עריכה

• לפירוש "דון יצחק אברבנאל" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

ויאמר משה אל האלהים הנה אנכי בא אל בני ישראל וגו' עד לך ואספת את זקני וגו'. אחרי שהבטיח השם את משה שיהי' עמו להצילו מיד פרעה לא רצה להפציר עוד בדבר מצד פרעה ומצד מצרים אבל הקשה בענין ישראל באמרו הנה אנכי בא אל בני ישראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם ר"ל אחרי שאתה השם אלהים שולח אותי הנה אני אבוא אליהם ואומר מה ששמעתי מפיך שאלהי אבותם שלחני אליהם לחזקם ולבשרם בגאולה והנה הם בלא ספק יאמרו לי מה שמו הגידה נא לי מה אומר אליהם כי אתה לא אמרת לי אלא אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ולא הזכרת השם המיוחד שלך והשם השיבו אהיה אשר אהיה וכבר ידעת דעת הרב המורה ששאל מרע"ה שיאמת להם ראשונה מציאות האל ואח"כ יאמת נבואתו ושהודיעו השם אמתת מציאותו במאמר הקצר הזה אהיה אשר אהיה שהוא כולל התואר והמתואר במלה אחד בעצמה עם אות הקשר והכוונה בו הנמצא אשר הוא נמצא כלומר שהוא נמצא לא במציאות נוסף על מהותו. וכמו שכתב הרמב"ן דחוק הוא מאד שנא' שיהיו זקני ישראל וחכמיו שואלים טענות ומופתים על מציאות האל או אם מציאותו אינו זולת מהותו כי הנה כאשר יקום בישר' נביא היו שואלים ממנו אותות ומופתים לאמת נבואתו אבל לא היו מבקשים ממנו מופתים פילוסופיים על מציאות האל ואחדותו. וכתב הראב"ע ששאל על השם הראוי לעשות בו את האותות. והרמב"ן פירש מה שמו אם היה שולחו במדת הדין או במדת רחמים ואיני רואה בתשובה שהשיבו דבר מזה. ובמדרש דרשו רבי יצחק אומר א"ל הקדוש ב"ה למשה אמור להם אני שהייתי ועכשיו אני הוא ואני הוא לעתיד לבוא לכך כתוב כאן אהיה שלשה פעמים. ר"ל שהיה זמן העבר והעתיד כלו בבורא יתברך הווה כי אין חליפות וצבא עמו ולזה עצמו נטה הגאון רב סעדיה שכתב שאהיה אשר אהיה הוא אשר לא עבר ולא יעבור כי הוא ראשון והוא אחרון וכמ"ש הרמב"ן. ולכלם יקשה אמרו אחר זה כה תאמר אל בני ישראל אהיה שלחני אליכם שלא אמר אהיה כי אם פעם אחת. ולכן היותר נ"ל בדבר הזה נכון ומתישב הוא שמרע"ה חשש למה שראוי שיחששו ישראל והוא מאי זו מדרגה היתה נבואתו כי הנה בימים ההם היו אנשים מנבאים מכח השדים ומלאכי חבלה ומהם היו מתפארים שינבאו מכח הכוכבים כמו שמצינו נביאי הבעל שהוא השמש ונביאי האשרה שהיא הלבנה. ומהם היו מתפארים שישפיע עליה' השכל הנבדל וגם בזה היו מדרגות כפי מדרגות השכל הדובר בהם ומפני זה בבוא משה עם דברי שליחותו היה ראוי שישאלוהו בני ישראל מי הוא זה ואי זה הוא המשפיע עליו אותו נבואה כי אם היה מנבא מהשדים או מהכוכבים לא יאבו לו ולא ישמעו אליו ולכן היה ראוי לשאול לו מה שמו שאין הכוונה על השם בלבד כי אם לדעת מי הוא זה ואי זהו הדובר בו לדעת אם יתחייבו לשמוע בקולו ולהשמר מפניו אם לא ועל דרך זה אמר שע"ה מי עלה שמים. מה שמו ומה שם בנו כי תדע רוצה לומר מי הוא זה ואין ספק שהיה מרע"ה שואל הדבר הזה לדעת מדרגת נבואתו ומי הוא השכל והמשפיע בה מכלל השכלים הנבדלים או מלאכי השרת המדברים בשם האל ומפני ענותנותו לא בקש הדבר מעצמו אבל תלה הדבר בעם שישאלוהו כן. וכבר כתב הרמב"ם בפתיחת פי' המשנה שלו שבבוא נביא לנבאות לישראל היו שואלים ממנו מי הוא אשר דבר עמו ואם היה אומר שדבר אליו כוכב או א' מהאלהים אחרים מיד היו סוקלים אותו כי אין לשמוע נבואה כי אם בדבר השם ולכן היתה שאלת העם כהוגן באמרם מה שמו לדעת מי הוא המנבא והמשפיע במשה והוא יתברך השיבו אהיה אשר אהיה להודיעו שהמדבר אתו לא היה שר ומזל וכוכב בשמים ולא אחד ממלאכי עליון כי כלם הם איפשרי המציאות ומציאותם והויתם תלוי בזולתם אבל הוא היה המחוייב המציאות יתברך שמציאותו תלוי בעצמו