזה הוא ענין "וְהַנְּחֹשֶׁת לַנְּחֹשֶׁת הַבַּרְזֶל לַבַּרְזֶל וְהָעֵצִים לָעֵצִים" (שם) כלומר 'למלאכת העצים', והראיה על ברור זאת המליצה, ר"ל שיעורנו למלאכת הזהב למלאכת הכסף וזולתם, מה שאמר "וּלְכָל מְלָאכָה בְּיַד חָרָשִׁים" (דה"א כט ה). "וְלָאָרֶץ לֹא יְכֻפַּר לַדָּם אֲשֶׁר שֻׁפַּךְ בָּהּ" (במדבר לה לג) הענין 'הדם'. "הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה" (במדבר טו כט) שעורו 'והגר הגר בתוכם'. וכבר שמשו בלמ"ד במקום ה"א הקריאה באמרו "שׁוּבוּ לַאֲשֶׁר הֶעְמִיקוּ סָרָה" (ישעיהו לא ו). ויכשר שיהיה עוד "הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" קריאה וכן "לַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם". ותהיה הלמ"ד במקום 'אחר כך וכך' בכמו אמרו "אַחֲרֵי הֵרָאֹתוֹ אֶל הַכֹּהֵן לְטָהֳרָתוֹ" (ויקרא יג ז) כלומר 'אחר טהרתו'.

ו

אבל הוא"ו יביאוה בתחלת המלות לעטף בכמו "אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ" (בראשית א א); "וָיֶקֶב לֹא יִרְעֵם" (הושע ט ב); "מְלֵאָתְךָ וְדִמְעֲךָ לֹא תְאַחֵר" (שמות כב כח); <עמ' 21> "כִּי אָכְלוּ אֶת יַעֲקֹב וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ" (ירמיהו י כה) וא"ו "וַאֲכָלֻהוּ" בענין כמו 'אחרי כן', כאלו אמרת 'אכלו ואחר כן אכלוהו ויכלוהו' על דרך ההפלגה, ולוי"ו העטוף משפטים נזכר אותם בשער ניחדהו מהספר הזה (שער יח). ותהיה נוספת למשך בשמות כמו גִּבּוֹר, שִׁכּוֹר, ובכמו אוֹמֵר, שׁוֹמֵר, ובפעלים גם כן כמו שׁוֹפֵט וחוֹנֵן וסוֹבֵב החולפים על דמיון "אֲשֶׁר עוֹלַל לִי" (איכה א יב), "וְאֶת הַנְּעָרִים יוֹדַעְתִּי" (ש"א כא ג), וביִשְׁמוֹר וביַעֲבוֹר ויִזְכּוֹר וזולתם מהפעלים העתידים. ותהיה דחוקה בתחלת המלה לבלי עטוף על הענין אשר לפניה באמרו "עֶבֶד אָבִיךָ וַאֲנִי מֵאָז וְעַתָּה וַאֲנִי עַבְדֶּךָ" (ש"ב טו לד) משפט שניהם 'אני'. "וְאֶת עַמּוּד הָאֵשׁ בְּלַיְלָה לְהָאִיר לָהֶם וְאֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ" (נחמיה ט יט); "תֵּת וְקֹדֶשׁ וְצָבָא מִרְמָס" (דניאל ח יג); "וְאַיָּה וַעֲנָה" (בראשית לו כד); "וַחֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה קְלָעִים לַכָּתֵף" (שמות כז יד); "וְאֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבוֹתָם וְעֵפֶר וְיִשְׁעִי" (דה"א ה כד); "אֲלֵיהֶם וְיַנִּיחוּ אֶת הַכֵּלִים" (יחזקאל מ מב); "הֵן עַד יָרֵחַ וְלֹא יַאֲהִיל" (איוב כה ה). ותהיה בענין כמו עִם בכמו אמרו "כִּי הָיָה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים בַּיּוֹם הַהוּא וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל" (ש"א יד יח) כלומר 'עם בני ישראל'; "לֹא אוּכַל אָוֶן וַעֲצָרָה" (ישעיהו א יג) כלומר 'עם עצרה' על טעם "שֹׂנֵא גָזֵל בְּעוֹלָה" (ישעיהו סא ח), וכמו הוי"ו הזאת "וְיוֹסֵף הָיָה בְמִצְרָיִם" (שמות א ה) כלומר 'עם יוסף אשר היה במצרים'. ותהיה בענין כמו הפ"א אצל הערב וענינה קרוב לאָז בכמו "טַמְּאוּ אֶת הַבַּיִת וּמַלְאוּ אֶת הַחֲצֵרוֹת חֲלָלִים צֵאוּ וְיָצְאוּ וְהִכּוּ בָעִיר" (יחזקאל ט ז) כלומר 'אז יצאו והכו'; "עֲלוּ הַפַּעַם כִּי הִגִּיד לִי אֶת כָּל לִבּוֹ" (שופטים טז יח), 'אז עלו אליה'; "וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ" (ויקרא כה לה), 'אז תחזיק בו'; "בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ וגו' וְשַׁבְתָּ עַד יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דברים ד ל), 'אז תשוב'; "כִּי יִהְיֶה לְאִישׁ בֵּן סוֹרֵר וגו' וְתָפְשׂוּ בוֹ" (דברים כא יח יט), 'אז יתפשוהו'; "כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ וגו' וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (שמות כה ט), 'אז תעשו כן'; "וְהִתְעַמֶּר בּוֹ וּמְכָרוֹ וּמֵת הַגַּנָּב הַהוּא" (דברים כד ז), 'אז יומת'; "שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז וגו' וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ" (ויקרא כב כז), 'אז יהיה עם אמו שבעת ימים'; "הִנֵּה חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְיַעֲבֹר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְיִקָּחֶהָ" (ש"א כו כב) כמו 'יעבר עתה' שהוא קרוב בענין; "אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה" (ויקרא יב ב) 'אז תטמא'; "הֲלֹא מְעַט יָמַי וַחֲדָל" (איוב י כ) 'הרפה ממני אם כן', שהוא גם כן קרוב לענין. "וּשְׁמוּאֵל רָאָה אֶת שָׁאוּל וַייָ עָנָהוּ" (ש"א ט יז), 'וכאשר ראה שמואל את שאול'; "כָּלֻא וְלֹא אֵצֵא" (תהלים פח ט) קרובה לענין. ותנהג מנהג הפ"א עוד וי"ו "בְּשַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית וָבָיְתָה" (יחזקאל מד יז) 'לביתה'; "מִקִּיר הָעִיר וָחוּצָה" (במדבר לה ד) 'לחוצה'; "וּפִיהוּ מִבֵּית לַכֹּתֶרֶת וָמַעְלָה" (מ"א ז לא); "מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה" (ש"א טז יג); "מִן הַמִּלּוֹא וָבָיְתָה" (ש"ב ה ט). ויהיה ענינה 'ההיה כך וכך' כמו "הֲלֹא אֶרְחַץ בָּהֶם וְטָהָרְתִּי" (מ"ב ה יב), 'האין אני רוחץ בהם תמיד הטהרתי', כלומר הנרפאתי, זה הוא אצלי הענין האמת לא שהוא מספר מה שיעשה אחר כן כאשר חושבים אנשים, והראיה על בטול זאת המחשבה, שאין נעמן ולא זולתו מודה שיש בטבע המים וכחם לעשות זה, ועל כן הכחיש דברי הנביא, מפני שחשב עליו שהוא בטבע המים היה מרפא אותו, ואלו היה מודה נעמן שבטבע המים לעשות כמו זה, היה דברו "הֲלֹא אֶרְחַץ בָּהֶם" על העתיד ונכון (וכן הביא רד"ק בשמו). ויהיה ענינה 'כל שכן כך וכך' כמו "לֹא יַעַרְכֶנָּה זָהָב וּזְכוֹכִית" (איוב כח יז) הטעם 'לא יערכנה הזהב כל שכן הזכוכית'. ותהיה בענין כמו עַל כמו "וּבְנָיָהוּ בֶּן יְהוֹיָדָע וְהַכְּרֵתִי וְהַפְּלֵתִי" (ש"ב ח יח), על הכרתי; "חֶרֶב <עמ' 22> נִתָּנָה מָשְׁכוּ אוֹתָהּ וְכָל הֲמוֹנֶיהָ" (יחזקאל לב כ) כלומר על כל המוניה ר"ל המוני מצרים אשר קדם זכרה. ותהיה לתנאי ותהיה אִם נסתרת עמה ותצטרך אל תשובה ישלם בה הדבור כמו "וְאָמְרוּ לִי מַה שְּׁמוֹ" (שמות ג יג) שעור הענין 'ואם אמרו לי מה שמו' תשובת (צ"ל: תשובתו) "מָה אֹמַר אֲלֵהֶם"; "וָאֹמַר אֵלֶיךָ שַׁלַּח אֶת בְּנִי וְיַעַבְדֵנִי וַתְּמָאֵן לְשַׁלְּחוֹ" (שמות ד כג) 'ואם תמאן לשלחו' התשובה "הִנֵּה אָנֹכִי הֹרֵג"; "וַאֲמַרְתֶּם בַּמָּה אֲהַבְתָּנוּ" (מלאכי א ב), 'אם תאמרו במה אהבתנו' אומר לכם "הֲלוֹא אָח עֵשָׂו לְיַעֲקֹב" (מלאכי א ב); "וָלֹא יֻתַּן נָא לְעַבְדְּךָ" (מ"ב ה יז), 'אם לא תקח יתן נא לעבדך'; "וַיֹּאמֶר יְהוֹנָדָב יֵשׁ וָיֵשׁ תְּנָה אֶת יָדֶךָ" (מ"ב י טו) 'ואם יש תנה את ידך'; "וָלֹא יֵלֶךְ נָא אִתָּנוּ אַמְנוֹן" (ש"ב יג כו), 'ואם לא תלך ילך נא אתנו אמנון'; "וָאֹמַר אַךְ חֹשֶׁךְ יְשׁוּפֵנִי" (תהלים קלט יא), 'ואם אמר אולי החשך יכסני'; "וּדְפָקוּם יוֹם אֶחָד" (בראשית לג יג), 'ואם ידפקום'; וכמוהו "וְנָתַן לָכֶם אֲדֹנָי לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ" (ישעיהו ל כ), ואם נתן ה' לכם ותשובתו "וְלֹא יִכָּנֵף עוֹד מוֹרֶיךָ" ומה שלאחריו, "וְנָתַן מְטַר זַרְעֲךָ אֲשֶׁר תִּזְרַע אֶת הָאֲדָמָה" (שם פסוק כג) עד אחרית הענין, כלומר 'אם האלהים יסר אתכם בכך וכך יתן לכם המורה (נ"א: תמורה) כך וכך'. ותהיה תשובת התנאי עם הפעלים בלבד, בכמו "וְאִם בִּכְלִי נְחֹשֶׁת בֻּשָּׁלָה וּמֹרַק וְשֻׁטַּף בַּמָּיִם" (ויקרא ו כא), ימרק וישטף; "אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה" (בראשית יג ט), תרגומו אם תשמאיל אימין ואם תימין אשמאיל; "וְלֹא תִשָּׁבְעוּ בִשְׁמִי לַשָּׁקֶר וְחִלַּלְתָּ אֶת שֵׁם אֱלֹהֶיךָ" (ויקרא יט יב), זה אע"פ שהוא הזהרה יש בו ענין התנאי, כי השעור 'לא תשבעו וגו' ואם וחללת'; "וְאִם תָּסִיר שִׁקּוּצֶיךָ מִפָּנַי וְלֹא תָנוּד" (ירמיהו ד א); "וְאִם נְקֵבָה תֵלֵד וְטָמְאָה שְׁבֻעַיִם" (ויקרא יב ה) "וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ" (ויקרא טו כח); "וְאִם עָמְדוּ בְּסוֹדִי וְיַשְׁמִעוּ דְבָרַי אֶת עַמִּי" (ירמיהו כג כב), 'ישמיעו'; "אִם בָּנֶיךָ חָטְאוּ לוֹ וַיְשַׁלְּחֵם בְּיַד פִּשְׁעָם" (איוב ח ד) 'כבר שלחם ביד פשעם'. ותהיה הוי"ו בענין כמו 'קודם כך' כמו וא"ו "וּתְבוּאַת הַכָּרֶם" (דברים כב ט), ואני עתיד לבאר זה היטב באות הקו"ף מספר השרשים בזכרי "פֶּן תִּקְדַּשׁ הַמְלֵאָה הַזֶּרַע" (שם). ותהיה הוא"ו בענין כמו 'אחר שהיה כך' באמרו "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם וַיֵּרֶד מֵעֲשֹׂת הַחַטָּאת וְהָעֹלָה וְהַשְּׁלָמִים" (ויקרא ט, כב) ענינו 'אחר שירד' כמו שאמרו רבותינו ז"ל באמרם "ומה ראו לומר ברכת כהנים אחר הודאה דכתיב "וַיִּשָּׂא אַהֲרֹן אֶת יָדָו אֶל הָעָם וַיְבָרְכֵם" ולימרה מקמי עבודה מי כתיב לַעֲשׂוֹת "מֵעֲשֹׂת" כתיב ולימרה בתר עבודה דכתיב "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי" (תהלים נ כג)" (מגילה יח א). ותהיה להתחלה ופתיחת דברים בכמו "וַיְהִי בִּימֵי אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ" (אסתר א א); "וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים" (רות א א); "וְלוּ גָוַעְנוּ בִּגְוַע אַחֵינוּ" (במדבר כ ג); "וְלוּ אָנֹכִי שֹׁקֵל עַל כַּפַּי אֶלֶף כֶּסֶף" (ש"ב יח יב); "וְיִתֶּן לְךָ הָאֱלֹהִים מִטַּל הַשָּׁמַיִם" (בראשית כז כח); "וַיֹּאמֶר וּקְחוּ קֶמַח" (מ"ב ד מא); "וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר וְהִנֵּה יְיָ עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם" (מ"ב ז יט); "וְעַתָּה כְּבֹא הַסֵּפֶר הַזֶּה אֲלֵיכֶם" (מ"ב י ב); "וַיֹּאמֶר אֶל בְּנֹתָיו וְאַיּוֹ" (שמות ב כ); "וּבִשְׁנַת אַחַת לְכוֹרֶשׁ" (עזרא א א); "וְהֵן לֹא יַאֲמִינוּ לִי" (שמות ד א); "וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי" (ש"א כח טז); "וְיַעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַפָּסַח בְּמוֹעֲדוֹ" (במדבר ט ב). ותהיה הוי"ו במקום אוֹ בכמו "וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ" (שמות כא יז) ר"ל 'או אמו'; "וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים וַיִּשְׁתַּחוּ לָהֶם וְלַשֶּׁמֶשׁ אוֹ לַיָּרֵחַ" (דברים יז ג) ר"ל 'או לשמש או לירח'; <עמ' 23> "וְגֹנֵב אִישׁ וּמְכָרוֹ וְנִמְצָא בְיָדוֹ" (שמות כא טז) ר"ל 'או נמצא בידו'; "עֲלֵי זַיִת וַעֲלֵי עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת" (נחמיה ח טו) הו"וין במקום אוֹ. "תַּנּוּר וְכִירַיִם יֻתָּץ" (ויקרא יא לה), ר"ל 'או כירים'; "וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה" (ויקרא ז י) ר"ל 'או חרבה'. ותהיה הוא"ו בענין כמו 'וכאשר היה כך וכך' כמו "וַיּוֹאֶל מֹשֶׁה לָשֶׁבֶת אֶת הָאִישׁ" (שמות ב כא), 'וכאשר הואיל לשבת את האיש' ויתן לו את צפורה בתו לאשה; "וָאֵדַע כִּי דְבַר יְיָ הוּא. וָאֶקְנֶה אֶת הַשָּׂדֶה" (ירמיהו לב ח ט) פירושו 'וכאשר ידעתי כי דבר ה' הוא קניתי את השדה'; ורומז באמרו "וָאֵדַע כִּי דְבַר יְיָ הוּא" אל מה שקדם מדבר האלהים אליו: "הִנֵּה חֲנַמְאֵל בֶּן שַׁלֻּם דֹּדְךָ בָּא אֵלֶיךָ לֵאמֹר קְנֵה לְךָ אֶת שָׂדִי אֲשֶׁר בַּעֲנָתוֹת" (ירמיהו לב ז), והוא כאשר בא אליו חנמאל כאשר אמר לו האלהים קנה המקנה בעבור שידע כי דבר ה' הוא. וכמהו "וַיִּשְׁמַע אַבְרָם כִּי נִשְׁבָּה אָחִיו" (בראשית יד יד), 'וכאשר שמע כי נשבה אחיו הריק חניכיו' כלומר הכינם למלחמה; ועוד "וְעָבְרָה הָעֲבָרָה לַעֲבִיר אֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ" (ש"ב יט יט) 'וכאשר עברו העברים את הירדן' נפל שמעי לפני המלך; "וַיִּרְאוּ אַנְשֵׁי אַשְׁדּוֹד כִּי כֵן וְאָמְרוּ" (ש"א ה ז), 'וכאשר ראו הענין אמרו כך וכך'. ועוד "וְהָיָה כְּנַגֵּן הַמְנַגֵּן וַתְּהִי עָלָיו יַד יְיָ" (מ"ב ג טו), ועוד "וַיָּבוֹא יֵהוּא יִזְרְעֶאלָה וְאִיזֶבֶל שָׁמְעָה" (מ"ב ט ל) וכאשר שמעה; "וַנִּירָם אָבַד חֶשְׁבּוֹן" (במדבר כא ל) וכאשר ירינו אותם אבדו. ותהיה הוא"ו להשוות בין שני דברים בכמו אמרו "מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק" (משלי כה כה), כלומר שהם שוים בערבות נפשם (צ"ל: נפלם) על הנפש העיפה; וכמהו "דֶּלֶף טוֹרֵד בְּיוֹם סַגְרִיר וְאֵשֶׁת מִדְיָנִים נִשְׁתָּוָה" (משלי כז טו); "חוֹחַ עָלָה בְיַד שִׁכּוֹר וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים" (משלי כו ט); "הַדֶּלֶת תִּסּוֹב עַל צִירָהּ וְעָצֵל עַל מִטָּתוֹ" (משלי כו יד) דמה התהפכות העצל על מטתו עם התמדתו עליה ושאינו קם ממנה לעסוק בדבר כמו הדלת על צירה אשר תסוב עליו ולא תפרד ממנו. "כַּעֲבוֹר סוּפָה וְאֵין רָשָׁע" (משלי י כה), דמה מהירות אבוד הרשעים כמהירות עבור הסופה. ויש שמחסרים הוא"ו הזאת וישלימו הענין זולתה כמו שנאמר "אֲרִי נֹהֵם וְדֹב שׁוֹקֵק מֹשֵׁל רָשָׁע עַל עַם דָּל" (משלי כח טו). ותהיה הוא"ו בענין כמו 'כשיהיה כך וכך יהיה כך וכך', כמו שנאמר "וְחַם הַשֶּׁמֶשׁ וְנָמָס" (שמות טז כא) כשיהיה חם השמש היה נמס. ותהיה בענין כמו 'אבל הדבר כך וכך', כמו שנאמר "וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו לֹא אֲדֹנִי וַעֲבָדֶיךָ בָּאוּ לִשְׁבָּר אֹכֶל" (בראשית מב י), 'אבל אין הדבר כאשר אתה חושב אבל באנו לשבר אכל'. "וְהָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ אֶרֶץ הָרִים וּבְקָעֹת" וגו' (דברים יא יא), כאשר אמר להם "כִּי הָאָרֶץ וגו' לֹא כְאֶרֶץ מִצְרַיִם הִוא" וגו' (שם פסוק י) אבל היא ארץ הרים ובקעות. "אִם גָּמַלְתִּי שׁוֹלְמִי רָע וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם" (תהלים ז ה), 'אם גמלתי השולמים עמי רע אבל חלצתי הצורר אותי ריקם', "יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי וְיַשֵּׂג" (שם פסוק ו), אומר כי לא שִלם לשונאו כפעלו כל שכן שיגמל אוהבו רע; ואמרו "רֵיקָם", הוא תלוי ב"צוֹרְרִי" כלומר בלי חטא שאחטא לו ואמרו "וָאֲחַלְּצָה צוֹרְרִי רֵיקָם" נכנס בין התנאי ובין תשובתו, ר"ל בין "אִם גָּמַלְתִּי" ובין "יִרַדֹּף אוֹיֵב נַפְשִׁי". ותהיה בענין כמו 'אע"פ שהדבר כך וכך', כמו וא"ו "וְחָכְמַת הַמִּסְכֵּן בְּזוּיָה" (קהלת ט טז). ותהיה סימן הרבים בפעלים החולפים והעתידים, בחולפים כמו אָמְרוּ, שָׁמְרוּ, "מַה גָּדְלוּ מַעֲשֶׂיךָ" (תהלים צב ו), ובחולף אשר לנקבות גם כן "אוֹ לִבְנֵיהֶן אֲשֶׁר יָלָדוּ" (בראשית לא מג), ובעתידים כמו יֹאמְרוּ, "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל" (תהלים פד ח) והוא בצווי כן. ותהיה הוא"ו כנוי האחד שאיננו עמך, כמו "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ וְאֹהֲבוֹ שִׁחֲרוֹ מוּסָר" (משלי יג כד). ותבא הוא"ו בתחלת הפעלים <עמ' 24> החולפים ותעתיק עניניהם ברוב המקומות אל העתידות כמו "וְיָצְאוּ וְרָאוּ בְּפִגְרֵי הָאֲנָשִׁים" (ישעיהו סו כד), "וְנִפְקְחוּ עֵינֵיכֶם" (בראשית ג ה), "וּפָרוּ וְרָבוּ" (בראשית ח יז), "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי" (יחזקאל לח כג); "וְשָׁמְעוּ לְקֹלֶךָ וּבָאתָ וגו' וַאֲמַרְתֶּם אֵלָיו" (שמות ג יח). ויש שתהיה באה על הפעלים אשר המה חולפים חליפה גמורה כמו "כַּאֲשֶׁר רָאָה כָּל הַבָּא עָלָיו וְעָמָד" (ש"ב כ יב), "וְהָיָה הָאִישׁ הַהוּא תָּם וְיָשָׁר" (איוב א א), "וְהָלְכוּ בָנָיו וְעָשׂוּ מִשְׁתֶּה בֵּית אִישׁ יוֹמוֹ וְשָׁלְחוּ וְקָרְאוּ וגו' וְהִשְׁכִּים בַּבֹּקֶר וְהֶעֱלָה עֹלוֹת וגו' וּבֵרְכוּ אֱלֹהִים בִּלְבָבָם" (שם ד-ה) "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר נִלְכְּדָה יְרוּשָׁלִָם" (ירמיהו לח כח); "וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה" (מ"א יב לב); "וְהָיָה לָכֶם הַדָּבָר הַזֶּה" (ירמיהו מ ג); "וַאֲכָלֻהוּ וַיְכַלֻּהוּ" (ירמיהו י כה); "וּבָא וְלָן וְשָׁכַב אָרְצָה" (ש"ב יב טז); "וַיֹּצֵא אוֹתָהּ מְשָׁרְתוֹ הַחוּץ וְנָעַל הַדֶּלֶת אַחֲרֶיהָ וגו' וַתֵּלֶךְ הָלוֹךְ וְזָעָקָה" (ש"ב יג יט-כ) "וְהָיָה בְּהֵעָלוֹת חֵיל הַכַּשְׂדִּים" (ירמיהו לז יא); "וְנָתַץ אֶת בָּמוֹת הַשְּׁעָרִים… וְטִמֵּא אֶת הַתֹּפֶת… וַיָּרָץ מִשָּׁם וְהִשְׁלִיךְ אֶת עֲפָרָם אֶל נַחַל קִדְרוֹן… וְשִׁבַּר אֶת הַמַּצֵּבוֹת וַיִּכְרֹת אֶת הָאֲשֵׁרִים… וְשָׂרַף אֲשֵׁרָה" (מ"ב כג ח-טו); "וְהָיָה יְיָ עִמּוֹ בְּכֹל אֲשֶׁר יֵצֵא יַשְׂכִּיל" (מ"ב יח ז); "לֹא עֲזַבְתֶּם אֶת אֲחֵיכֶם זֶה יָמִים רַבִּים עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּשְׁמַרְתֶּם אֶת מִשְׁמֶרֶת מִצְוַת יְיָ אֱלֹהֵיכֶם" (יהושע כב ג); "וְאָמְרוּ לֹא יֵשֵׁב אֲרוֹן" וגו' (ש"א ה ז). ובמקצת אלה הו"וין תהיה הפ"א הערבית ראויה. ותבא על הפעלים עתידים ותשיב עניניהם חולפים ולא תהיה אז כי אם פתוחה על הרוב כמו וא"ו "וַיַּהַרְגוּ בְשׁוּשָׁן" (אסתר ט טו); "וַיַּחְפְּרוּ כָל מִצְרַיִם" (שמות ז כד); "וַיִּגְבְּרוּ הַמַּיִם" (בראשית ז יח); "וַיִּסָּכְרוּ מַעְיְנֹת תְּהוֹם" (בראשית ח ב); "וַיָּבֹאוּ אֵילִמָה" (שמות טו כז). ואפשר שתהיה בשבא והם חולפים בענין כמו "וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים" (ישעיהו ח ב); "וְאָבוּס עַמִּים בְּאַפִּי… וְאוֹרִיד לָאָרֶץ נִצְחָם" (ישעיהו סג ו). וכבר בארנו זה בספר הקרוב והישור (כתאב אלתקריב ואלתסהיל) ואנחנו עתידים לבאר אותו עוד בשער וי"ו העטף מהספר הזה (לקמן שער יח). ותהיה נוספת לבדה באחרית המלות כמו "בְּנוֹ בְעֹר", (במדבר כד ג) "וְחַיְתוֹ אֶרֶץ" (בראשית א כד), "וְחָלְיוֹ וָקָצֶף" (קהלת ה טז), "וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד" (קהלת ד יב), "בְּבֹאוֹ הָאִישׁ" (יחזקאל י ג), "חֲבֹלָתוֹ חוֹב יָשִׁיב" (יחזקאל יח ז) שעורו 'חבולת חוב ישיב'. והיא נוספת עוד באמרו "דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ" (שמות ה יג); "לְהַלֵּל וּלְשָׁרֵת נֶגֶד הַכֹּהֲנִים לִדְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ" (דה"ב ח יד); "עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ" (במדבר כח י), "זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ" (במדבר כח יד), הלא תראה שאמרו "וּבִדְבַר יוֹם בְּיוֹם לְהַעֲלוֹת כְּמִצְוַת מֹשֶׁה" (דה"ב ח יג), "דְּבַר שָׁנָה בְּשָׁנָה" (מ"א י כה).

ויוסיפו הוא"ו באחרונה בפעלים העתידים אחר סימן הרבים כמו "יֹאכְלֵמוֹ כַּקַּשׁ" (שמות טו ז), "תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ" (שמות טו יז), "וּבַחֲרוֹנוֹ יְבַהֲלֵמוֹ" (תהלים ב ה). ויוסיפוה עם הנו"ן בכמו שָׂשׂוֹן ולָצוֹן, "הֲתָשִׂים אַגְמוֹן בְּאַפּוֹ" (איוב מ כו) כי הוא מן "וְאֶת הָאֲגַמִּים שָׂרְפוּ בָאֵשׁ" (ירמיהו נא לב); "וְרֹדֵף שַׁלְמֹנִים" (ישעיהו א כג). ויוסיפו בכמו הֲקִימוֹתִי, הֲשִׁיבוֹתִי, הֱשִׁיבֹנוּ (בראשית מד ח) הֲקֵמֹנוּ (מיכה ה ד) "עַד אֲשֶׁר אִם הֲבִיאֹנֻם" (במדבר לב יז). וכבר הוסיפוה ביַחְדָּו, ב"עָנָו מְאֹד" (במדבר יב ג), ב"לְשׁוֹן שֶׁקֶר יִשְׂנָא דַכָּיו" (משלי כו כח) וב"מְקַלְלַוְנִי" (ירמיהו טו י) להפלגה. ואפשר שתהיה הוא"ו ב"עָנָו" ו"דַכָּיו" למ"ד הפעל כאשר היא ב"שָׁלֵו" (איוב טז יב) ומהו"וין מה שיֵאמר לה 'וא"ו העת' כמו "וַיָּבֹא חוּשַׁי רֵעֶה דָוִד הָעִיר וְאַבְשָׁלֹם יָבֹא יְרוּשָׁלִָם" (ש"ב טו לז) כלומר 'עת בא <עמ' 25> אבשלום ירושלם' ובשעה שנכנס שם; "וְנֹחַ בֶּן שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וְהַמַּבּוּל הָיָה" (בראשית ז ו) 'עת שהיה המבול'; "כִּי זְכֹר אֲנִי וָאַתָּה אֵת רֹכְבִים צְמָדִים אַחֲרֵי אַחְאָב אָבִיו וַייָ נָשָׂא עָלָיו אֶת הַמַּשָּׂא הַזֶּה" (מ"ב ט כה), 'עת שגזר עליו בכך'; ר"ל מה שאמר לו אליהו "בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ" (מ"א כא יט). "וַיָּבֹא הַמַּעְגָּלָה וְהַחַיִל הַיֹּצֵא אֶל הַמַּעֲרָכָה וְהֵרֵעוּ בַּמִּלְחָמָה" (ש"א יז כ), כלומר בעת צאתם אל המערכה והרעותָם במלחמה. ויהיה ענינה 'עם לא', ענין 'כילא' בערבי שהוא 'שלא יהיה כך וכך' ואפשר שנאמר שהוא כמו 'פן יהיה כך וכך', כמו "אֱמֹר אֶל אַחֲאָב אֱסֹר וָרֵד וְלֹא יַעֲצָרְכָה הַגָּשֶׁם" (מ"א יח מד) 'שלא יעצרכה'. ותהיה במקום כִּי כמו שאמר "כִּי מָה אַתָּה חָסֵר עִמִּי וְהִנְּךָ מְבַקֵּשׁ לָלֶכֶת אֶל אַרְצֶךָ" (מ"א יא כב), כלומר 'כי הנה אתה מבקש' או 'כי הנך מבקש'. ותהיה במקום הבי"ת כמו "וּמַרְאֶה וְלֹא בְחִידֹת" (במדבר יב ח); "וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לָשִׁיר וְהַמְּחֹלוֹת" (ש"א יח ו) ר"ל 'במחולות' כאשר נאמר "הֲלוֹא לָזֶה יַעֲנוּ בַמְּחֹלוֹת" (ש"א כא יב), ועוד "אֲשֶׁר יַעֲנוּ לוֹ בַּמְּחֹלוֹת" (ש"א כט ה); ועוד "יְיָ וּכְלֵי זַעְמוֹ" (ישעיהו יג ה) ר"ל 'בכלי זעמו'; ועוד "דִּרְשׁוּ יְיָ וְעֻזּוֹ" (דה"א טז יא) ר"ל 'בעזו'; ועוד "שְׁלָחַנִי וְרוּחוֹ" (ישעיהו מח טז) ר"ל 'ברוחו', כאשר נאמר "וְלִבָּם שָׂמוּ שָׁמִיר… אֲשֶׁר שָׁלַח יְיָ צְבָאוֹת בְּרוּחוֹ" (זכריה ז יב); וזה פסוק "וַיִּשְׁלַח חִירָם מֶלֶךְ צֹר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד וַעֲצֵי אֲרָזִים" (ש"ב ה יא) ר"ל 'בעצי ארזים' מפני שלא זכר לשלחם אליו בפנים אחרים, ולולי זה היה אומר 'וישלח [עצי ארזים'].

מ

והמ"ם תבא בתחלת השמות הכנויים (נ"א: הבנויים) על פעליהם לענין כמו מַשְׁלִיךְ ומוּשְׁלָךְ, מַקְטִיר ומוּקְטָר, "וְהַמַּשְׂכִּלִים יַזְהִרוּ" (דניאל יב ג), "הַמֻּגְלִים בָּבֶלָה" (ירמיהו מ א), "מַגִּישִׁים עַל מִזְבְּחִי" (מלאכי א ז), "הָיָה מָעֳמָד בַּמֶּרְכָּבָה" (מ"א כב לה), "כָּל רֹאשׁ מֻקְרָח" (יחזקאל כט יח), "לִמְשֹׁפְטִי אֶתְחַנָּן" (איוב ט טו). ותבא עוד בתחלת השמות אשר אינם כנוים (נ"א: בנויים) על פעליהם ממה ששמשו בו וממה שלא שמשו בו כמו שאמרו "וְהֶעֱבִיר אוֹתָם בַּמַּלְבֵּן" (ש"ב יב לא), "עֵגֶל מַרְבֵּק" (ש"א כח כד), "בַּמַּרְצֵעַ" (שמות כא ו), "בְּמַלְמַד הַבָּקָר" (שופטים ג לא), "יֶלֶד מִסְכֵּן" (קהלת ד יג) וזולת זה ממה שיתבאר בזכרנו ענייני (נ"א: בנייני) השמות השלישים. וכבר באה המ"ם נוספת ב"נְמִבְזָה וְנָמֵס" (ש"א טו ט) ועקרו נִבְזָה; אלה הם דברי כל מי שהיה לפני, והטוב בעיני בו שאומר כי נִבְזָה תאר לַ"מְלָאכָה" על משקל "מִרְבָּה לְהָכִיל" (יחזקאל כג לב) אשר הוא תאר ל"כּוֹס", ואחר כן הכניסו כנפעל על התאר, ואם הוא בתוספת המ"ם על הדעת שיש להם בהכנסתם הנפעל על השמות כמו שנאמר "כִּי הָיְתָה נְסִבָּה" (דה"ב י טו) והכניסו נו"ן הנפעל על סִבָּה, ואָמרנו בכמו זה 'נפעל' הוא על דרך העברה כי על דרך האמת איננו נפעל, רק הוא על בנין הנפעל, כי הנפעל הוא פועל הפועל בעצמו ואין בשמות זה הענין. ויוסיפו המ"ם באחרונה ללמד על הענין שנקרא 'אלחאל' בערבי בכמו "וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן לֹא תֵלְכוּ רֵיקָם" (שמות ג כא), כלומר ריקים, והטעם לא תלכו בענין רקות ר"ל ריקים מהממון. ועוד "חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם" (ישעיהו נב ג) הוא בעיני נגזר מן "הַיְלָדִים אֲשֶׁר חָנַן אֱלֹהִים" (בראשית לג ה) אשר פרושו 'נתן', ומן "חָנּוּנוּ אוֹתָם" (שופטים כא כב) אשר פרושו 'תנו אותם לנו', וטעם חִנָּם מתנה בלא מחיר (וכ"כ הפרחון ורד"ק). ומהמ"מין המורות על הענין בעיני "וַתְּהִי הַכִּנָּם בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה" (שמות ח יג) כלומר היה הענין הזה כולל את כלם. ויכשר בעיני מאד שיהיה <עמ' 26> כמוה מ"ם "שְׁבִי דוּמָם וּבֹאִי בַחֹשֶׁךְ" (ישעיהו מז ה) כי הוא כאלו אמר 'שבי דומה' כמו שנאמר "שָׁכְנָה דוּמָה נַפְשִׁי" (תהלים צד יז), אלא שהמ"ם לענין, ואמר "בַחֹשֶׁךְ" ר"ל בקבר כמו שנאמר "בַּחֹשֶׁךְ רִפַּדְתִּי יְצוּעָי" (איוב יז יג), ועוד "בְּטֶרֶם אֵלֵךְ וְלֹא אָשׁוּב אֶל אֶרֶץ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת" (איוב י כא), אבל "טוֹב וְיָחִיל וְדוּמָם" (איכה ג כו), "עוּרִי לְאֶבֶן דּוּמָם" (חבקוק ב יט) הוא מבעלי הכפל בענין אחר. והוספה המ"ם על המקור באָמְנָם והיא תמורת ה"א אָמְנָה. ותהיה המ"ם לבדה סימן לרבים בכמו "כְּטִיט חוּצוֹת אֲדִקֵּם אֶרְקָעֵם", (ש"ב כב מג) ויש שמחברים אליה הוא"ו בכמו "תִּמְלָאֵמוֹ נַפְשִׁי… תּוֹרִישֵׁמוֹ יָדִי" (שמות טו ט) ותהיה נוספת (עם הנו"ן) בכמו "מֵאָשֵׁר שְׁמֵנָה לַחְמוֹ" (בראשית מט כ) כלומר 'אשר שמנה לחמו', וכמו "מֵאֵל אָבִיךָ וְיַעְזְרֶךָּ" (בראשית מט כה); "וַאֲנִי לֹא אַצְתִּי מֵרֹעֶה אַחֲרֶיךָ" (ירמיהו יז טז) תרגומו 'ואני לא החלותי להתנבא בשמך', כלומר אתה הכרחתני על זה ולא התאויתיהו ולא חפצתי בו, ולמה הם מבקשים את נפשי ושונאים אותי על הנבאי; וכמו זה "וְלוֹא נַכְרִית מֵהַבְּהֵמָה" (מ"א יח ה), משפטו 'בהמה', אבל תרגומו הוא שלא תפסק ממנו הבהמה, והעקר מזה בהם כלם מכך. ויוסיפוה עוד עם הנו"ן במִמֶּנּוּ ומִמֶּנִי ומִמְּךָ, כי הוא"ו והיו"ד והכ"ף הם השמות הנסתרים ובאה עליהם מ"ם (נ"א: מן) כפולה הראשונה מהם נוספת, כי אמרך מִמֶּנִּי הוא כאמרך "שְׁעוּ מִנִּי" (ישעיהו כב ד) "דִּבְרֵי עֲוֹנֹת גָּבְרוּ מֶנִּי" (תהלים סה ד), ובאה מ"ם נוספת על מֶנִּי ושבה מִמֶּנִּי. והיא ההקשה במִמֶּנּוּ כי העקר מֶנּוּ והובאה עליה מ"ם ושבה מִמֶּנּוּ, והראיה על זה אמרם "שֵׁמֶץ מֶנְהוּ" (איוב ד יב), "מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ" (תהלים סח כד), כי אִלו היו מחסרים הה"א היה נשאר ממנו (צ"ל: מֶנּוּ). אבל מִמְּךָ הוא מחוסר הנו"ן מהשניה. ודגשות הנו"ן אשר ב"מֵאֹיְבִים מִנֵּהוּ" לעמֹד עליה, כי אפשר שעושים כזה במקומות כדי שתחזק הסמיכה על האות ההיא הדגושה. וכבר נוספה עוד עם הנו"ן ב"מִטֶּרֶם שׂוּם אֶבֶן אֶל אֶבֶן בְּהֵיכַל יְיָ" (חגי ב טו), "לֹא יִהְיֶה מִשָּׁם עוֹד עוּל יָמִים וְזָקֵן" (ישעיהו סה כ) (בו) "וּמִלְּפָנִים וְנֹאמַר צַדִּיק" (ישעיהו מא כו), "עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת" (ויקרא כג טז), כי משפטם 'טרם שום אבן', 'לא יהיה שם', 'ולפנים' כמו שאמר "לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל" (ש"א ט ט), 'עד מחרת השבת' כמו שנאמר "וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת" (במדבר יא לב). והוסיפו עוד ב"מֵאֵין כָּמוֹךָ יְיָ" (ירמיהו י ו) "מֵאַיִן כָּמֹהוּ" (ירמיהו ל ז) אלא שההבלע איננו נראה. ויש שיסתירו אחריה בֵּין ויובן הענין זולתו באמרו "עַל כֵּן מְשָׁחֲךָ אֱלֹהִים אֱלֹהֶיךָ שֶׁמֶן שָׂשׂוֹן מֵחֲבֵרֶךָ" (תהלים מה ח עי"ש), כלומר 'מבין חבריך', אם היה רצונו מבין חֲבֵרֶיךָ הקבוץ כי הוא בלי יו"ד והרבה מן הקבוצים יכתבו בלי יו"ד, (צריך להוסיף: הוא) כמו שאמרתי, ואם הוא רוצה בו אחד הוא כמו "דַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת" (הושע ו ו) כלומר הרבה מעֹלות וכמו "הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפַּז רָב" (תהלים יט יא), כלומר 'יותר מחברך' וכדומה שהוא רמז אל שאול. וב"תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל… מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ" (שופטים ה כד) ר"ל 'מבין נשים'. ויוסיפוה עם הוא"ו להגיע בה אל הכנוים ב"כָּמוֹנִי כָמוֹךָ" (מ"א כב ד), "כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם" (תהלים קטו ח), "גַּם לִי לֵבָב כְּמוֹכֶם" (איוב יב ג). ואפשר שיגיעו אל קצת הכנוים האלה זולתם כמו שנאמר "כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה" (במדבר טו טו), "כָּכֶם אֶלֶף פְּעָמִים" (דברים א יא). ויש שיגיעו בהם עם כ"ף הדמיון אל השמות הנראים כמו שאמר "כְּמוֹ אֵשׁ" (איוב כח ה); "כְּמוֹ עֵשֶׂב" (תהלים צב ח); "כְּמוֹ שַׁבְּלוּל" (תהלים נח ט); "וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים מִקְדָּשׁוֹ" (תהלים עח סט). וכבר הוסיפוה ב"וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה" (בראשית יט טו) להפריש בין הכ"ף ובין הפועל החולף, כי השיעור קדמת עָלָה הַשַּׁחַר ולא תבא <עמ' 27> הכ"ף על הפועל החולף; ואין הכ"ף הנה לדמיון כאשר היא ב"כְּמוֹ אֵשׁ" "כְּמוֹ שַׁבְּלוּל", אבל היא לקרוב. ויש שישמשו בה עם הנו"ן במקום הבי"ת בעבור שמוצאם אחד מהשפתות, ר"ל מוצא הבי"ת והמ"ם, אמרו "וְהִנֵּה עַם רַב הֹלְכִים מִדֶּרֶךְ אַחֲרָיו" (ש"ב יג לד), כלומר 'בדרך' ונאמר עוד "זֹאת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תַּפִּילוּ מִנַּחֲלָה לְשִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל מח כט), במקום 'בנחלה' כאשר אמר בתחלת הענין "וְהָיָה תַּפִּלוּ אוֹתָהּ בְּנַחֲלָה לָכֶם וּלְהַגֵּרִים" (יחזקאל מז כב).

י

והיו"ד יוסיפוה ראשונה בפעלים העתידים אשר יסֻפר בהם על מי שאינו נמצא במעמד ליחיד ולרבים, בכמו יִשְׁמֹר, יִשְׁמְרוּ, יַעֲשׂוּ, יֵלֵך, יֵלְכוּ. ויוסיפוה מעט בפעלים העתידים אשר יסֻפר על הנקבות שאינם נמצאות במעמד, כמו "וַיִּשַּׁרְנָה הַפָּרוֹת" (ש"א ו יב), "מִגּוֹי יַעֲמֹדְנָה" (דניאל ח כב), "וַיֵּחַמְנָה בְּבֹאָן לִשְׁתּוֹת" (בראשית ל לח). ויוסיפוהו בראש השמות כמו "יִגְאָל בֶּן יוֹסֵף" (במדבר יג ז), יִרְמְיָהוּ, יְחִזְקִיָּהוּ, "וְאֶת יִדְלָף" (בראשית כב כב) והוסיפוה באמצע המלות ב"לְדַרְיוֹשׁ הַדָּבָר" (עזרא י טז), וב"נֵלְכָה דֹּתָיְנָה" (בראשית לז יז), ב"הַאֲמִינוֹן אָחִיךְ" (ש"ב יג כ). ב"וַתִּגְבְּהֶינָה וַתַּעֲשֶׂינָה תוֹעֵבָה לְפָנָי" (יחזקאל טז נ) וב"וְקִרְאוּ לַמְקוֹנְנוֹת וּתְבוֹאֶינָה" (ירמיהו ט טז) והדומה להם. ויוסיפוה ליחס בכמו "מִשְׁפַּחַת הָאַשְׂרִאֵלִי" (במדבר כו לא), "הָעָזִּיאֵלִי" (במדבר ג כז), "הַשִּׁמְעֹנִי" (במדבר כו יד), "הַזְּבוּלֹנִי" (במדבר כו כז) והדומה להם. ויוסיפוה בכמו המקום הזה לבלי יחוס בכמו "לִבְנִי וְשִׁמְעִי" (שמות ו יז), "לְשׁוּנִי" (במדבר כו טו), "לְאָזְנִי" (במדבר כו טז), "וְאַרְאֵלִי" (בראשית מו טז), "זִכְרִי גִּבּוֹר אֶפְרַיִם" (דה"ב כח ז). ויוסיפוה סימן לרבים עם המ"ם או הנו"ן בכמו מְלָכִים ומְלָכִין (משלי לא ג) וחַיִּים וחַיִּין (איוב כד כב) ואִיִּים ואִיִּים (יחזקאל כו יח) והדומה לזה. ויוסיפוה באחרית שמות הפועלים ואחרית המקורים בכמו "מְקִימִי מֵעָפָר דָּל" (תהלים קיג ז), "לְהוֹשִׁיבִי עִם נְדִיבִים" (שם פסוק ח) "הַמַּגְבִּיהִי לָשָׁבֶת. הַמַּשְׁפִּילִי לִרְאוֹת" (תהלים קיג ה-ו), "הַיֹּשְׁבִי בַּשָּׁמָיִם" (תהלים קכג א), "הַהֹפְכִי הַצּוּר" (תהלים קיד ח), "שֹׁכְנִי בְּחַגְוֵי הַסֶּלַע תֹּפְשִׂי מְרוֹם גִּבְעָה" (ירמיהו מט טז); "חֹקְקִי בַסֶּלַע" (ישעיהו כב טז), "עֹזְבִי הַצֹּאן" (זכריה יא יז), "אֹסְרִי לַגֶּפֶן" (בראשית מט יא); "לֹא אָבָה יַבְּמִי" (דברים כה ז), כלומר 'לא אבה יבם', זאת היא דעתי בו, כי כנוי הפעול הדבק במקור לא יהיה כי אם נו"ן ויו"ד כמו "הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר" (שמות ב יד), "הֵמָּה יִקְרְבוּ אֵלַי לְשָׁרְתֵנִי" (יחזקאל מד טו) אין נכון לומר לְהָרְגִי ולא לְשָׁרְתִי ואלו היה רוצה זה היה אומר יַבְּמֵנִי. והוסיפוה על בֵּן באמרו "בְּנִי אֲתֹנוֹ" (בראשית מט יא). והוסיפוה על הנפעל העומד ב"נֶאְדָּרִי בַּכֹּחַ" (שמות טו ו). והוסיפוה על התאר ב"בְּיַד כָּל נְבִיאֵי כָל חֹזֶה" (מ"ב יז יג) ומשפטו 'ביד כל נביא'; וכמהו "וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב" (שמות כח ג), משפטו 'אל כל חֲכַם לב' כמו שנאמר "אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה" ויוסיפוה לסימן הנקבה כאשר תספר על הנקבה האחת ותדבר עמה כמו תִּשְׁמְרִי, תֵּלְכִי, ויש שיביאו עליה הנו"ן ויאמרו תִּשְׁמָרִין, תֵּלְכִין, "וְכֹה תִדְבָּקִין" (רות ב ח), "עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין" (ירמיהו לא כא), "עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין" (ש"א א יד). ויוסיפוה אחר סימן הנקבה בכמו "רַבָּתִי עָם… שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת" (שם), "אֹהַבְתִּי לָדוּשׁ" (הושע י יא). ויוסיפוה על הכ"ף שהוא כנוי הנקבה כמו "הַסֹּלֵחַ לְכָל עֲוֹנֵכִי הָרֹפֵא לְכָל תַּחֲלֻאָיְכִי. <עמ' 28> הַגּוֹאֵל מִשַּׁחַת חַיָּיְכִי הַמְעַטְּרֵכִי" (תהלים קג ג-ד) ויביאוה למשך בכמו "פָּלִיט וְשָׂרִיד" (ירמיהו מד יד) והדומה להם. וכבר הוסיפוה עם אותיות העתידות בקצת הפעלים אשר פ"איהם יו"ד וכאלו כפלו הפ"אים ההם; אמרו "עַל נְבוֹ וְעַל מֵידְבָא מוֹאָב יְיֵלִיל" (ישעיהו טו ב), וב"יְיֵלִיל" שלש יו"דין סמוכות זו לזו בַמדבֵר, הראשונה יו"ד העתידות והשניה פ"א הפעל מונחת (נ"א: מונעת) על דעת רבי יהודה, ויש לנו אנחנו בו מאמר אחר אנחנו עתידים לזכרו במקום אחר מהספר הזה, והשלישית היא קימת במדבר בלבד לא במכתב, כי היא נח רפה נסתר, והיא גם היא פ"א הפעל, וראוי שתחשב כפולה אם היא היו"ד הנעה אשר לפניה פ"א הפעל כאשר אמר רבי יהודה, אבל היו"ד הזאת הנסתרת לא זכרה ר' יהודה, וכמהו "כֻּלֹּה יְיֵלִיל יֹרֵד בַּבֶּכִי" (ישעיהו טו ג), "לָכֵן יְיֵלִיל מוֹאָב לְמוֹאָב כֻּלֹּה יְיֵלִיל" (ישעיהו טז ז). וכבר טעה רבי יהודה בקריאתו "לָכֵן יֵילִיל מוֹאָב" בנח היו"ד השניה ובצירי תחת בראשונה, אך הראשונה בשבא והשניה בצירי. וזה מאשר שכחנו לספק אותו עליו בהשגה; וכמוהו "עַל כֵּן עַל מוֹאָב אֲיֵלִיל" (ירמיהו מח לא) האל"ף למדבר ושני היו"דין המה פ"א הפעל כפול; "וּמִשֵּׁבֶר רוּחַ תְּיֵלִילוּ" (ישעיהו סה יד); "כִּי יְיֵלִילוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם" (הושע ז יד) כגרסת בן אשר, אבל בן נפתלי הוא קורא אותו "יֵילִילוּ" ברפית היו"ד על העקר על משקל "הֲלוֹא דְבָרַי יֵיטִיבוּ" (מיכה ב ז), וכמוהו "וְגָבֹהַּ מִמֶּרְחָק יְיֵדָע" (תהלים קלח ו). "וַיְּיִף בְּגָדְלוֹ" (יחזקאל לא ז) בשוא תחת היו"ד הראשונה אשר היא לעתיד ובחירק תחת השניה והיא האחת משתי הפ"אים והיו"ד השניה הכפולה נחה רפה נסתרת איננה במכתב והיא נמצאת בהילה (צ"ל: בהרגשה) וזה קריאת בן אשר אבל בן נפתלי קרא אותו "וַיִּיף" על משקל "וַיִּז מִדָּמָהּ אֶל הַקִּיר" (מ"ב ט לג). והוסיפוה עוד ב"אַחֲרֵי מוֹת מֹשֶׁה" (יהושע א א), "אַשְׁרֵי הָאִישׁ" (תהלים א א). והוסיפוה ב"הוּא יָרָה הַחֵצִי" (ש"א כ לו), "עַד מְקוֹם הַחֵצִי" (ש"א כ לז) וכאלו היא תמורת הכפל הנופל. וכבר הוסיפוה על מִן באמרם "סוּרוּ מִנֵּי דֶרֶךְ הַטּוּ מִנֵּי אֹרַח" (ישעיהו ל יא), "הַעֲמֻסִים מִנִּי בֶטֶן הַנְּשֻׂאִים מִנִּי רָחַם" (ישעיהו מו ג). ותהיה כנוי לאחד המדבר בכמו עָשִׂיתִי, רָאִיתִי, שָׁמַרְתִּי, אָמַרְתִּי (ובכמו עבדי "עַבְדֵי אַבְשָׁלוֹם" (ש"ב יד ל) בכ"י שני: "בְּנִי בְנִי" (ש"ב יט א)).

א

והאל"ף תבא בראשי הפעלים העתידים לענין כשיספר האחד על עצמו אם זכר אם נקבה כמו שאמרו אֶעֱשֶׂה, "אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו" (בראשית מו לא). ויוסיפוה עוד בראשונה ללא ענין ב"אָדוֹשׁ יְדוּשֶׁנּוּ" (ישעיהו כח כח), "כִּי אִם אָסוּךְ שָׁמֶן", (מ"ב ד ב) "וּבְאֶזְרוֹעַ" (ירמיהו לב כא) ו"אֶגְרֹף" (שמות כא יח) ו"אֶקְדָּח" (ישעיהו נד יב), "וְהֶאֶזְנִיחוּ נְהָרוֹת" (ישעיהו יט ו), וב"אֲבַעְבֻּעֹת" (שמות ט ט) וב"מֵי אָפְסָיִם" (יחזקאל מז ג), "וּרְאִיתֶן עַל הָאָבְנָיִם" (שמות א טז) ו"בַּאֲסֻפֵּי הַשְּׁעָרִים" <עמ' 29> (נחמיה יב כה) וזולתם. ויוסיפוה ב"וְאַשְׂמְאִילָה" (בראשית יג ט) "וְכִי תַשְׂמְאִילוּ" (ישעיהו ל כא) משקלם אַפְעִילָה תַּפְעִילוּ, כי הם מ"שְׂמֹאול בַּעֲשֹׂתוֹ וְלֹא אָחַז" (איוב כג ט), "הָשִׂימִי הַשְׂמִילִי" (יחזקאל כא כא), "אִם אִשׁ לְהֵמִין וּלְהַשְׂמִיל" (ש"ב יד יט). אבל האל"ף הכתובה בשְׂמֹאל היא במקום וא"ו המשך כאשר כתבוה גם כן במקום וא"ו המשך ב"וְהָיוּ שֹׁאסַיִךְ" (ירמיהו ל טז), וב"אַתֶּם נאֹשִׁים" (נחמיה ה, יא עי"ש). וכבר נכתבה האל"ף עוד במקום יו"ד המשך ב"מַיְמִינִים וּמַשְׂמִאלִים בָּאֲבָנִים" (דה"א יב ב). והוסיפו עוד האל"ף ב"שְׁנֵי דּוּדָאֵי תְאֵנִים" (ירמיהו כד א) כי היא כמו "וַיָּשִׂימוּ אֶת רָאשֵׁיהֶם בַּדּוּדִים" (מ"ב י ז) הלא תראה שהוא אומר "הַדּוּד אֶחָד… וְהַדּוּד אֶחָד" (ירמיהו כד ב). והוסיפוה עוד ב"לֻלָאֹת חֲמִשִּׁים" (שמות לו יז) כי היא כמו "וּבְלוּלִּים יַעֲלוּ עַל הַתִּיכֹנָה" (מ"א ו ח), אע"פ שפרשו "וּבְלוּלִּים" חלונות, מפני שהיה עולה מהחלונות ההם אל זולתם ומזולתם אל מה שאחריהם דמום לוליות (צ"ל: ללולאות) אשר יתחבר בהם מה שהם בו במה שיש אחריו וקראו להם שם כשם הלולאות.

כ

והכ"ף יוסיפוה בראשונה לדמיון, בכמו "וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים" (בראשית ג ה), כַּשֵּׁמֹת אֲשֶׁר קָרָא לָהֶן אָבִיו" (בראשית כו יח), "כִּצְבִי מֻדָּח" (ישעיהו יג יד), "וְהִנֵּה שָׁבָה כִּבְשָׂרוֹ" (שמות ד ז). "ותהיה להשוות בין שני דברים או דברים רבים ואז תהיה שנייה (צ"ל: שנויה) על הרוב כמו "וְהָיָה כַצַּדִּיק כָּרָשָׁע" (בראשית יח כה), "כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם" (ויקרא ז ז), "כַּחֲשֵׁיכָה כָּאוֹרָה" (תהלים קלט יב), "כַּקָּטֹן כַּגָּדֹל תִּשְׁמָעוּן" (דברים א יז), "כִּי כָמוֹךָ כְּפַרְעֹה" (בראשית מד יח), "כָּמוֹנִי כָמוֹךָ כְּעַמִּי כְעַמֶּךָ כְּסוּסַי כְּסוּסֶיךָ" (מ"א כב ד), "כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה" (במדבר טו טו) "כִּי כְּחֵלֶק הַיֹּרֵד בַּמִּלְחָמָה וּכְחֵלֶק הַיֹּשֵׁב עַל הַכֵּלִים" (ש"א ל כד), ויש שיהיה להם די בכ"ף האחת כאמרם "כָּמוֹנִי כָמוֹךָ וּכְעַמְּךָ עַמִּי" (דה"ב יח ג), ויש שישוו בין הדברים בלא כ"ף כאמרם "נֶזֶם זָהָב בְּאַף חֲזִיר אִשָּׁה יָפָה וְסָרַת טָעַם" (משלי יא כב). ותהיה לקרוּב כמו "וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ" (שמות לב כח), "כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא בְּתוֹךְ מִצְרָיִם" (שמות יא ד), "וַיְהִי כְּמִשְׁלֹשׁ חֳדָשִׁים" (בראשית לח כד), "וּכְעֵת מוּתָהּ וַתְּדַבֵּרְנָה" (ש"א ד כ), "וּכְמוֹ הַשַּׁחַר עָלָה" (בראשית יט טו), וקרוב מזה "וַיְהִי כְּמֵשִׁיב יָדוֹ" (בראשית לח כט), כלומר כשעור שהשיב ידו ובשעה שהשיב ידו, ועוד "וְהִוא כְפֹרַחַת עָלְתָה נִצָּהּ" (בראשית מ י) כלומר בשעה שפרחה עלתה נצה. וממה שדומה למין הזה: "כִּמְעַט אוֹיְבֵיהֶם אַכְנִיעַ" (תהלים פא טו), כלומר בזמן קרוב, וכמוהו "לוּלֵי יְיָ צְבָאוֹת הוֹתִיר לָנוּ שָׂרִיד כִּמְעָט כִּסְדֹם הָיִינוּ" (ישעיהו א ט), הענין לולי חסד האלהים היינו בזמן קרוב כסדום, וכמוהו "כִּמְעַט יַעֲבֹר עַבְדְּךָ אֶת הַיַּרְדֵּן" (ש"ב יט לז), כלומר כמעט שאהיה מת אחר עברי את הירדן ואמות בגרות, ויש בו הסתר, ובעבור זה אמר: "וְלָמָּה יִגְמְלֵנִי הַמֶּלֶךְ הַגְּמוּלָה הַזֹּאת. יָשָׁב נָא עַבְדְּךָ וְאָמֻת בְּעִירִי עִם קֶבֶר אָבִי וְאִמִּי" וכמוהו עוד "כִּי יִבְעַר כִּמְעַט אַפּוֹ" (תהלים ב יב). ותהיה לאמתת הדבר ב"כְּאַלְפַּיִם אַמָּה בַּמִּדָּה" (יהושע ג ד), אמרו "בַּמִּדָּה" מורה כי הוא דבר ברור לא מקורב. ויתכן שנאמר בכמו זה עוד במה שאמר הבורא ית' "כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא" (שמות יא ד), וממה שמחזק הענין הזה אמרו "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה" (שמות יב כט) ברור ומקוים; וכמוהו "כִּי הוּא כְּאִישׁ אֱמֶת" (נחמיה ז ב) לא יכשר שיהיה אלא ברור. וממה שהוא דומה למין הזה אמרה "וְהָיָה כִּשְׁכַב אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו" (מ"א א כא) בעבור שרצתה לומר 'אחר מותו' ולא רצתה לקרוּב בעת המות אבל אחר המות. ויכשר שיהיה כמהו "רְאוּ נָא כְּטוֹב לֵב אַמְנוֹן בַּיַּיִן" (ש"ב יג כח), לא רצה כי אם אחר השלמתו טוּב לבו ושמחתו, לא כאשר יהיה קרוב לכך. ותהיה נוספת איננה נותנת טעם בדברים באמרו "וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ" (בראשית ב כ), "כִּשְׁגָגָה שֶׁיֹּצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט" (קהלת י ה), "וַתְּדַבֵּר אֵלָיו כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה לֵאמֹר" (בראשית לט יז) כלומר 'הדברים האלה', וכמהו "וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה" (ויקרא י יט), ר"ל 'האלה', הקורות האלה או הצרות האלה או הדומה לזה; "וְהַשַּׁעַר סָגָרוּ אַחֲרֵי כַּאֲשֶׁר יָצְאוּ הָרֹדְפִים" (יהושע ב ז) הענין 'אשר <עמ' 30> יצאו הרודפים'; "כִּמְעַט וְגָרִים בָּהּ" (תהלים קה יב) הכ"ף נוספת; והיא נוספת גם כן באמרו "הֵמָּה כִּדְוֵי לַחְמִי" (איוב ו ז) ואנחנו עתידים לפרש הפסוק הזה בשער הנו"ן והגימ"ל והעי"ן מאות הנו"ן. והיא עוד נוספת ב"כָּל עֻמַּת שֶׁבָּא" (קהלת ה טו), כי המשפט שיהיה לְעֻמַּת, והוספה הכ"ף עם הלמ"ד והפרידוה. ויוסיפוה באחרונה בדברם עם האחד הזכר בכמו עַבְדְּךָ ורַגְלְךָ ובִנְךָ, "הֲקֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד" (ש"א כד טז), ויוסיפוה לבדה בדברם עם הנקבה האחת והיא מעמדת בשבא. ויוסיפוה עם המ"ם בדברם עם הזכרים הרבים בכמו יְדֵיכֶם ורַגְלֵיכֶם, אֲבִיכֶם, "בֵּין עֵינֵיכֶם" (דברים יא יח); ועם הנו"ן בדברם עם הנקבות הרבות ב"אֲבִיכֶן הֵתֶל בִּי" (בראשית לא ז), ויתכן להוסיף הה"א הנה עד שיהיה אֲבִיכֶנָה כמו "וְלֹא תַעֲשֶׂינָה כְּזִמַּתְכֶנָה" (יחזקאל כג מח), "הִנְנִי אֶל כִּסְּתוֹתֵיכֶנָה" (יחזקאל יג כ). וכבר הוסיפוה באחרונה מבלי שיהיה לה מקום ב"כֶּסֶף עֶרְכְּךָ" (ויקרא כז טו), "כְּעֶרְכְּךָ הַכֹּהֵן" (ויקרא כז יב), כי השעור 'כסף הערך', 'כערך הכהן', אבל הוספה בעבור המדובר עמו בלבד. ודע כי אע"פ שהיא למדובר עמו היא אות ואיננה שם ואין לה חלק בשמוש, כי השמוש לא יהיה כי אם בשמות; ורצוני לומר אין לה חלק בשמוש ואיננה שם כלומר שאיננה מצטרפית (נ"א: שאינם מצטרפים) אליה כמו כ"ף עַבְדְּךָ ובִנְךָ אבל היא נוספת. והוסיפוה לזרז את המדֻבר אליו, וכמהו בעיני "עַד בּוֹאֲךָ עַזָּה" (שופטים ו ד) וְעַד בּוֹאֲךָ מִנִּית" (שופטים יא לג); אין הכ"ף הזאת הכ"ף שמחברים אליה, אבל הענין בדבור הזה כענין באמרם "עַד לְבוֹא חֲמָת" (יהושע יג ה) והטעם 'עד מבוא חמת' ו'עד מבוא עזה' ו'עד מבוא מנית'. ויוסיפוה על אֲנִי ויאמרו אָנֹכִי.

ת

והתי"ו יוסיפוה ראשונה בפעלים העתידים לענין כאשר תספר על מי שאתה מדבר עמו אם זכר אם נקבה אם זכרים אם נקבות, ותאמר תִּשְׁמֹר, תִּשְׁמְרוּ, תִּשְׁמְרִי, תִּשְׁמֹרְנָה, או כאשר תספר על נקבה שאינך מדבר עמה, כמו "מִכֹּל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֶל הָאִשָּׁה תִּשָּׁמֵר. מִכֹּל אֲשֶׁר יֵצֵא מִגֶּפֶן הַיַּיִן לֹא תֹאכַל וְיַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ וְכָל טֻמְאָה אַל תֹּאכַל כֹּל אֲשֶׁר צִוִּיתִיהָ תִּשְׁמֹר" (שופטים יג יג-יד), או כאשר תספר על נקיבות שאינן עמך כמו "וַתְּדַבֵּרְנָה הַנִּצָּבוֹת עָלֶיהָ" (ש"א ד כ), "וַתָּבֹאנָה אֶל קִרְבֶּנָה" (בראשית מא כא). ויוסיפוה בראש השמות ובאחריתם כמו תִּלְבֹּשֶׁת ותִּפְאֶרֶת. ויוסיפוה בראש השמות בלבד בכמו "וְתַכְרִיךְ בּוּץ" (אסתר ח טו), "מֵבִין עִם תַּלְמִיד" (דה"א כה ח), "תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה" (ישעיהו כט ב). ויוסיפוה בסוף המקורים בכמו לֶכֶת, שֶׁבֶת, לֶדֶת, "יוֹם הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה" (בראשית מ כ), "בְּצַדֶּקְתֵּךְ אַחְיוֹתֵךְ" (יחזקאל טז נב), "וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי" (בראשית ל טו), "וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם" (מלאכי ב יג), זולת למ"ד "וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים" (בראשית מג יח), "לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם אִשָּׁה" (בראשית כח ו), כי למ"ד "וְלָקַחַת אֹתָנוּ", "לָקַחַת לוֹ מִשָּׁם", היא למ"ד 'בעבור שיהיה כך וכך' או 'כדי שיהיה כך', ואין לטעם הזה ב"וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי", "וְלָקַחַת רָצוֹן מִיֶּדְכֶם" פנים כל עקר; הלא תראה כי לא יכשר לומר 'המעט קחתך את אישי ובעבור שתקחי דודאי בני', אך יכשר: 'המעט קחתך את אישי עד שנתת את לבך שתקחי דודאי בני' או 'לקחת דודאי בני', וכן לא יכשר לומר [כי אתם מרבים בכי ואנקה מאין עוד פנות את המנחה ובעבור לקחת רצון מידכם], אך אשר יכשר לומר: 'אתם מרבים בכי ואנקה להעדר פנותו אל מנחתכם וקבול הרצון מידכם', כלומר והעדר קבול הרצון מכם. וכבר התבאר כי "וְלָקַחַת גַּם אֶת <עמ' 31> דּוּדָאֵי בְּנִי", "וְלָקַחַת רָצוֹן", שני מקורים עטופים על שני מקורים, ושהלמ"ד בהם היא פ"א הפעל והיה קודם תוספת התי"ו בהם לָקוֹחַ, כמו "לָקֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה" (דברים לא כו), וכאשר הוסיפו התי"ו חסרו הוא"ו בעבור שכבדה עליהם עם התי"ו; ואפשר שיתכן להיות הענין בהם אחד על פנים אחרים. וכן הת"ו ב"בְּצַדֶּקְתֵּךְ אַחְיוֹתֵךְ" (יחזקאל טז נב) תוספת על המקור, ר"ל על "כִּי חָפַצְתִּי צַדְּקֶךָּ" (איוב לג לב), ומשפטו בצדקתך (צ"ל: בְּצַדְּקֵךְ) אחיותך, אבל "הֻלֶּדֶת אֶת פַּרְעֹה" (בראשית מ כ) היה קודם תוספת הת"ו בו על משקל "הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ" (יהושע ט כד), "וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ" (יחזקאל טז ד). ויוסיפו הת"ו לבנין התפעל בכמו "וְהִתְגַּדִּלְתִּי וְהִתְקַדִּשְׁתִּי" (יחזקאל לח כג), "הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי" (בראשית יז א). ותהיה התי"ו תמורת ה"א הנקבה בכמו "אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי" (תהלים קלב ד), "שִׁפְעַת אֲנִי רֹאֶה" (מ"ב ט יז), "מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה" (ישעיהו יד ו), "נֵפֶל אֵשֶׁת" (תהלים נח ט), "אֵשֶׁת יְפַת תֹּאַר" (דברים כא יא), "וְשָׁבַת לַנָּשִׂיא" (יחזקאל מו יז), "אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר" (ש"א ב יד). ותהפך ה"א הנקבה גם כן לתי"ו בהצטרפה בכמו "מַלְכַּת שְׁבָא" (מ"א י ד), "יְפַת תֹּאַר" (בראשית כט יז), "וְסָרַת טָעַם" (משלי יא כב) ומה שדומה לזה. וכבר באה התי"ו תמורת ה"א ב"תִרְגַּלְתִּי לְאֶפְרַיִם" (הושע יא ג) משפטו הִרְגַּלְתִּי מדברי רבותינו "הַרְגִּילֵנִי לִדְבַר מִצְוָה" (ברכות ס ב), כאשר המירו התי"ו בה"א באמרם "מֵאֵין הֲפֻגוֹת" (איכה ג מט) ומשפטו תְּפוּגוֹת על משקל תְּבוּנוֹת. והמירו עוד הה"א בתי"ו ב"וּתְפוֹצוֹתִיכֶם" (ירמיהו כה לד). וכבר קבצתי זה במלות הזרות מן הספר הזה (לקמן שער לט).

ב

והבי"ת יוסיפוה בראש השמות לענין כלי או מחזיק, כמו "בְּבַיִת אֶחָד יֵאָכֵל" (שמות יב מו), "בְּשִׁבְתְּךָ בְּבֵיתֶךָ" (דברים ו ז), "בְּבֶגֶד צֶמֶר אוֹ בְּבֶגֶד פִּשְׁתִּים" (ויקרא יג מז), "וְהִכָּה בַכִּיּוֹר אוֹ בַדּוּד אוֹ בַקַּלַּחַת אוֹ בַפָּרוּר" (ש"א ב יד). ואמרו "מוּם בּוֹ" (ויקרא כא כא) מן השעור הזה, הושם ככלי למום והדבור יהיה לו שרש ואחר כן ירחב במה שדומה לשרשו. ומן המין הזה אמרם "עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה" (דברים ג כז), שהוא ענין עליה, "יִשְׂתָּרְגוּ עָלוּ עַל צַוָּארִי" (איכה א יד) ר"ל כי העֲוֹנות גברו עליהם ורבו, ואמרו "מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ" (בראשית מט ט), גדלת ורבית, וכמהו "וַתַּעַל אֶחָד מִגֻּרֶיהָ" (יחזקאל יט ג), כלומר גדלה אותו ורבתהו. ושרש אלה המלות אחד והוא נרחב בענינים כאשר אתה רואה הנה וכאשר תראה עוד במקומות מהספר הזה בעזרת האל. ומאשר יסתעף מהבי"ת אשר יהיה בענין הכלי אמרו "לְמַעַן תִּצְדַּק בְּדָבְרֶךָ תִּזְכֶּה בְשָׁפְטֶךָ" (תהלים נא ו), "וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ" (במדבר טו יט), כלומר 'בעת דברך ובעת שפטך' ו'בעת אכלכם'. ועוד "בְּהִתְוַדַּע יוֹסֵף" (בראשית מה א) בעת שהתודע אליהם. "בִּכְלוֹת בְּשָׂרְךָ וּשְׁאֵרֶךָ" (משלי ה יא). וכמו הבי"תין האלה בי"ת "בָּהְשַׁמָּה מֵהֶם" (ויקרא כו מג), אבל נָפלה על שם מחֻסר, כי לא יתכן שתפל הבי"ת על הפעלים, כי "הָשַּׁמָּה" פעל שלא הוזכר פועלו כמו "כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת" (ויקרא כו לה), והעתקה קמצות הה"א אל הבי"ת והונח לה"א כדי להקל. והטוב בעיני שאומר כי בעבור שהוסרה מהה"א תנועתה והיא הקמצות נשארה נחה בטבעה, כי האותיות כלם נחות עד שיניעו אותם, וכאשר שבה הה"א נחה הקלו השי"ן בדחק בעבור הקבץ השני נחים; והשעור 'בעת השמה'. ואיננו רחוק בעיני על הדרך הזה שיוכל המשורר לומר מאין דחק: "כשקט בשמרים" (דונש בפתיחה לתשובות על מנחם), כלומר עת אשר שקט על שמריו. ויוסיפו הבי"ת גם כן בענין מִן כמו "וְהַנּוֹתָר <עמ' 32> בַּבָּשָׂר וּבַלָּחֶם" (ויקרא ח לב), הענין 'מן הבשר ומן הלחם'; "וְאִם מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים" (ויקרא כה נב) הענין 'מן השנים'. "וְאֵת כָּל נֶפֶשׁ הַחַיָּה אֲשֶׁר אִתְּכֶם בָּעוֹף בַּבְּהֵמָה וּבְכָל חַיַּת הָאָרֶץ אִתְּכֶם" (בראשית ט י) הענין 'מן העוף ומן הבהמה ומן כל חית הארץ'. "בַּגֵּר וּבְאֶזְרַח הָאָרֶץ" (שמות יב יט) ר"ל 'מן הגר ומן אזרח הארץ', וכמהו "אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר" (ויקרא יז טו); "בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל" (ויקרא כב ד) הענין 'מן הקדשים', וכמו "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי" (משלי ט ה). ועוד "כִּי שָׂבְעָה בְרָעוֹת נַפְשִׁי" (תהלים פח ד), "יִשְׂבַּע בְּחֶרְפָּה" (איכה ג ל), הענין 'מן חרפה', 'מהרעות'. ואע"פ שאין אנחנו מוצאים מן עִם רוב הלשון הזה לא חסרוהו אלא לקצר הלשון. והחזקה שבראיות שהבי"ת הזאת במקום מִן בלי ספק אצלי בזה אמרם "מִדְּרָכָיו יִשְׂבַּע סוּג לֵב" (משלי יד יד) וכן "מִמֹּעֲצֹתֵיהֶם יִשְׂבָּעוּ" (משלי א לא). "עַל כֵּן תֶּאֱבַל הָאָרֶץ וְאֻמְלַל כָּל יוֹשֵׁב בָּהּ בְּחַיַּת הַשָּׂדֶה וּבְעוֹף הַשָּׁמָיִם" (הושע ד ג), ענינו 'מחית השדה ומעוף השמים'; "וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן" (ויקרא יד יח) כמו 'מן השמן'; "בְּאָשְׁרִי כִּי אִשְּׁרוּנִי בָּנוֹת" (בראשית ל יג), כלומר 'מרוב אשרי', "עָתְקָה בְּכָל צוֹרְרָי" (תהלים ו ח) הענין 'מכל צוררי' כלומר בעבורם, וכמהו "הִנָּשֵׂא בְּעַבְרוֹת צוֹרְרָי" (תהלים ז ז) כלומר 'בעבורם'; "וַאֲסָרוּךָ בָּהֶם וְלֹא תֵצֵא בְּתוֹכָם" (יחזקאל ג כה) כלומר 'מתוכם'; "וְהוֹצֵאתָ בּוֹ" (יחזקאל יב ה), "בַּקִּיר יַחְתְּרוּ לְהוֹצִיא בוֹ" (יחזקאל יב יב) ענינו 'ממנו'. ותהיה הבי"ת במקום ה"א ההודעה ב"שָׂמְחוּ לְפָנֶיךָ כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר" (ישעיהו ט ב) משפטו 'כשמחת הקציר', וכמהו "אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים" (ויקרא כה נא), שעורו 'אם עוד רבות השנים', וכמהו "וְאַף כִּי הַיּוֹם יִקְדַּשׁ בַּכֶּלִי" (ש"א כא ו), משפטו 'יקדש הכלי', וכמהו "לַרְאֹתְכֶם בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תֵּלְכוּ בָהּ" (דברים א לג), ועוד "וַיְהִי בַּדָּבָר הַזֶּה לְחַטַּאת בֵּית יָרָבְעָם" (מ"א יג לד), משפטו שיהיה 'הדבר הזה' כמו "וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת" וגו' (מ"א יב ל). ותהיה בענין כמו עַל, כמו "כִּי אִם הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אֲנִי רֹכֵב בָּהּ" (נחמיה ב יב) ר"ל 'עליה', "כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר" (ויקרא יז יא) ר"ל 'על הנפש', ויתכן שיהיה כמהו "כְּשִׂמְחַת בַּקָּצִיר" כלומר 'על הקציר', והתי"ו ב"כְּשִׂמְחַת" על הפנים האלה תמורת ה"א. "אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא [בָּהּ" (ויקרא ד כג) משפטו] עליה כמו שנאמר "וְנוֹדְעָה הַחַטָּאת אֲשֶׁר חָטְאוּ עָלֶיהָ" (ויקרא ד יד); "וַיִּשָּׂאֻהוּ בַמּוֹט בִּשְׁנָיִם" (במדבר יג כג) כלומר 'על שנים'. ותהיה הבי"ת עוד לדביקה ולהעזר; היותה לדביקה כמו בי"ת "וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב" (בראשית לד ג); "פֶּה אֶל פֶּה אֲדַבֶּר בּוֹ" (במדבר יב ח), כלומר אדביק דברי בו פנים בפנים; וכמהו "רוּחַ יְיָ דִּבֶּר בִּי" (ש"ב כג ב) כלומר דבק בי; "לֹא דִבֶּר יְיָ בִּי" (מ"א כב כח). ומן השער הזה בעיני "בִּי אֲדֹנָי מָה אֹמַר" וגו' (יהושע ז ח) "בִּי אֲדֹנִי וְיֵשׁ יְיָ עִמָּנוּ" (שופטים ו יג) והיא לתחנה ולבקשת רחמים ויש בדברים הסתר בו יהיה הדבוק והשעור פנה בי כענין "פְּנֵה אֵלַי וְחָנֵּנִי" (תהלים כה טז) כאשר נאמר "וְעַתָּה הוֹאִילוּ פְנוּ בִי" (איוב ו כח). אבל היותה לעזר בכמו "וַאֲנִי כֹּתֵב עַל הַסֵּפֶר בַּדְּיוֹ" (ירמיהו לו יח), "וּפָעַל בַּפֶּחָם וּבַמַּקָּבוֹת יִצְּרֵהוּ" (ישעיהו מד יב), "וְאִם בְּשִׂנְאָה יֶהְדָּפֶנּוּ" (במדבר לה כ) "ואם (צ"ל: אוֹ) בְאֵיבָה הִכָּהוּ" (במדבר לה כא), "בְּכֶסֶף וּבְזָהָב יְיַפֵּהוּ" (ירמיהו י ד), "וְלִבִּי נֹהֵג בַּחָכְמָה וְלֶאֱחֹז בְּסִכְלוּת" (קהלת ב ג). וממה שהוא עוד מהעזר אמרו "הֲדַם הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים בְּנַפְשׁוֹתָם" (ש"ב כג יז), כאלו נעזרו על הליכתם בנפשותם כלומר סִכנו בהם, וכמהו "כִּי בְנַפְשׁוֹ דִּבֶּר אֲדֹנִיָּהוּ" (מ"א ב כג). ותהיה הבי"ת ללא ענין בכמו "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים אֶת הַשָּׁמַיִם" וגו' (בראשית א א) כי ענינו 'ראשית ברא אלהים את השמים וגו' היה כך וכך', ואלו היה אומר 'ראשית ברא אלהים' היה גם כן <עמ' 33> נכון, כמו שאמרו "וַיִּסַּע דֶּגֶל וגו' בָּרִאשֹׁנָה" (במדבר י יד) הוא כמו אמרו "וַיָּשֶׂם אֶת הַשְּׁפָחוֹת וגו' רִאשֹׁנָה" (בראשית לג ב) וכמו אמרו "וְהִקְרִיב אֶת אֲשֶׁר לַחַטָּאת רִאשׁוֹנָה" (ויקרא ה ח); "וַיְהִי בִּתְחִלַּת שִׁבְתָּם שָׁם" (מ"ב יז כה) הוא כמו "תְּחִלַּת דִּבֶּר יְיָ בְּהוֹשֵׁעַ" (הושע א ב). ועוד "בְּטֶרֶם לֹא יָבוֹא עֲלֵיכֶם" (צפניה ב ב) הוא כמו "אֲנִי טֶרֶם אֲכַלֶּה לְדַבֵּר" (בראשית כד מה); "הֵן בְּעוֹדֶנִּי חַי עִמָּכֶם" (דברים לא כז) הוא כמו "עוֹדֶנּוּ מְדַבֵּר עִמָּם" (בראשית כט ט); ויכשר שיהיה כמוהו "לְכוּ לַחֲמוּ בְלַחֲמִי וּשְׁתוּ בְּיַיִן מָסָכְתִּי" (משלי ט ה) כמו שאמר "אַל תִּלְחַם אֶת לֶחֶם רַע עָיִן" (משלי כג ו) "שְׁתֵה מַיִם מִבּוֹרֶךָ" (משלי ה טו); "וַיָּתִירוּ בֵית יוֹסֵף בְּבֵית אֵל" (שופטים א כג) כלומר 'בית אל' כמו שנאמר "וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן" (במדבר יג ב). "הִנֵּה אֲדֹנָי יְיִ בְּחָזָק יָבוֹא" (ישעיהו מ י) הבי"ת תוספת וכמוהו "אַךְ בַּייָ לִי אָמַר" (ישעיהו מה כד), "וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ" (איוב כג יג) ענינו 'והוא אחד'; "וְצָמְחוּ בְּבֵין חָצִיר" (ישעיהו מד ד) ענינו 'בין חציר'. "אַרְאֶנּוּ בְּיֵשַׁע אֱלֹהִים" (תהלים נ כג) הבי"ת תוספת, והיא גם כן תוספת באמרו "כִּי הִתְעֵיתֶם בְּנַפְשׁוֹתֵיכֶם" (ירמיהו מב כ), "כִּי לֹא נָפְלָה לּוֹ וגו' בְּנַחֲלָה" (שופטים יח א) הבי"ת תוספת, וכמהו "וּבְכָל קְהָלֵךְ אֲשֶׁר בְּתוֹכֵךְ" (יחזקאל כז כז) משפטו 'וכל קהלך'; "וַיִּתְנַבֵּא עַד בֹּאוֹ בְּנָיוֹת בָּרָמָה" (ש"א יט כג) משפטו 'עד באו ניות ברמה'. וכמהו בעיני "בְּכֹל אֲשֶׁר תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה וּבְכָל דְּגֵי הַיָּם" (בראשית ט ב) ענינו כל אשר תרמש האדמה וכל דגי הים, אלא שאמרוֹ "תִּרְמֹשׂ הָאֲדָמָה" הוא מן הדברים ההפוכים אשר יְנַהגו בהם הפעולים מנהג הפועלים, ואמתת הדבר שיהיה 'כל אשר ירמוש האדמה' שיהיה ביִרְמוֹשׂ כנוי שב אל "כֹל" ותהיה "הָאֲדָמָה" פעול בה והפכו הדבור ושמו "הָאֲדָמָה" פועלת, וכמוהו "יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם שֶׁרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית א כ) ושם "הַמַּיִם" פועלים ב"יִשְׁרְצוּ" והאמת שיהיו פעול להם, ואתה עתיד לראות מזה הרבה בספר הזה. ותהיה הבי"ת בענין כמו לְמַעַן או 'בעבור כך וכך' כמו "הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה" (בראשית יח כח) כלומר בעבורם, "בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ" (בראשית ט ו) בעבור האדם ההוא הנהרג, וכמהו "וּנְמִתֵהוּ בְּנֶפֶשׁ אָחִיו" (ש"ב יד ז), "וְנִמְכַּר בִּגְנֵבָתוֹ" (שמות כב ב) 'בעבור גנבתו' ויתכן לומר 'בדמי גנבתו', "וְהוּא נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ בּוֹ" (בראשית מד ה) 'בעבורו', כלומר כבר עיין בנחשו בעבורו וידע כי הוא אצלכם ואל הענין הזה כִון יוסף באמרו "הֲלוֹא יְדַעְתֶּם כִּי נַחֵשׁ יְנַחֵשׁ אִישׁ אֲשֶׁר כָּמֹנִי" (שם פסוק טו) (וזה הביא הראב"ע בשמו). "אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְיָ בְּבַעַל פְּעוֹר" (דברים ד ג) כלומר בעבורו ועל דברו רומז אל מה שזכר סמוך לזה "כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר" וגו'. ותהיה הבי"ת בענין 'תמורת כך וכך' באמרו "בִּפְאַת מִטָּה וּבִדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ" (עמוס ג יב), כלומר תמורת המטה וחלף הערש, והוא גם כן המטה, יאמר כי הנצל מאויבם תהיה כהנצל מה שינצל מטרף הארי, כלומר לא ינצל מהם כי אם מֻכה או הרוג, הוא אמרו "כַּאֲשֶׁר יַצִּיל הָרֹעֶה מִפִּי הָאֲרִי שְׁתֵּי כְרָעַיִם אוֹ בְדַל אֹזֶן כֵּן יִנָּצְלוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּשֹׁמְרוֹן", והנה השלמת הדברים, ואחר כן אמר "בִּפְאַת מִטָּה וּבִדְמֶשֶׁק עָרֶשׂ", כי זה תמורת מנוחתם ובטחתם ואֹרך עמדם במטותם בתענוג ושלוה כמו שנאמר עליהם "הַשֹּׁכְבִים עַל מִטּוֹת שֵׁן וּסְרֻחִים עַל עַרְשׂוֹתָם" (עמוס ו ד) ושני המאמרים לעמוס. והערב גם כן משתמשים בבי"ת בענין הזה; אמר קצת משורריהם כאלו הוא מדבר עם אחד הבתים והוא רֵק מיושביו: <עמ' 34> 'פלין ראיתך מוחשא לבמה אראך ואנת אהל' כלומר זה תמורת זה. והוסיפו העברים הדל"ת ב"דְמֶשֶׁק עָרֶשׂ" כאשר יוסיפו הערביים 'מא' במלות האלה והדלי"ת הזאת בלשון הארמית כענין אֲשֶׁר והוא ענין 'מא'. ויכשר שיהיה מן השער הזה "בְּנַפְשֵׁנוּ נָבִיא לַחְמֵנוּ" (איכה ה ט) כלומר נסכן בנפשותינו בהבאת הלחם וכאלו נתנוה תמורתו; ועוד "הֲדַם הָאֲנָשִׁים הַהֹלְכִים בְּנַפְשׁוֹתָם" (ש"ב כג יז), "כִּי בְנַפְשׁוֹתָם הֱבִיאוּם" (דה"א יא יט), "כִּי בְנַפְשׁוֹ דִּבֶּר אֲדֹנִיָּהוּ" (מ"א ב כג); ועוד "בְּכֶסֶף מָלֵא יִתְּנֶנָּה לִי" (בראשית כג ט). כלומר תמורה וחלף ממנו, וכמהו "אֹכֶל בַּכֶּסֶף וגו' וּמַיִם בַּכֶּסֶף" (דברים ב כח) ותהיה הבי"ת לשבועה באמרו "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם וגו' בְּאֵל שַׁדָּי" (שמות ו ג), ובאור זה כי הבורא יתברך כאשר רצה להוציא את ישראל ממצרים ראה שיעמוד משה ע"ה על עלת הדבר ואמר לא (צ"ל: לו) נראתי לאברהם וליצחק וליעקב וכרתי אתם ברית לתת להם את ארץ כנען ועתה כאשר שמעתי את צעקת בני ישראל זכרתי בריתי ובשרם שיצאו מעבדות מצרים. אלא שהבורא ית' כאשר הודיע את משה ע"ה בהֵראותו לאבות ע"ה נשבע לו בשמו הנכבד כדי לחלוק לו מעלה ולגדל אותו אצל עצמו, כי לא נגלה אליהם מבלי מסך כאשר נראה למשה, והוא מה שאמר לו: "בְּאֵל שַׁדָּי, וּשְׁמִי יְיָ לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם" (שמות ו ג), נכנס בין אמרו "וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם" וגו' ובין אמרו "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם" (שם פסוק ד) ושאר הענין, והשבועה נכנסת בין שני הדברים כאשר תראה. ותהיה במקום וא"ו העוטפת בעבור שהיא ממוצאה כמו בי"ת "בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם" (במדבר כא יח) הענין 'ומחקק במשענתם', וכמו בי"ת "וּפָקַדְתִּי עַל כָּל מוּל בְּעָרְלָה" (ירמיהו ט כד) משפטו 'וערלה', כלומר ואיש ערלה, ותרגום 'ואפקֹד על כל מול וכל איש ערלה חטאתם', וכמהו "לְאַבְרָהָם לְמִקְנָה לְעֵינֵי בְנֵי חֵת בְּכֹל בָּאֵי שַׁעַר עִירוֹ" (בראשית כג יח) כלומר 'וכל באי שער עירו'. ותהיה עוד בענין כמו 'עד כך וכך' כמו שהיתה הוא"ו בענין 'עד אשר יהיה כך וכך' כאשר זכרנו לפנים, וזה בכמו אמרו "בְּלֹא יוּכְלוּ יִגְּעוּ בִּלְבֻשֵׁיהֶם" (איכה ד יד), באור זה שהוא מספר הרחקת הגוים לנו ושהם חושבים אותנו כטומאה כאשר אמר "סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ" (איכה ד טו) אבל הפליג בזה והגדיל באמרו "נָעוּ עִוְרִים בַּחוּצוֹת נְגֹאֲלוּ בַּדָּם בְּלֹא יוּכְלוּ יִגְּעוּ בִּלְבֻשֵׁיהֶם" (איכה ד יד), יאמר כי הפחות שבגוים והטמאים שבהם כמו העורים אשר הם נעים בחוצות והם מגואלים בדם עד שלא יוכל אדם לנגוע בהם ולא להגיע בלבושיהם מטומאתם "סוּרוּ טָמֵא קָרְאוּ לָמוֹ"; והפליא (צ"ל: והפליג) בספור העורים מפני שהעורים יותר קרובים אל הגֵאול מזולתם בעבור שאינם רואים ממה שיזהרו. ותהיה בענין 'קודם כך וכך' באמרו "וַיְכַל <עמ' 35> אֱלֹהִים בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי" (בראשית ב ב) ובאמרו עוד "אַךְ בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן תַּשְׁבִּיתוּ שְּׂאֹר" (שמות יב טו), ולרבותינו ז"ל בו פירוש אחר קרוב מזה (אך חלק). ותהיה 'אחר כך וכך' באמרו "בְּשָׁבֻעֹתֵיכֶם מִקְרָא קֹדֶשׁ" (במדבר כח כו) כלומר 'אחר שבעתיכם'; וב"דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ" כלומר 'יום ביום', כלומר 'יום אחר יום'; וב"עֹלַת שַׁבַּת בְּשַׁבַּתּוֹ" (במדבר כח י), "זֹאת עֹלַת חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ" (במדבר כח יד), והו"וין האלה נוספות, הלא תראה שאמרו "וּבִדְבַר יוֹם בְּיוֹם לְהַעֲלוֹת כְּמִצְוַת מֹשֶׁה" (דה"ב ח יג); "דְּבַר שָׁנָה בְּשָׁנָה" (מ"א י כה), כלומר חק שנה בשנה, כלומר שנה אחרי שנה; "כִּי לְעֶת יוֹם בְּיוֹם יָבֹאוּ עַל דָּוִיד לְעָזְרוֹ" (דה"א יב כג) וכן אומרים הערב.

נ

והנו"ן יוסיפוה בראש הפעלים העתידים לענין כשמספרים המדברים או המדברות על עצמן כמו "נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות כד ז); "נַחְנוּ נַעֲבֹר חֲלוּצִים" (במדבר לב לב). ויוסיפוה לבנין הנפעל כמו "נִמְצְאוּ חֲמֵשֶׁת הַמְּלָכִים נֶחְבְּאִים" (יהושע י יז). ויוסיפוהו בתחלת השמות כמו נִמְרוֹד, "מֵי נֶפְתּוֹחַ" (יהושע טו ט), "כִּי הָיְתָה נְסִבָּה" (דה"ב י טו). ויוסיפוה בסוף הפעלים העתידים אחר וא"ו הרבים כמו יְשׁוּבוּן, יְקוּמוּן, "וְהָיָה כִּי תֵלֵכוּן" (שמות ג כא). וכבר הוסיפוה בעתיד המושב חולף בו"ו העוטפת הפתוחה נאמר "וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן" (שופטים יא יח). ויוסיפוה בפעל הנקבה האחת עתיד בכמו "וְכֹה תִדְבָּקִין" (רות ב ח), "עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין" (ש"א א יד), "עַד מָתַי תִּתְחַמָּקִין" (ירמיהו לא כא). ויוסיפוה בסוף הפעלים העתידים לאחד הזכר, כמו "יְסֹבְבֶנְהוּ" (דברים לב י), "יִצְּרֶנְהוּ" (שם), "וְלֹא יַעַבְרֶנְהוּ" (ירמיהו ה כב), "וַאֲרֹמְמֶנְהוּ" (שמות טו ב), "זֹבֵחַ תּוֹדָה יְכַבְּדָנְנִי" (תהלים נ כג), "כָּל הַיּוֹם יְבָרְכֶנְהוּ" (תהלים עב טו), "תְּבָרְכַנִּי נַפְשֶׁךָ" (בראשית כז יט), משפטו תְּבָרְכַנְנִי, והבלעה האחת מהאותיות הכפולות בשנית; "כִּי מִשָּׁם אֶתְּקֶנְךָּ" (ירמיהו כב כד). ואם יאמר אומר כי הנו"נין האלה אשר ב"יְסֹבְבֶנְהוּ", "יִצְּרֶנְהוּ", "יַעַבְרֶנְהוּ", "וַאֲרֹמְמֶנְהוּ", "כָּל הַיּוֹם יְבָרְכֶנְהוּ" הם כמו הנו"נין אשר ב"יִקְרָאֶנּוּ אָסוֹן" (בראשית מב ד), "אִם לֹא אֲבִיאֶנּוּ אֵלֶיךָ" (בראשית מב לז), "אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ" (בראשית מג ט), "וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו" (שמות כא לו), ושאר השאר (צ"ל: השער), ר"ל שהם לכנוי כמו אלה הנו"נין האחרות בעבור שהם שמים לפעמים כנוי האחד שאינו נמצא במעמד וא"ו לבדה כמו "וְזֶה שְּׁמוֹ אֲשֶׁר יִקְרְאוֹ" (ירמיהו כג ו), "אוֹיֵב יִרְדְּפוֹ" (הושע ח ג), וה"א וא"ו כמו "יִשְׁמְרֵהוּ וִיחַיֵּהוּ" (תהלים מא ג), "וִישָׂעֲרֵהוּ מִמְּקֹמוֹ" (איוב כז כא), ונו"ן וא"ו בכמו המלות האלה הנזכרות, ואינו נמנע שישימו גם כן כנוי נו"ן וה"א וא"ו? נאמר לו אלו היה הדבר כאשר אתה אומר היה נמצא הרבה כנוי מי שאינו נמצא במעמד נו"ן וה"א וא"ו כהמצאו נו"ן וא"ו הרבה, והלוך רב הכנוי על נו"ן וא"ו ראיה על הנו"נין האלה במלות האל אשר הבאתים נוספות גם כן כאשר הם ב"יְכַבְּדָנְנִי" (תהלים נ כג) וזולתו. ותבוא על הפעלים החולפים לאחד ולרבים, ובואה על הפועל האחד כמו "יַסֹּר יִסְּרַנִּי יָּהּ" (תהלים קיח יח), משפטו יִסְרַנְנִי והבליע הנו"ן הראשונה בשניה, וכמהו "דָּנַנִּי אֱלֹהִים" (בראשית ל ו), ועוד "שַׁאֲנַן מוֹאָב" (ירמיהו מח יא), "וְשָׁקַט וְשַׁאֲנַן" (ירמיהו ל י), "וְכִפָּתוֹ לֹא רַעֲנָנָה" (איוב טו לב), ועל כן היה מלעיל (לפי שהוא פועל עבר) ואיננו רחוק שיהיה כמו "אַף עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה" (שיר השירים א טז) אשר הוא מלרע (כתכונת שם תואר), כי הטעמים יוציאו המלות מדרך באורם כמו "תִּשְׁעִים וְשִׁשָּׁה ר֑וּחָה" (ירמיהו נב כג), מלעיל, משפטו שיהיה מלרע כמו בּוּשָׁה ודּוּגָה ועוּגָה והדומה לזה מן השמות אשר עי"ניהם אות עלה; ואפשר <עמ' 36> שיהיה עלת זה היותם בסוף פסוק. וכבר נאמר "אַ֣לְלַי לִי" (מיכה ז א) מלעיל ונאמר "אִם רָשַׁעְתִּי אַלְלַ֬י לִי" (איוב י טו), מלרע. אבל הוספתה בפעל הרבים כמו "אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּן אֲבֹתֶיךָ" (דברים ח טז), "צָקוּן לַחַשׁ" (ישעיהו כו טז) ופרושו שפכו שיחם, והיא מלה שאולה מ"יָצוּק נְחוּשָׁה" (איוב כח ב) "וְצוּר יָצוּק עִמָּדִי" (איוב כט ו) על דרך "וְלִפְנֵי יְיָ יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ" (תהלים קב א). ויוסיפוה על המקורים "בְּאָבְדַן מוֹלַדְתִּי" (אסתר ח ו), "לְתִתֵּן שָׁם אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְיָ" (מ"א ו יט). וכבר דברתי בספר ההשגה בשער קבב במלת "לְתִתֵּן שָׁם" מה שאיני צריך לשנותו הנה. והוסיפוה על התארים ב"יְדֵי נָשִׁים רַחֲמָנִיּוֹת" (איכה ד י), "נִטְעֵי נַעֲמָנִים" (ישעיהו יז י), "עַרְשֵׂנוּ רַעֲנָנָה" (שיר השירים א טז), "לְעַשְׁתּוּת שַׁאֲנָן" (איוב יב ה), "הַשַּׁאֲנַנִּים בְּצִיּוֹן" (עמוס ו א), "נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת" (ישעיהו לב ט). ואין אלה השמות רבעים כאשר חשבו האנשים, כי הפעל הכפל לא יהיה בשמות הרבעים על הפנים האלה אבל הם נכפלים ממקום הפ"א והעי"ן כמו קָדְקֹד ובַּקְבּוּק ועַרְעָר והדומה לזה או שנכפל מהם הלמ"ד השנית לבדה, כי כל שם רבעי הוא בעל שני למ"דין שונות זו מזו ואם תכפל הלמ"ד השניה מהם תהיה המלה מחמש אותיות וזה כמו הכפל (צריך להוסיף: רי"ש) "שְׁקַעֲרוּרֹת" (ויקרא יד לז) אשר היא הלמ"ד השניה, כי הלמ"ד הראשונה שלה היא העי"ן ממנה ומשקלה פְּעַלּוּלוֹת בדגשות הלמ"ד הראשונה, כי עקרו פְּעַלְלוּלוֹת בשלש למ"דין על דרך הדמיון, הראשונה מהם נחה והבלעה בעבור נוחה בשניה הנעה, אבל במלה עצמה העי"ן היא הלמ"ד הראשונה והרי"ש הראשונה היא הלמ"ד השניה והרי"ש השניה היא הלמ"ד הכפולה. ואם יאמר כי שְׁקַעֲרוּר שם חמשי, לא ימצא בחמשי כפול כמהו; והוא אם כן רבעי כפול הלמ"ד השניה, וכן אומר ברַעְמְסֵס כי הוא כמו כן רבעי כפול הלמ"ד השניה ורַעֲנָן ושַׁאֲנָן כל אחד מהם שלשי כפול הלמ"ד להשיג גִּזְבָּר וטִפְסָר. וממה שעוזר את דברנו בשַׁאֲנָן ורַעֲנָן ושְׁקַעֲרוּר ורַעְמְסֵס שהם כפולים מהבנין השלשי ומהבנין הרבעי, כי השלשי הוא נכפל להגיע בו אל הבנין הרבעי כאשר הגיעו ברַעֲנָן ושַׁאֲנָן בנין גִּזְבָּר וטִפְסָר ושהרבעי הוא נכפל עוד להגיע בו אל הבנין החמשי כאשר הגיעו ברַעְמְסֵס בנין תַּחְפְּנֵס ואַשְׁכְּנַז והגיעו בשְׁקַעֲרוּר בנין אֲגַרְטָל ואֲחַשְׁתָּר ואֲחַרְחֵל ואם שְׁקַעֲרוּר הוא בוא"ו המשך, אבל הבנין החמשי אין טעם לכפלו וזאת ראיה קיימת, וכבר עמד המופת בו כי רענן שלשי, כפול למ"ד. ואוסיף את זה מופת, שאומר כי הכפלו כהכפל יוֹם באמרו "יוֹמָם וָלָיְלָה" (שמות יג כא), ואם אין אנחנו מוצאים רַעֲנָן זולתי כפול כמצאנו יוֹם; ואין המאמר ברַעֲנָן שהוא רבעי כי אם כמאמר ב"יוֹמָם". ואם יאמר אומר למה לא תשים הכפל רַעֲנָן ושַׁאֲנָן ורַעְמְסֵס ושְׁקַעֲרוּר וזולתם אשר כמוהם כהכפל סבב ושעורו, ותאמר ברַעֲנָן שהוא רבעי וברַעְמְסֵס שהוא חמשי כאשר תאמר בסבב שהוא שלשי, נאמר לו כי המאמר המדוייק בסבב ושערו הוא שהוא שניי כפול, ואע"פ שלא מצאנו השער הזה כי אם כפול כאשר לא מצאנו רַעֲנָן בלתי כפול. וכן דעת הערב גם הם בכמו סבב שהוא שניי כפול. ואתה דע לך. והוסיפו אותה ב"תַּרְחִיב צַעֲדִי תַּחְתֵּנִי" (ש"ב כב לז) וב"שִׁבְעָנָה בָנִים" (איוב מב יג), כי הענין שִׁבְעָה, וב"בָּשְׁנָה אֶפְרַיִם יִקָּח" (הושע י ו) והוא כמו בּוֹשָׁה והוא כנוי לבעל כמו שנאמר עליו "וַיִּנָּזְרוּ לַבֹּשֶׁת" (הושע ט י). וכאשר הוסיפו הנו"ן והניחו לשי"ן מפני שהוא יותר קל עליהם, נפלה האות הרפה אשר היא עי"ן הפעל ר"ל הוא"ו, ופרוש הענין יבוש ישראל בעצתו בקחתו הבשת ר"ל הבעל. והוסיפוה ב"כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה" (דברים כט יד), וזה להפריש בה בין שני הנחים, ר"ל השי"ן והוא"ו, אשר היא כנוי אשר אינו נמצא במעמד, בעבור שהיה זה יותר קל עליהם מדגשת השי"ן אם לא הוסיפוה או מהוספת נח רפה בין היו"ד והשי"ן. והוסיפו הנו"ן עם היו"ד אשר היא כנוי הפעל (צ"ל: הפעול) המדבר בכמו "אֲכָלַנִי הֲמָמַנִי" (ירמיהו נא לד), "וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה" (בראשית כח כ), "יִשְׁקְלֵנִי בְמֹאזְנֵי צֶדֶק" (איוב לא ו), "יֶהֶלְמֵנִי צַדִּיק חֶסֶד וְיוֹכִיחֵנִי" (תהלים קמא ה), השם הוא היו"ד לבדה והנו"ן נוספת להשען עליה הפועל שלא יכנס בו שבר. ויוסיפוה בהשיב המדבר המקור (צריך להוסיף: על עצמו) בכמו "הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אֹמֵר" (שמות ב יד), "אַל תָּאִיצוּ לְנַחֲמֵנִי" (ישעיהו כב ד), "וֵאלֹהִים אָמַר לְבַהֲלֵנִי" (דה"ב לה כא), "אֲשֶׁר עָשִׂיתָ עִמִּי לְשַׁלְּחֵנִי" (ש"ב יג טז). וכבר הסירוה מן שתי מלות מהמין הזה, אין ההקשה נוהגת בהם, והם "לֹא אָבָה יַבְּמִי" (דברים כה ז), והיתה ההקשה על המנהג בשמוש יַבְּמֵנִי, וכמהו בעיני "לְבִלְתִּי עָצְבִּי" (דה"א ד י), ר"ל עָצְבֵּנִי. ויתכן שתהיה היו"ד ב"יַבְּמִי" נוספת ושיהיה השעור לא אבה יַבֵּם כאשר אמרתי קודם לזה. ואומר הנה עוד ב"לְבִלְתִּי עָצְבִּי" (דה"א ד י) שיהיה השעור בו 'לבלתי הביא עצבי' או מה שהוא דומה; אך כאשר יחבר המדבר המקור אל פעלו יהיה המקור ההוא בלא נו"ן ועין השעור בכמו "בְּשַׁלְּחִי אֶת חִצֵּי הָרָעָב" (יחזקאל ה טז), "בְּפִתְחִי אֶת קִבְרוֹתֵיכֶם" (יחזקאל לז יג), "בְּקַבְּצִי אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל כח כה); וכבר באה מלה אחת בשער הזה בנו"ן, והיא "בְּשׁוּבֵנִי וְהִנֵּה אֶל שְׂפַת הַנַּחַל" (יחזקאל מז ז) והיתה ההקשה על המנהג בְּשוּבִי. והעירותי על זה שלא יטעון עלינו טוען במלה הזרה, ויראה שזה שובר לשעור. ויש אצלי במלת "בְּשׁוּבֵנִי" ענין אחר מופלא ונכבד אני עתיד להעמידך עליו בשער הכנויים מהספר הזה, ובשער השי"ן והוא"ו בבי"ת (צ"ל: והבי"ת) מספר השרשים מהחבור הזה בע"ה (ראה רד"ק שורש שוב). ויש שיוסיפו הנו"ן במלה תמורת הנופל ממנה כאשר הוסיפוה ב"מָעֻזְנֶיהָ" (ישעיהו כג יא) כי משפטו מָעֻזֶּיהָ בדגשות הזי"ן, כי הוא קבוץ "עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז" (שופטים ו כו), ומָעוֹז מן בעלי הכפל מן "בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם" (משלי ח כח), "יְיָ עִזּוּז וְגִבּוֹר" (תהלים כד ח), והיתה הנו"ן ב"מָעֻזְנֶיהָ" תמורת הזי"ן הדגושה ב"וְלֶאֱלֹהַּ מָעֻזִּים" (דניאל יא לח) והיתה ההקשה שיהיה מָעֻזֶּיהָ בדגשת. וזה הוא דעתם באמרם "חַסְדֵי יְיָ כִּי לֹא תָמְנוּ" (איכה ג כב), כי הנו"ן הזאת בעיני תמורת הכפל, הדגש ב"תַּמּוּ נִכְרָתוּ" (יהושע ג טז), והראיה כי משפטו תַּמּוּ אמרוֹ אחריו "כִּי לֹא כָלוּ רַחֲמָיו", כי החלק השני שב על הראשון. ואין פנים להיות הנו"ן והוא"ו ב"תָמְנוּ" כנוי המדברים כאשר יחשב מי שאינו מבין ההקשה הזאת. וכן הוסיפוה עוד ב"שָׁם יְדַבֵּר עִמָּנוּ" (הושע יב ה) ענינו ידבר עִמּוֹ, בראית "בֵּית אֵל יִמְצָאֶנּוּ" (הושע יב ה) ושאר הענין. וכבר הוסיפוה עם הה"א ב"יָדָהּ לַיָּתֵד תִּשְׁלַחְנָה" (שופטים ה כו), "בְּרַגְלַיִם תֵּרָמַסְנָה עֲטֶרֶת" וגו' (ישעיהו כח ג) משפטו תֵּרָמֵס כי הוא סִפור על העֲטָרָה, ונאמר "כִּי תִקְרֶאנָה מִלְחָמָה" (שמות א י) משפטו תִּקְרָא. ואם תושם "מִלְחָמָה" במקום מִלְחָמוֹת כאשר נאמר "מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ" (מ"א ה יז) יהיה "תִקְרֶאנָה" על אפניו ומשפטו. וכבר הוסיפוה בדבר עם הזכר אמר "וְאַל תִּשְׁלַחְנָה בְחֵילוֹ" (עובדיה א יג) ר"ל ואל תשלח בחילו כי מדבר הוא עם הזכר ויתכן שיהיה כמהו "תְּעֻגֶנָה לְעֵינֵיהֶם" (יחזקאל ד יב) כלומר תָּעוּג.

ה

והה"א יוסיפוה על הפעלים השלישים הקלים ותעתיקם מהקלות אל הכבדות כלומר תגרום לבא המ"ם על פועליהם ופעוליהם ותחדש ברובם ענין ההתעברות כמו <עמ' 38> הִגְדִּיל, הִקְרִיב, הִשְׁמִיד, הִשְׁלִיךְ, הִגְבִּיר. ותהיה הה"א עוד סימן לנקבה בפעלים ובשמות. בפעלים כמו "כִּי חָכְמָה מְאֹד" (זכריה ט ב), "חָגְרָה בְעוֹז מָתְנֶיהָ" (משלי לא יז), "יָדֶיהָ שִׁלְּחָה בַכִּישׁוֹר" (משלי לא יט), ובשמות כמו "אִשָּׁה חֲכָמָה" (ש"ב יד ב), "שְׁחוֹרָה אֲנִי וְנָאוָה" (שיר השירים א ה), "אֲיֻמָּה כַּנִּדְגָּלוֹת" (שיר השירים ו ד), ובחָכְמָה, תְּבוּנָה, מְהוּמָה, מְבוּכָה והדומה לזה גם כן, כי אלה השמות בנויים על לשון נקבה. ויש שיוסיפו הה"א על השמות הזכרים לבלי ענין הנקבה וללא טעם שתחדש בהם בכמו אמרו "וַיָּמָד רֹחַב מִלִּפְנֵי הַשַּׁעַר הַתַּחְתּ֜וֹנָה" (יחזקאל מ יט), הה"א תוספת בו לבלי ענין הנקבה; ואיננו רחוק כי הטעם שבמלעיל (צ"ל: שב מלעיל) להעיר על הענין הזה כאשר הוא אם לא תהיה בו ה"א והמסרת עליו "לית דכוותיה בטעם מלעיל", וכמהו "וְאֶת מְבוֹא הַמֶּלֶךְ הַחִיצ֔וֹנָה" (מ"ב טז יח) הה"א ללא ענין הנקבה, כי "מְבוֹא" לשון זכר, והטעם בו גם כן מלעיל, והמסרת עליו "לית דכוותיה בטעם מלעיל", וכמהו "נַ֝֗חְלָה עָבַר עַל נַפְשֵׁנוּ" (תהלים קכד ד) ר"ל נַחַל והה"א בו נוספת; וכמוהו עוד "וּדְדָ֖נֶה בַּחֶרֶב יִפֹּלוּ" (יחזקאל כה יג), הה"א נוספת על דְּדָן ועל כן שב הטעם בו מלעיל, ר"ל בדלי"ת וזה בונפשו (ר"ל בנחלה עבר על נפשנו) (נ"א: וזה באפשר); וכמהו "וַיָּבֹא דָוִד נֹ֔בֶה" (ש"א כא ב) הה"א נוספת על "נֹב עִיר הַכֹּהֲנִים" (ש"א כב יט) לבלי ענין הנקבה והוא גם כן מלעיל, וכמוהו "בְּטֶרֶם יָבֹא הַחַ֔רְסָה" (שופטים יד יח) ר"ל הַחֶרֶס ועל זה ספר עליו בלשון זכר באמרו "יָבֹא". ונאמר מֵחוֹרֵב חוֹרֵבָה, "אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה" (שמות ג א), והוסיפוה על "נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק" (ירמיהו ב כא) ב"וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ" (בראשית מט יא), ועל יַהַץ ב"וְיַהְצָה וּקְדֵמֹת" (יהושע יג יח), ועל "קִרְיַת בַּעַל" (יהושע טו ס) באמרם "וְתָאַר הַגְּבוּל בַּעֲלָה" (יהושע טו ט), "וְנָסַב… מִבַּעֲלָה" (יהושע טו י); ועל "אֲפֵק" (יהושע יב יח) באמרם "וְיָנוּם וּבֵית תַּפּוּחַ וַאֲפֵקָה" (יהושע טו נג); ועל "לוּז" (בראשית כח יט) באמרם "אֶל כֶּתֶף לוּזָה" (יהושע יח יג); ועל "אַתָּה סֵתֶר לִי" (תהלים לב ז) באמרם "יְהִי עֲלֵיכֶם סִתְרָה" (דברים לב לח), ובזולת זה רב מאד. והוספה הה"א ב"צֹנֶה וַאֲלָפִים" (תהלים ח ח), והוספה עוד ב"אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחוֹח" (ויקרא א ט) וב"צִחֵה צָמָא" (ישעיהו ה יג), והוספה על נֶגֶב באמרם "נֶגְבָּה לַנַּחַל" (יהושע יז ט). ומן הכת הזאת "הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (בראשית יב ט) ר"ל הַנֶּגֶב, ואין הה"א הזאת במקום אֶל כאשר חושבים רב בני אדם ומשערים אותו 'אל הנגב', כי כבר נאמר "לַצָּפוֹנָה לַיּוֹם… לַנֶּגְבָּה לַיּוֹם" (דה"א כו יז), השיעור מזרחה (צ"ל: "הַשּׁוֹעֵר לַמִּזְרָחָה" (דה"ב לא יד)), והשֵעור 'להנגבה', 'להצפונה', 'להמזרחה'; [וכן] "יָשׁוּבוּ רְשָׁעִים לִשְׁאוֹלָה" (תהלים ט יח) וקימו הה"א עם הלמ"ד אשר היא כמו אל בענין; וכמו זה בהקבץ הלמ"ד עם הה"א, אמרוֹ "וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ" (בראשית מט יא) הה"א נוספת ב"נְטַעְתִּיךְ שֹׂרֵק" (ירמיהו ב כא) וכאילו נאמר 'ישובו רשעים לשאול', 'ולשורק בני אתונו'. ומה שמחזק זה אמרם "וַיֵּלֶךְ אֶל דָּוִד חֹרְשָׁה" (ש"א כג טז) ואמרו גם כן "בַּחֹרְשָׁה" (ש"א כג יח) בהודעה. ואמרו עוד "וְעָבַר הַר הַבַּעֲלָה" (יהושע טו יא) ואין טעם לאֶל במקום הזה, ואמרו "אֶל גְּבוּל אֱדוֹם בַּנֶּגְבָּה" (יהושע טו כא); [ואמרו "הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה" (בראשית יג ט)], ושעורו 'בנגבה', וכבר התבאר כי הה"א הזאת איננה במקום אֶל אך המקור והוא "וְנָסוֹעַ" מתעבר אל "הַנֶּגְבָּה" בלי מלת טעם.

וממה שהוסיפו בו הה"א ללא ענין ונהפכה בו לת"ו אמרו "הַחֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים" (בראשית לח כה), הוסיפוה על "וְשַׂמְתִּיךָ כַּחוֹתָם" (חגי ב כג), ואפשר שיהיה דעתם בו להפיל על החותם לשון נקבה. וממה שהוסיפו בו הה"א עם ה"א ההודעה אמרו "הַיָּמָּה הַגָּדוֹל וּגְבוּל" (יהושע טו יב), וכאלו אמר הַיָּם הַגָּדוֹל וּגְבוּל (כמו במדבר לד ו). וכבר נראה כי הה"א נוספת במלות האלה ללא ענין נקבה וכי איננה ב"הַנֶּגְבָּה" ומה שהוא דומה לו במקום אֶל, אבל היא כמו שהיא באמרו <עמ' 39> "הִנֵּה יָמִים בָּאִים וגו' מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה" (ירמיהו כג ז-ח), וכמהו עוד "שֹׁמֵר מַה מִּלַּיְלָה" (ישעיהו כא יא), כי הוא כמו "שֹׁמֵר מַה מִּלֵּיל" (שם), וכמו "שִׁיתִי כַלַּיִל צִלֵּךְ" (ישעיהו טז ג), והראיה על זה אמרם "בַּלַּיְלָה הוּא" (בראשית לב כג) בלשון זכר. וכבר סר הספק כי היא נוספת ללא ענין תחדשהו, אבל מנהג ממנהגי העברים כי לא יתכן לסבור בה"א "מֵאֶרֶץ צָפוֹנָה" שהיא במקום אֶל ולא שהיא לנקבה. ויש שיביאו הה"א הזאת על המקורים בכמו "רְגָזָה בֹּטְחוֹת פְּשֹׁטָה וְעֹרָה וַחֲגוֹרָה עַל חֲלָצָיִם" (ישעיהו לב יא), "בְּבֹאָה רַגְלַיִךְ הָעִירָה" (מ"א יד יב), "רֹעָה הִתְרֹעֲעָה" (ישעיהו כד יט), השעור 'בְּבֹא רגליך', 'רוֹעַ התרועעה', 'רְגַז בטחות', מקור על דמיון "שְׁלַח אֶצְבַּע" (ישעיהו נח ט), כי אם היה רוצה לדבר עמהם היה אומר רְגַזְנָה על דמיון "כִּי שְׁמַעְנָה נָשִׁים" (ירמיהו ט יט) והיה אומר פְּשֹׁטְנָה וְעֹרְנָה וַחֲגֹרְנָה על דמיון "לֵכְנָה שֹׁבְנָה" (רות א ח), "חֲגֹרְנָה שַׂקִּים סְפֹדְנָה". (ירמיהו מט ג) ויש לנו בזה בזולת הספר הזה ר"ל 'ספר ההכלמה' הנקרא 'כתאב אלתשויר' בערבי דברים ארוכים מאד. וכמו זה אמרו "וּלְדָבְקָה בוֹ" (דברים יא כב), "לְטָמְאָה בָהּ" (ויקרא טו לב), "לְקָרְבָה אֶל הַמְּלָאכָה" (שמות לו ב), "לְרָחֳקָה מֵעַל מִקְדָּשִׁי" (יחזקאל ח ו), "וְגַם אָמְנָה" (בראשית כ יב), "לְאַשְׁמָה בָהּ" (ויקרא ה כו), "לְיִרְאָה אֶת הַשֵּׁם" (דברים כח נח), "מִיִּרְאָתוֹ אֹתוֹ" (ש"ב ג יא), "לְאַהֲבָה אֶת יְיָ" (דברים יא יג) "וְיָסַפְתִּי לְיַסְּרָה אֶתְכֶם" (ויקרא כו יח), "כִּי טוֹב זַמְּרָה אֱלֹהֵינוּ" (תהלים קמז א). ויביאוה גם כן על הצווי בכמו "זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי" (נחמיה ה יט), "שִׁמְעָה תְפִלָּתִי" (תהלים לט יג), "אֶסְפָה לִּי שִׁבְעִים אִישׁ" (במדבר יא טז), "שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי" (בראשית מג ח), "קָרְבָה אֶל נַפְשִׁי גְאָלָהּ" (תהלים סט יט). ואפשר שתחדש הה"א הזאת טעם זולתי, טעם ההפלגה והנחץ כמו ה"א "לְנוֹעַדְיָה הַנְּבִיאָה" (נחמיה ו יד), הה"א ב"נְּבִיאָה" להפלגה, כי "נוֹעַדְיָה" זה הוא "שְׁמַעְיָה בֶן דְּלָיָה" (שם פסוק י) וקראהו "נוֹעַדְיָה" בעבור אמרו לו "נִוָּעֵד אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים" (נחמיה ו י) כאשר כִנו שמעיה המתנבא "הַנֶּחֱלָמִי" (ירמיהו כט כד), וסבור אני כי היה זה לרב מה שהיה תולה מבדיאֹתיו אל החלום על ענין "חָלַמְתִּי חָלָמְתִּי" (ירמיהו כג כה); וכמוהו "מְכַשֵּׁפָה לֹא תְחַיֶּה" (שמות כב יז) איננו רוצה בו הנקבה מבלעדי הזכר; וכמהו "וּבְעַד נָכְרִיָּה חַבְלֵהוּ" (משלי כז יג) ר"ל נָכְרִי. ומהמין הזה הה"א הבאה במספר הזכר בשְׁלֹשָׁה ואַרְבָּעָה וחֲמִשָּׁה עד עֲשָׂרָה, כי היא להגעה ולחזק בלבד לא לנקבה כי לא יתכן שיפל מספר הנקבה על הזכרים; וכמהו "אָמְרָה קֹהֶלֶת" (קהלת ז כז) הת"ו ב"קֹהֶלֶת" תמורת הה"א אשר להפלגה, אבל (צריך להוסיף: הה"א) ב"אָמְרָה" נכנסה על מלת "קֹהֶלֶת". ואפשר שיהיה גם כן הטעם בה"א "וְגַם לְנוֹעַדְיָה הַנְּבִיאָה" (נחמיה ו יד) הטעם הזה(ראה ראב"ע שם). ודומה לתי"ו "קֹהֶלֶת" התי"ו אשר ב"הֲלֹא בֹעַז מֹדַעְתָּנוּ" (רות ג ב), כי הוא כמו "וּלְנָעֳמִי מוֹדַע לְאִישָׁהּ" (רות ב א). וממה שבאה עליו הה"א להפלגה אמרו "הַשָּׁפָלָה הַגְבֵּהַּ" (יחזקאל כא לא) והראיה ע"ז ועל שאינה לנקבה אמרו "וְהַגָּבֹהַּ הַשְׁפִּיל" בלשון זכר; וכמהו עוד "נוֹרָא עֲלִילָה" (תהלים סו ה), כי "נוֹרָא עֲלִילָה" תאר אחרי תאר ופרושם 'הנורא העליון על בני אדם' כמו שנאמר "וְנוֹרָא עַל כָּל סְבִיבָיו" (תהלים פט ח), ו"עֲלִילָה" נגזר מן "וְעֹלַלְתִּי בֶעָפָר קַרְנִי" (איוב טז טו) כי פרושו אצלי 'והעליתי העפר על ראשי' ומשרשו וענינו אצלי "בְּמֹעַל יְדֵיהֶם" (נחמיה ח ו) על משקל "וְהֵבֵאתִי מֹרֶךְ בִּלְבָבָם" (ויקרא כו לו) אשר עקרו רכך וחסרו הכפל האחד ושמו וי"ו המשך תמורתו וכן עשו ב"בְּמֹעַל יְדֵיהֶם", והטעם בו כטעם ב"בְּנָשְׂאִי יָדַי" (תהלים כח ב), "שְׂאוּ יְדֵכֶם קֹדֶשׁ" (תהלים קלד ב) (ראה צחות לראב"ע אות ה'). וממה שהוא ג"כ להפלגה אמרו "וּמַאֲכָלוֹ בְּרִאָה" (חבקוק א טז) משפטו בָּרִיא תאר למַאֲכָל ולא <עמ' 40> יתכן שיהיה תאר לנקבה מחסרת כמו שה (ויהיה כמו 'שה בריאה' כמו שפי' הראב"ע) או הדומה לה, כי החפץ בו הנה הכלל לא הפרט. וכבר הוספה הה"א עוד באמרו "קוֹל מַלְאָכֵכֵה" (נחום ב יד) וכאלו היא הנה תמורת היו"ד, ר"ל היו"ד אשר ב"שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי" (תהלים קטז ז) והדומה לזה ומשפטו מַלְאָכֵכִי. והוסיפוה עוד עליהם המדברים (צ"ל: על "הֵם הַמְדַבְּרִים" (שמות ו כז)) באמרו "הֵמָּה עֹלִים בְּמַעֲלֵה" (ש"א ט יא), "וְאֵין מְקַבֵּר לָהֵמָּה" (ירמיהו יד טז), ונאמר "וְאֶל אֵלֵיהֵמָה לִפְנִימָה" (יחזקאל מ טז) הוסיפו הה"א על אֵלֵיהֶם [ועל פָּנִים] (ההגהה הזאת בטעות). והוסיפוה עוד על הֵן באמרם לקבוץ הנקבות "וְהַעֲבַרְתָּ אֶת נַחֲלַת אֲבִיהֶן לָהֶן" (במדבר כז ז) ואמרו "וְלָהֵנָּה כְנָפַיִם" (זכריה ה ט), ואמר "וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי" (יחזקאל לד לא) ונאמר עוד "וְאַתֵּנָה יְדַעְתֶּן" (בראשית לא ו) ואמרו זִמַּתְכֶן (?) ו"זִמַּתְכֶנָה" (יחזקאל כג מט). וכבר הוסיפו הה"א על ה"א הנקבה והפכו ה"א הנקבה לתי"ו בעבור הקבץ שני נחים רפים וזה בכמו אמרם "יְשׁוּעָתָה לַייָ" (יונה ב י), "אֶרֶץ עֵיפָתָה" (איוב י כב), "צוּרִי וְלֹא עַוְלָתָה בּוֹ" (תהלים צב טז), "וְסוּפָתָה יִקְצֹרוּ" (הושע ח ז), "בַּצָּרָתָה לִּי" (תהלים קכ א), "כִּי הָיִיתָ עֶזְרָתָה לִּי" (תהלים סג ח), "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי" (ש"ב א כו), "כִּי הֶחְבְּאַתָה אֶת הַמַּלְאָכִים" (יהושע ו יז) דינו להיות הֶחְבִּיאָה וחסרו היו"ד ממנו והוא פועל חולף בעבור שיהיה קל עליהם, כאשר יחסרוה הרבה פעמים מהפעלים העתידים בעבור שיהיה קל עליהם גם כן, ר"ל מן "וַיַּדְבְּקוּ גַם הֵמָּה" (ש"א יד כב) שדינו להיות וַיַּדְבִּיקוּ מפני שהוא נלקח מהִדְבִּיק בראית פתחות היו"ד המורה בו על הכבדות ובמה שדומה לו, ומ"יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ" (ש"א יז כה) אשר דינו להיות יַעֲשִׁירֶנּוּ ומן "וַיַּכּוּם וַיַּכְּתוּם" (במדבר יד מה) בקצת הפנים אשר זכרתים בו בספר הקרוב והישר (כתבא אלתקריב ואלתסהיל), ומן "וַיַּדְרְכוּ אֶת לְשׁוֹנָם" (ירמיהו ט ב) אשר הוא מן הִדְריךְ בראית פתחת היו"ד ממנו. וכאשר חסרו היו"ד מן הֶחְבִּיאָה נשאר הֶחְבְּאָה והוסיפו עליה הה"א אשר הוסיפו אותה ב"נִפְלְאַתָה", והפכוה לת"ו בעבור הקבץ שני נחים רפים; וטוב מהמליצה הזאת שאומַר שהפכו ה"א הֶחְבְּאָה לת"ו כאשר הפכו "וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן" (ישעיהו נא כא) מן ה"א, ות"ו "הִיא נִפְלָאת" (תהלים קיח כג) ות"ו "וַיֵּשֶׁב גְּשׁוּר וּמַעֲכָת" (יהושע יג יג) ות"ו "שִׁפְעַת אֲנִי רֹאֶה" (מ"ב ט יז) ות"ו עוד תהלת (צ"ל: "עִיר תְּהִלָּת" (ירמיהו מט כה)) ות"ו "אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי" (תהלים קלב ד), ות"ו "כִּי אָזְלַת יָד" (דברים לב לו), "וְשָׁבַת לַנָּשִׂיא" (יחזקאל מו יז) מן ה"א, והיא ההקשה ג"כ ב"יְשׁוּעָתָה" ו"סוּפָתָה" ו"עַוְלָתָה" והדומה לזה; וכאשר המירו הת"וין מה"הין ואמרו יְשׁוּעַת וסוּפַת ועַוְלַת כמו "הִיא נִפְלָאת", כִּי הֶחְבְּאַת, והתי"ו אות חזקה, שבה כאלו היא מן השורש והוסיפו עליו הה"א כאשר מנהגם להוסיפה הרבה על השמות ואמרו "יְשׁוּעָתָה" ו"סוּפָתָה" ו"עַוְלָתָה" "כִּי הֶחְבְּאַתָה", "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ לִי"; והמשפט באל"ף "הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ" הרפה, להראות, כהראות אל"ף "נִפְלְאַתָה אַהֲבָתְךָ" והרפוה. אבל מה שאמר ר' יהודה ב"כִּי הֶחְבְּאַתָה" שהוא יוצא מדרך ההקשה, ושאינו יודע לת"ו בו ענין, היה בעבור שנעלמה הקשתנו ממנו, כאשר נעלם הרבה ממה שזמן לנו האלהים הבנתו והקרה לנו ידיעתו והעמידה עליו. ולא ישרו בעיני דברי האומר בפעלים האלה, אשר אנחנו אומרים שהם מוקלים מהפעיל, שבנינם הִפְעַל בלתי מוקל רוצה לומר הִדְבַּק והִדְרַךְ וְהֶחְבָּה וישים הִפְעַל עקר בבנינים, כי הדמיון הזה לא בא <עמ' 41> אלא בפעלים אשר הלמ"ד שלהם מאותיות העלה כמו הִרְבָּה, הֶרְאָה, הִרְוָה, הִדְוָה, הֶעֱלָה והדומה לזה; והעקר בפעלים האלה הפעיל, ונמנע זה שלא ידמו לפעלים בעלי האל"ף ר"ל "הִפְלִיא עֵצָה" (ישעיהו כח כט) השגיא "מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם" (איוב יב כג) והדומה לזה ובא במעט מזער מהפעלים אשר העי"ן שלהם מאותיות העלה, הדמיון הזה גם כן ר"ל ב"אֶת בְּרִיתִי הֵפַר" (בראשית יז יד) "וְהֵצַר לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ" (דברים כח נב), "הֵרַע לָעָם הַזֶּה" (שמות ה כג) והנכון בעיני שיֵאמר בכמו "הֵצַר" ו"הֵפַר" ו"הֵרַע" כי הפתח בהם במקום הצרי כי התנועות פעמים רבות מתחלפות קצתם בקצתם אע"פ שיש אשר יהיו דברים רבים לבנין העלול לא ידמה לו בהם השלם ומן הראיות החזקות על שהדין ב"הֵפַר" ו"הֵצַר" ו"הֵרַע" שתהיינה בצרי כמו "וְהֵפֵר בְּרִית וְנִמְלָט" (יחזקאל יז טו) היות הפר באתנח וסוף פסוק פתח כי ממנהג העברים שלא יעתיקו הפתחות הנעתקת מהצרי בתוך הדברים כמו פתחות "וְאַתָּה בְּתוֹךְ עֲרֵלִים תִּשָּׁבַר וְתִשְׁכַּב" (יחזקאל לב כח) אשר היא נעתקת מן הצרי אל הקמצה לא באתנח ולא בסוף פסוק זה ברוב שמושיהם כאשר עשו ב"וַיִּשְׁכַּב וַיֵּרָדַם" (יונה א ה) שעקרו להיות בצרי על משקל "עַד אֲשֶׁר לֹא יֵרָתֵק חֶבֶל הַכֶּסֶף" (קהלת יב ו) והעתיקוהו אל הפתח ולא נשתנה בעמוד עליו וכאשר עשו ב"וַיִּגְדַּל הַיֶּלֶד וַיִּגָּמַל" (בראשית כא ח) והוא באתנח וב"שָׁבַת וַיִּנָּפַשׁ" (שמות לא יז) וב"וַיְצַו אֶל בֵּיתוֹ וַיֵּחָנַק" (ש"ב יז כג) "וַיִּגֹּף יְיָ אֶת הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת אוּרִיָּה לְדָוִד וַיֵּאָנַשׁ" (ש"ב יב טו) ובזולת הדמיון הזה כי כל "וַיֵּלַךְ" הוא פתוח באתנח וסוף פסוק וכן "וַיֵּרַד" וכן "וַיֹּאמַר" "ויֹאכַל" ואלה הפתחין כלם נעתקים מצרי וכן פתחות "וְאָוֶן וּתְרָפִים הַפְצַר" (ש"א טו כג), "וּמָתְנֵיהֶם תָּמִיד הַמְעַד" (תהלים סט כד) נעתקת מצרי על משקל "הַשְׁכֵּב אוֹתָם אַרְצָה" (ש"ב ח ב) "הַרְכֵּב יָדְךָ עַל הַקֶּשֶׁת" (מ"ב יג טז) וכבר הביאו בעלי המסורת אלה המלות בכלל מה שלא ישתנה באתנח וסוף פסוק ולא הרגישו אל העלה הזאת אשר זכרנו אנחנו והעירונו עליה המונעת מהקמצות במלות האלה ר"ל העתקת הצרי אל הפתח וזה מכלל מה שנעורר מן התועלות ונחדש מן הענינים אשר לא ישתתף עמנו בהם זולתנו ולא קדמנו אליהם בלעדינו ונמנעו העברים מהשיב מה שיצא מהצרי אל הפתח אל הקמצות מפני שדעתם בהעתקת שער ארץ וזולתו מהפתחות אל הקמצות לפאר המלה ולהעתיקה אל מדרגה עליונה ובצרי חלק לפאור כי הוא קמץ קטן כאשר יש בסגול חלק לפתחות כי הוא פתח קטן וכאשר ירד מה שיצא מהצרי אל הפתח ממדרגתו לא ראו שישיבוהו אליה בעמוד עליו ובהפסק בו לדעת כי הוא יוצא משערו כן הוא רוב דבריהם אלא אם ימלט מהם המעט אינינו שובר השער כמו אמרם "אֵין רֹאָנִי" (ישעיהו מז י) בקמצות והוא בעמידה ועקרו הצרי כמו "עֹשֵׂנִי עָשָׂהוּ" (איוב לא טו) ואמרו "וְיִשְׂרָאֵל לֹא יַכִּירָנוּ" (ישעיהו סג טז) בקמצות והוא באתנח ועקרו הצרי כמו "וְלֹא תַשִּׂיגֵנוּ צְדָקָה" (ישעיהו נט ט) "יְיָ יַצִּילֵנוּ" (מ"ב יח לב) ואפשר שתהיה פתחות "הֵרַע לָעָם הַזֶּה" (שמות ה כג) מפני העי"ן וכל זה ראיה על שהִפעל איננו נוהג כי אם בהרבה בלבד ודע כי הפיר והפר והציר והצר והריע והרע בצרי ובחרק אחד אצלם וכן אמר רבי יהודה בזכרו "וְרָעָה עֵינְךָ בְּאָחִיךָ" (דברים טו ט) אמר והכבד הריע או הרע ואמר ב"אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ" (מ"א כא כה) שדגשות הת"ו בו יוצא מדרך ההקשה והרפיות היא ההקשה הסת לזכר או הסית הסתה לנקבה והכשיר לומר הסת בפתח ככשרון הסית או הסת וזה כלו קורה בשער ועתה נשוב אל מה שהיינו מדברים בו וכבר הוסיפו עוד הה"א על <עמ' 42> "ותבאתה (צ"ל וַתָּבֹאת) לִקְרָאתִי" (ש"א כה לד) או על "וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה" (ישעיהו ה יט), ואמרו "תָּבוֹאתָה לְרֹאשׁ יוֹסֵף" (דברים לג טז) וכבר בארתי זה בהשגה. ופעמים רבים יוסיפו הה"א על הפעלים העתידים אשר יספר בהם האחד על עצמו ואשר יספרו בהם הרבים על עצמם כמו "אֶשְׁמְעָה מַה יְצַוֶּה יְיָ" (במדבר ט ח), "אֶשְׁמְרָה לְפִי מַחְסוֹם" (תהלים לט ב), "אֵלֲכָה לִּי אֶל הַגְּדֹלִים" (ירמיהו ה ה), "וְאֶקְחָה פַת לֶחֶם" (בראשית יח ה), "וְנִשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ" (בראשית כד נז), "הָבָה נֵרְדָה" (בראשית יא ז); אבל בסַפר על האחד שאיננו נמצא במעמד או האחת מעט הוא שיוסיפוה, אלא שכבר אמרו "יְמַהֵר יָחִישָׁה מַעֲשֵׂהוּ" (ישעיהו ה יט), "וַתַּעְגְּבָה עֲלֵיהֶם" (יחזקאל כג טז), "וְתִקְרַב וְתָבוֹאָה" (ישעיהו ה יט), ואין זה נוהג. ואפשר שיהיה "וַתַּחְמְרָה בַחֵמָר" (שמות ב ג) כמו "וַתַּעְגְּבָה עֲלֵיהֶם" (יחזקאל כג טז). ויוסיפוה עוד על מלות הטעם כמו "נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ" (תהלים קטז יד) כלומר 'נגד כל עמו' והלמ"ד דחוקה ב"לְכָל" כאשר היא ב"וְהַמִּתְנַשֵּׂא לְכֹל לְרֹאשׁ" (דה"א כט יא), "עַד לְמִנְחַת הָעָרֶב" (עזרא ט ד), "מֵאָה לְכִכָּרִים" (עזרא ח כו), "וַיַּעַל מֵעַל לְיוֹנָה" (יונה ד ו). והוספה עוד ב"מִי הָאִישׁ הַלָּזֶה" (בראשית כד סה), כי העקר 'האיש הלז'. והוספה על "אֵל נוּלְּדוּ לְהָרָפָא" (דה"א כ ח), "לָאֲנָשִׁים הָאֵל" (בראשית יט ח), באמרו "אֵלֶּה בְּנֵי הַמְּדִינָה" (נחמיה ז ו) וזולתו, ואפשר שיהיה אֵל מחוסר מאֵלֶּה והוסיפוה ב"אַכְזִיבָה" (יהושע יט כט) על "אַכְזִיב" (יהושע טו מד). ויוסיפו הה"א לקריאה בכמו "הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל" (ש"ב א יט) אשר פירושו פאר ישראל; "הֶאָמוּר בֵּית יַעֲקֹב" (מיכה ב ז) תרגומו 'הנקרא בית יעקב' "הַדּוֹר אַתֶּם רְאוּ דְבַר יְיָ" (ירמיהו ב לא) "הָאִשָּׁה הַמְּנָאָפֶת" (יחזקאל טז לב) "הָאוֹיֵב תַּמּוּ חֳרָבוֹת לָנֶצַח" (תהלים ט ז), "בֶּן מִי אַתָּה הַנָּעַר" (ש"א יז נח) "יִגְעַר יְיָ בְּךָ הַשָּׂטָן" (זכריה ג ב), "הַיּוֹשֶׁבֶת בַּגַּנִּים" (שיר השירים ח יג), "הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם" (במדבר טו טו), "מֵאַרְבַּע רוּחוֹת בֹּאִי הָרוּחַ" (יחזקאל לז ט) "הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם" (דברים לב א), "עֲלוּ הַסּוּסִים וְהִתְהֹלְלוּ הָרֶכֶב" (ירמיהו מו ט) ותהיה להערה מקצרת מן "הֵא לָכֶם זֶרַע" (בראשית מז כג), כמו "הַאִם תַּמְנוּ לִגְוֹעַ" (במדבר יז כח) תרגומו הא תמנו גויעה ומות ופרוש "אִם" במקום הזה אן הכבדה בלשון ערב והיא במקום כי בלשון עברי אשר היא להגדה כמו "כִּי יְיָ אֱלֹהֶיךָ" (דברים ב ז) "כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה" (דברים יח יד) "כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ" (בראשית יג טו) כמו "אִם זְכַרְתִּיךָ עַל יְצוּעָי" (תהלים סג ז) והה"א להעיר כאשר אמרנו וכמהו "הַאִם אֵין עֶזְרָתִי בִי וְתֻשִׁיָּה נִדְּחָה מִמֶּנִּי" (איוב ו יג) תרגומו ה"א כי אין עזרתי בי וכמו הה"א הזאת ה"א "הַקֶּבֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּא מִיהוּדָה" (מ"ב כג יז) והוא כאשר אמר המלך שואל "מָה הַצִּיּוּן הַלָּז אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה" והוא לא היה יודע מה הוא, ענהו "הַקֶּבֶר אִישׁ הָאֱלֹהִים" והביאו הה"א תחלה להעיר אותו על מה שהם עתידים להודיע אותו ואיננה להודעה. והנה לך ראיה שאמר "מָה הַצִּיּוּן הַלָּז" ולא אמר 'מה הקבר הלז' שיהיה להם לענותו 'הקבר' בהודעה ולא אמר גם כן 'למי הציון הלז' אבל אמר "מָה הַצִּיּוּן הַלָּז" לדעת מהותו ונאמר לו כי קבר הוא הלא תראה <עמ' 43> כי מי שיאמר "מָה הַצִּיּוּן הַלָּז" שאין עונין אותו 'הקבר הוא לפלני' בה"א ההודעה, אך אשר יכשר לענותו בו שיאמר לו 'קבר פלוני'. ומההערה עוד אמרו "הַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְּגוּרָה" (חגי ב יט) ענינו 'עוד הזרע במגורה' כמו שאמר "וְעַד הַגֶּפֶן וְהַתְּאֵנָה וְהָרִמּוֹן" וגו' והה"א להערה; והזמן הזה היה חדש כסליו והוא קודם עת גמר הזריעה וקודם עת טעינת האילנות, והוא מה שאמר להם "שִׂימוּ נָא לְבַבְכֶם מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָמָעְלָה מִיּוֹם עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה לַתְּשִׁיעִי" וגו' (שם פסוק יח). ויוסיפוה לשאלה לדעת, בכמו "הֲיֵשׁ בִּלְשׁוֹנִי עַוְלָה" (איוב ו ל), "הֲרוֹב רָב עִם יִשְׂרָאֵל" (שופטים יא כה), ולה"א השאלה לדעת משפטים אנחנו עתידים לזכרם בשער ניחד אותו לה (לקמן שער לו). ותהיה להוכיח, בכמו "הֲמִן הָעֵץ אֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ" (בראשית ג יא), "הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ" (בראשית לז ח), "הֲבוֹא נָבוֹא" (שם פסוק י) "הַאֲמֹר לְמֶלֶךְ בְּלִיָּעַל" (איוב לד יח). ותהיה לקיים דבר ולאמתו, בכמו "הֲנִגְלֹה נִגְלֵיתִי" (ש"א ב כז), "הֲתִשְׁפֹּט הֲתִשְׁפֹּט אֶת עִיר הַדָּמִים" (יחזקאל כב ב), "הֲרוֹאֶה אַתָּה שֻׁבָה הָעִיר" (ש"ב טו כז), "וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ" (מ"א טז לא), "הֲזֹאת יָדַעְתָּ מִנִּי עַד" (איוב כ ד), "הֲכִי קָרָא שְׁמוֹ יַעֲקֹב" (בראשית כז לו), "הֲכִי אָחִי אַתָּה" (בראשית כט טו), "עַד מָתַי הֲיֵשׁ בְּלֵב הַנְּבִאִים" (ירמיהו כג כו), "הֲתָעִיף עֵינֶיךָ בּוֹ" (משלי כג ה). ויתכן שיהיה ה"א "הַעוֹד הַזֶּרַע בַּמְּגוּרָה" כמו הה"אין האלה. ויתכן שיהיה ענין "הֲרוֹאֶה אַתָּה שֻׁבָה הָעִיר" התראה שתעשה זה. ותהיה להודעה כמו "הַנַּעַר הַלָּז" (זכריה ב ח) "הָעֶבֶד הָעִבְרִי" (בראשית לט יז). ולה"א ההודעה משפטים אנחנו עתידים לזכרם בשער ניחדנו לה (לקמן שער לז). ותבוא על הפעלים החולפים בענין אֲשֶׁר, בכמו "הַהֵרִימוּ הַמֶּלֶךְ" (עזרא ח כה), "הַהֹשִׁיב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת" (עזרא י יד), "הָעִיר הַהֻלָּלָה" (יחזקאל כו יז), "וְכֹל הַהִקְדִּישׁ שְׁמוּאֵל" (דה"א כו כח), "הֶהָלְכוּא אִתּוֹ" (יהושע י כד), "הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי" (רות ב ו), "הַבָּאָה מִצְרַיְמָה" (בראשית מו כז). וכבר באה לענין הזה בעצמו על זולת הפעלים, אמרו "הַהוּא יִקָּרֵא אֶרֶץ רְפָאִים" (דברים ג יג) ענינו 'אשר הוא יקרא', "אֶת הַשּׁוֹק וְהֶעָלֶיהָ" (ש"א ט כד) ענינו כמו 'ואשר עליה' כלומר ומה שעליה. ותהיה דחוקה בראש המלה אין לה מקום ב"וַתִּכֹּן כָּל מְלֶאכֶת שְׁלֹמֹה עַד הַיּוֹם מוּסַד בֵּית יְיָ וְעַד כְּלֹתוֹ" (דה"ב ח טז), פרושו מיום מוסד בית ה' ו"עַד" הֵנה במקום מִן והיא עוד דחוקה ב"וַיַּחְלְטוּ הֲמִמֶּנּוּ" (מ"א כ לג). ואפשר שיהיה משפטה דבקה ב"וַיַּחְלְטוּ" ותהיה (ויחלטה) כנוי ללשון הנקבה ר"ל להפיל לשון הנקבה על אמרתו "אָחִי הוּא" (שם פסוק לב). ותהיה במקום הבי"ת אשר היא לכלי באמרם "הַלִּשְׁכוֹת בֵּית יְיָ" (עזרא ח כט) כלומר 'בלשכות בית יי', כאשר נאמר עליו "לְהָבִיא לִירוּשָׁלִַם לְבֵית אֱלֹהֵינוּ" (שם פסוק ל) ותהיה תמורת הת"ו הנוספת בתחלת השמות אשר עי"ניהם מאותיות העלה ב"מֵאֵין הֲפֻגוֹת" (איכה ג מט) המשפט שיהיה תְּפוּגוֹת כמו תְּרוּמוֹת, תְּבוּנוֹת. ויתכן שתהיה דחוקה כמו ה"א "עַד הַיּוֹם מוּסַד" וה"א "וַיַּחְלְטוּ הֲמִמֶּנּוּ".

אמר המחבר, הנה זכרתי בשער הזה רוב מקומות אותיות התוספות ועניניהם והראיתיך איך יוסיפום על הפעלים והשמות ומלות הטעם, ובעבור זה קראו אותן 'אותיות התוספות' לא שהן נוספות בכל מקום שנמצאות, אך בעבור שהם נוספות במקצת המקומות אע"פ שהם שרשיות במקומות אחרים; אבל האותיות אשר יקראו 'אותיות השרש' בסתם לא תמצא מהן אות נוספת בשום מקום, אבל היא שרשית בכל מקום שהיא בו. ודע כי "בְּרֹב שַׂרְעַפַּי בְּקִרְבִּי" (תהלים צד יט) אם הוא בענין כמו "שְׂעִפַּי יְשִׁיבוּנִי" (איוב כ ב) איננו כמהו בשרש, כי "שְׂעִפַּי" שִלש ו"שַׂרְעַפַּי" הרי"ש בו שרש, כי איננה מאותיות התוספות; וכן אומר ב"וַתִּרְבֶּינָה סַרְעַפֹּתָיו" (יחזקאל לא ה) כי אין שרשו כשרש "בִּסְעַפֹּתָיו קִנְנוּ" (יחזקאל לא ו) אע"פ שהוא בענין כמהו. <עמ' 44> ואומר עוד בדל"ת עִמָּדִי שהיה שרשה (צ"ל: שהיא שרשיה) בה כי אין הדל"ת מאותיות התוספות, אך היא מאותיות התמורה כאשר יתבאר לך בשער הסמוך לשער הזה; ועִמָּדִי לשון אחר בענין עִמִּי. ואתה דע לך.