ואינו תלוי בד"א והוא אמרו אהיה אשר אהיה כי האלף מהאיתן כאומר אני אהיה בעבור שאהיה כי אין מציאותי תלוי בזולתי אלא בעצמי. אמנם כל נמצא זולתי אי איפשר שיאמר אהיה אשר אהיה לפי שמציאותם תלוי בזולתם אבל יאמר כל אחד מהם אהיה אשר הוא סבתי כי הוא איפשרי מצד עצמו ומחוייב מצד סבתו ואני אינני כן כי להיותי מחוייב המציאות מצד עצמי יצדק אמרי אהיה אשר אהיה ובזה יבאר להם שהשולח אותו הוא הסבה הראשונה יתברך לא נברא מנבראיו ואחרי שהודיע השם הזה למשה לפי שהבין כוונתו שהיה רוצה לדעתו צוהו כה תאמר אל בני ישראל אהיה שלחני אליכם ר"ל מי שהוא נמצא מפאת עצמו ואינו מקבל מציאותו מד"א הוא אשר שלחני אליכם והנה לא הוצרך לומר אהיה אשר אהיה שלחני אליכם לפי ששם המחוייב המציאות הוא בפני עצמו אהיה רוצה לומר מציאותי והויתי הוא מעצמי ולא מסבה אחרת ובתחלה פי' לו הענין באמרו אהיה אשר אהיה ואחר כך נסתפק בשם ההוא הפשוט אהיה הכולל אותו מדע הנה התבאר מזה שהיתה זאת השאלה ראויה לאותו ענין ושלא היה מותר כלל ושהיה משה צריך לדעת זה בעצמו רוצה לומר מי הוא הדובר בו והעם גם כן היה ראוי שישאלו עליו ולכן השיבו יתברך אם לעצמו באמרו אהיה אשר אהיה ואם ללמד את העם באמרו כה תאמר אל בני ישראל אהיה שלחני אליכם ולפי שאולי רבים מבני ישראל לא יבינו העיון הדק ההוא בא אחריו צווי אחר ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל ה' אלהי אבותיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור רוצה לומר אם לא יבינו ענין חיוב המציאות מצד עצמי די בשידעו שהאלוה אשר בחר באברהם וגזר הגלות על זרעו והאלוה אשר בחר ביצחק והתחיל הגלות מיום הולדו והאלוה אשר בחר ביעקב וצוהו לרדת מצרים עם ביתו ובניו הוא אשר שלחהו אליהם והוא אשר יגאלם ויוציאם מגלותם ובזה ידעו ויאמינו מי הוא המדבר אתך והנה אמר זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור להודיעו ששם אהיה הוא שמו בערך העולם כלומר שהוא מחוייב המציאות מצד עצמו ושאר הנמצאים כלם הם איפשריים בעצמם וז"א זה שמי לעלם על שם אהיה. ואמנם השם האחד שהוא אלהי אבותיכם הוא זכרי לדר דר שבכל אותם הדורות יזכרו שהאלהי' האדירים בחר באברהם ביצחק ויעקב ולא ישכח ברית האבות בכל הדורות. והותרו בזה השאלות הי"א והי"ב והי"ג והי"ד. ואפשר עוד לפרש שאהיה אשר אהיה שמפני ששאל משה מה שמו השיבו יתברך מה להם לשאול על שמי יהיה השם מה שיהיה אין להם עסק בנסתרות אבל כה תאמר להם מי שאמר על עצמו אהיה שהוא הנמצא הנעלם שלא יושג מהותו הוא שלחני אליכם ולבד מה שראוי שידעו הוא שאני אלהי אבותיהם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב. ויתכן לפרש אהיה אשר אהיה שהוא מלשון כי אהיה עמך שאמר לו בתחלת הדברים יאמר למה זה תשאל לשמי הלא אמרתי אליך אהיה רוצה לומר אשר אהיה עמך וכן צוהו שיאמר אליהם אהיה שלחני אליכם כלומר מי שאמר לי אהיה כי אהיה עמך הוא אשר שלחני אליכם. וחז"ל (פסחים דף נ') דרשו זה שמי לעלם לעלם כתיב אמר הקדוש ב"ה לא כשאני נכתב אני נקרא נכתב ביו"ד ה"א ונקרא באל"ף דל"ת ביום ההו' יהיה ה' אחד האידנ' לאו שמו אחד. רבא סבר למדרשיה בפרקא אמר לי' ההו' סבא לעלם כתיב יהיה ה' אחד בעולם הזה על שמועות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב ועל שמועות רעות אומר ברוך דיין האמת אבל לע"ה כלו הטוב והמטיב וכך אמרו בפ' י' יוחסין (קידושין דף ע"א) אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן שם בן ד' אותיות חכמים מוסרין אותו לתלמידיהם פעם אחת בשבת. ואמרי לה פעם אחד בשבוע ומסתברא כמ"ד פעם א' בשבוע דכתיב זה שמי לעלם לעלם כתיב נראה מדבריהם שהשם שלמד הב"ה למרע"ה במראת הסנה היה יחיד השם המפורש: