קטגוריה:בראשית טו ז

עריכה

השאלות

(ז – טז)    למה הזכיר לו עתה ההוצאה מאור כשדים. איך אמר במה אדע כאלו לא האמין בדבר ה'. ולמה צוה לקחת מינים אלה. ומי הוא העיט שירד על הפגרים. למה נגזר על בניו עבדות וענוי בלא פשע. ולמה תלה העבדות והגרות בבניו (דהא לא אמר ועבדו בהם) והענוי תלה בהמצריים. ולמה ידין את הגוי אשר יעבדו. הלא הם שלוחי המקום למלאות גזרתו. ולמה לא אמר הגוי אשר יענו. ומלת וגם זרה. ואיך עולה החשבון לדור רביעי שיש מבוכה בזה בין המפרשים:

אלשיך

• לפירוש "אלשיך" על כל הפרק • ליתר הפירושים על הפסוק •

תולה הדבר בנחלת הארץ. ועוד מה זו שאלה מאברהם במה אדע כו', וכי זו היא האמנתו בו יתברך ששואל במה אדע כו'. והנה יש מרבותינו ז"ל (נדרים לב א) אומרים שעל כן גלו בניו למצרים, והוא קשה מאד כי לא קצף עליו ה', כי אם השיבו בנחת קחה לי וכו'. ועוד איך בקחתו עגלה כו' הודיע אליו כי ירשנה, ואם על שכרת עמו ברית, גם בזולת מקום זה כרת עמו ברית על הארץ. ועוד כי הלא מבלי בתר הבעלי חיים הללו היה יכול לכרות ברית, ולמה הוצרך כל זה. ועוד את הצפור שלא בתר למה לקחה. ועוד למה הודיענו שירד העיט על הפגרים, ושנשב בהם אברם. ועוד אומרו ויהי השמש לבא, למה הודיענו הזמן. ועוד אומרו והנה חשכה כו', כי הנה אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה מד כ) שהם ארבע גליות שהראה לו, אימה זו בבל כמד"א ואמתני ותקיפא כו', חשיכה זו מדי שהחשיך פניהם של ישראל בצומות, גדולה זו יון שהיו אומרים כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל, נופלת עליו זו אדום. ואמרו ז"ל (בראשית רבה מד כב) שאמר לו הקב"ה שיבחר לבניו גליות או גיהנם שהוא תנור עשן כו'. ולפי זה קשה למה הפסיק בין הארבע מלכיות לתנור עשן, בגלות מצרים, באומרו ידוע תדע וכו'. ועוד מהו כפל אומרו ידוע תדע. ועוד איך יאמר שימי העבדות והענוי ארבע מאות שנה, ולא היו רק מאתיים ועשר. ועוד החילו בלשון יחיד גר יהיה זרעך וצאתו בלשון רבים ועבדום כו'. ועוד אומרו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, אם הוא שינצלו את מצרים ואמר זה לנחמת השעבוד, היתכן שבשביל ריוח מעות ישתעבדו ארבע מאות שנה, והאם יסבול איש עבדות וענוי כדי שיתנו לו מעות באחרונה, והלא טוב הוא החירות מכל עינוי בהון. ועוד כי ההון לקחו בני שלשים היוצאים ממצרים, ובמה ינוחמו דור ראשון ודור שני אשר נשתעבדו ולא נהנו. ועוד האם יחסר כסף וזהב לו יתברך, שיגלה את בנו בכורו ישראל על בצע כסף, ולא עוד אלא שיקראנו רכוש גדול כעושה עיקר מזהב וכסף, והמה הבל לפניו יתברך. ועוד למה הודיעו פה שיבא אל אבותיו. ועוד אומרו ויהי השמש באה כו', למה הודיענו שהשמש באה ועלטה היה כשראה תנור עשן כו'. ועוד אומרו ביום ההוא כרת כו', כי אומרו ביום ההוא הוא מיותר:

אמנם הנה רצה הוא יתברך להחזיק לבו בירושת הארץ כי זאת היתה הפעם הראשונה, כי ענין זה קדם למאמר הכתוב למעלה ויעבור אברם בארץ וכו' וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך וכו', כי אז היה בן חמש ושבעים שנה, ובמראה זו של בין הבתרים היה בן שבעים, כי מאז עד שנולד יצחק היו שלשים שנה, שעל כן נאמר ויהי בשלשים שנה וארבע מאות שנה כו'. והוא, כי הנה ידענו מרבותינו ז"ל (פסחים קיח א) כי כשהשליך נמרוד את אברהם לכבשן האש - הוא אור כשדים - בא מיכאל ואמר אני אצילנו וכן גבריאל, ולא הניחם הוא יתברך עד שהצילו הוא יתברך בעצמו. ובזה יאמר "אני ה' אשר הוצאתיך", אני בעצמי ולא מלאך. ולמה עשיתי לך כך, למה שרצוני "לתת לך את הארץ הזאת" שאין עליה שליטת שום מלאך זולת הקב"ה. ושיעור הכתוב "אני ה' אשר הוצאתיך" בעצמי, לכן תבטח שאתן לך ארץ המיוחדת לי:

או יאמר כי רצה הקב"ה להראות את אברהם, איך בתחיית המתים ישוב אברהם ויירש את הארץ. והוא בהזכיר מאמרם ז"ל (בראשית רבה מט כג) על פסוק ואנכי עפר ואפר, שהוא אילו שרפני נמרוד לא הייתי אפר, אילו הרגני אמרפל לא הייתי עפר, הנה שהשוה את זו עם זו. ובזה יאמר הלא את עצמך נדרתי לתת את הארץ, שהוא אחר התחייה. אל תתמה על התחייה מהעפר, כי גדולה היא מניעתי מן האש שלא ישרפך, ממניעתי מן העפר שלא יכלך. והנה "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים" כאילו מהיותך אפר החייתיך, ובזה תבטח "לתת לך את הארץ הזאת" לך בעצמך. כי מי שקיימך מהיותך אפר שלא בטבע, יקימך מהיות עפר. וזהו אומר "לתת לך" שהוא לו לעצמו ואין זה רק אחר התחייה:

(ח) ועל זה השיב ואמר "במה אדע כי אירשנה", לומר, הנה אם כשתתן אותה לזרעי ימשך קיומה עד אחר התחייה מובטח אהיה בזה, אך "במה אדע" שביני וביני לא יאבדו ברוע בחירתם באורך הזמן, ומה גם בין הגוים, באופן שתפסק מציאותם מהעולם. ומה גם בגליות שנרמזו לו בענין המלכים כמדובר למעלה ויבטל ענין התחייה, גם לי גם להם ולא אירשנה:

(ט) על כן אמר לו אל תירא כי "קחה לי עגלה" וכו', והוא מאמרם ז"ל (בראשית רבה מד כג), וז"ל, "עגלה משולשת" זו בבל שמעמדת שלשה - נבוכדנצר אויל מרודך ובלשאצר. "ועז משולש" זו מדי שמעמדת שלשה - כורש ודריוש ואחשורוש. "ואיל משולש" זו יון כו'. "ותור וגוזל" זו הרביעי. (י) והראה לו הוא יתברך שכל הארבע מלכיות יתבתרו. "ואת הצפור לא בתר" כי לא יכלו, כמאמרם ז"ל (סוטה ט א) חצי אכלה בם חצי כלים והם אינן כלים:

(יא) ושמא תאמר הלא טוב היה לבטל המלכיות ולא נצטרך תפלה ובקשה לינצל מהם. לזה אמר "וירד העיט" וכו', והוא מאמרם ז"ל (ילקוט רמז עו) "וירד העיט" וכו' הוא דוד, "על הפגרים" הם המלכיות, "וישב אותם אברם". ופירושו כי רצה דוד לכלות כל האומות, והשיבו אברהם שהוא במה שבירר לבניו את המלכיות במקום גיהנם, ועל כן מנע ה' את דוד מלבא בדמים. ויתכן הוא מאמר דוד באומרו (תהלים יח לח) ארדוף אויבי ואשיגם וכו' כמפורש אצלנו במקומו. וזה יהיה ענין הכתוב "וירד העיט" הוא דוד, "על הפגרים" הם הרמוזים בפגרים הנזכרים שהם המלכיות:

(יב) ומה שאמרתי "וישב אותם אברם" - את הפגרים - מליפול ביד העיט - הוא דוד. הוא כי "ויהי השמש לבא" וכו' כי שם לפניו הוא יתברך את המלכיות, הם "אימה" וכו', ואת גיהנם הוא "תנור" וכו', ובחר אברם במלכיות, שעל ידי כן היה סיבה שלא נתנם השם ביד דוד, שאם יכלם איך ישעבדו את ישראל, נמצא בזה כאילו ימנעו בידים:

והענין כי הנה יש שני זמנים, אחד טרם זמן העתיד, שהוא זמן הדין הגדול המתייחס לנשף וערב יום. ועד הזמן ההוא הוא בעוד יום. והנה אשרי מי שטרם יחשך היום ברוגז הדין, הוא נקי מפשעיו, ואין זה רק על ידי שעבוד מלכיות, ואם אין שעבוד מלכיות, נשארו אשמותם צרורות בשמלותם על שכמם, עד הדין ההוא לידון בגיהנם העתיד. וזהו מאמר הכתוב "ויהי השמש לבא", רמז אל טרם יחשיך, קודם סוף היום של דין הגדול, אז "ותרדמה" של נבואה "נפלה על אברם. והנה אימה" וכו' שהם הארבע מלכיות שיברור, שזה טוב להם, טרם יחשך ויצטרכו לדון בגיהנם העתיד - שהוא אחר בא השמש. ובהזכירו ביאת השמש, נרמז כי אז גיהנם הנקרא חשך - כמו שאמרו ז"ל (שמות רבה יד ב) על חשך מצרים, ועיקר גיהנם הוא "תנור עשן" כו' - כדי שיברור. ויהי כן על ידי מה שהפיס דעתו באומרו ידוע וכו' כאשר יבא ביאורו בס"ד:

ואמר אחרי כן, כי על ידי הבירור נמשך, כי הגיהנם שהעביר לפניו על ידי מה שבירר את השעבוד, ישלוט במשעבדים. וזהו שרמז באומרו (לקמן יז) "ויהי השמש באה ועלטה היה", רמז כי אז בזמן ההוא שכבר בא השמש ועלטת הדין באה, אז "והנה תנור עשן" הוא גיהנם העתיד "אשר עבר" לפניו, יהיה "בין הגזרים האלה" הם האומות ולא על ישראל, כי בירר לבניו השעבוד:

(יג) ומה שהפסיק באומרו ידוע תדע כו', בין הוראת המלכיות להוראת גיהנם, הלא הוא כי זה דרכו יתברך לבלתי החליט הרע העתיד, על דבר חפשיות הבחירה. כי אפשר יבחרו בטוב ותבטל הרעה. ואילו לא יזכיר רק ענין הצרה העתידה יהיו מוכרחים במעשיהם, כי גם שאין הידיעה מכרעת, הדבור מכריח כמפורש אצלנו. על כן אמר לו הוא יתברך הנני שם לפניך ארבעה גליות כו' שתבחר בם, ואמר לו הנה גם שעבוד זה אינו מחוייב, כי אפשר יהיה להם חירות משעבודיהם בטוב בחירתם. והוא כי הנה כתוב אצלנו בטעם גלות מצרים, כי רצה הקב"ה לזכות את ישראל לתת להם התורה, אשר על ידה יהיה להם חירות משעבוד מלכיות. אשר לינתן לישראל לא היה אפשר, אם לא שתפסק זוהמתן - כאשר הארכנו במקומו - שעל ידי כן זכו ישראל להנבא פנים בפנים בהקיץ לשמוע מפיו יתברך תורה בסיני. והנה זוהמת נחש לא היה כח ליפסק אם לא באלף דור, כמו שאמרו ז"ל (בראשית רבה כח ד) דבר צוה לאלף דור זו תורה. אלא שהוא יתברך חשב מחשבות, להתם חלאת הזוהמא ההיא בכ"ו דורות, על ידי אופן לידת יצחק וגירותו וגירות יעקב, ואחר כך בכור הברזל במצרים, כמצרף כסף בתוך הכור עד הגו סגים מכסף, כמפורש פרשת תולדות. וכן היה, כי נכנעה ותמרק הזוהמא, וכאשר נטהר והיה כסף צרוף יצא ממצרים ואשר היה סיגי הזוהמה פירשו ומתו בימי החשך, ולא יצאו רק אחד מחמשה או למאן דאמר מחמשים או מחמש מאות או מחמש אלפים (ילקוט בשלח רמז רכז). והיוצאים קנו מעלה גדולה וריווח עצום, כי הותכה זוהמתן עד גדר שבמעט ימים שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן לגמרי, ויוכנו לשמוע מפיו יתברך תורה, ככתוב אצלנו פרשת שמות, ואמרנו שהוא טעם לגלות מצרים:

ונבא אל הענין, והוא כי בהראותו יתברך את אברם ארבע גליות, ראה והנה לא יבצר מהתחמץ לב אברם בהחליט גזרת המלכיות, ומי יודע אם יבחרו בטוב ולמה יגלו. על כן אמר לו "ידוע תדע" כו', לומר כאשר אני מודיעך ענין הגליות גם כן תדע כי אפשר שלא יגלו, כי הנה "תדע" גם כן "כי גר יהיה" כו', והוא כי בעוד שזרעך מועטין נזכרין בלשון יחיד שהוא בימי יצחק, ורוב ימי יעקב גר יהיה, שיהיה לו גרות אך לא שעבוד כי אם גרות בארץ לא להם, שהוא בארץ ישראל שעדיין איננה להם. אך בהגיעם לכלל ריבוי, אז "ועבדום וענו אותם" שהוא אז במצרים, ובין הגרות והשעבוד הוא "ארבע מאות שנה":

(יד) "וגם את הגוי" כו' ילקו כי "דן אנכי". וטעם שאשעבדם הלא הוא כי הנה "ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" וריוח גדול, שהוא סילוק זוהמת הנחש על ידי השעבוד, שיוכנו בו לקבל תורה, ויהיה להם חרות על הלוחות חירות משעבוד מלכיות, באופן שאפשר שלא יצטרכו להשתעבד בארבע מלכיות, כי הבחירה חפשית בידם, ואפשר שלא יקלקלו ורק שלום ואמת יהיה תמיד, כי יהיה להם חירות מן המלכיות, באופן כי ענין המלכיות הוא בספק. אך מה שהוא בודאי שלא תאונה רעה, הוא בימיך, כי (טו) "ואתה תבא אל אבותיך בשלום" כו':

(טז) וגם אל תירא שמא יאבדו בתוך כור הברזל במצרים, כי הנה "ודור רביעי ישובו הנה" כו'. ומה שאמרתי גר יהיה זרעך בארץ לא להם - והוא בארץ ישראל, הוא "כי לא שלם עון האמרי עד הנה" ועל כן לא לבניך היא עד דור רביעי: ולמאמרם ז"ל (בראשית רבה לח יח) שאמרו "תבא אל אבותיך" בשלום נתבשר שיעשה תרח תשובה, "תקבר בשיבה" "טובה" שיעשה ישמעאל תשובה. יאמר, מה שאמרתי שיגלו ארבע מאות שנה, לא יעלה על רוחך כי מה שגר יהיה זרעך הוא כי לא יהיה זרע כשר, כי הלא אין צריך לומר מה שיקרא לך זרע, כי אם אפילו תרח שהנחתו עובד עבודה זרה יעשה תשובה וכן ישמעאל.ומה שדור רביעי ישובו הנה בסוף הארבע מאות שנה ולא ירשו ארץ מעתה, הוא כי לא שלם עון האמרי עד הנה. אך אין העיכוב מזרעך: ועל פי דרכו רמז באומרו "ישובו", עם היות שדור רביעי לא היו בארץ ישראל מעולם, אך רמז לו איכות קדושת זרעו, כי שורש נפשותם מארץ חיים שלעומת ארץ ישראל, נמצאו אפילו הנולדים חוצה לה בבואם אליה כשבים אל מקום שממנה יצאו, וכמפורש אצלנו על פסוק (תהלים פז) איש ואיש יולד שם, וכענין האמור על פסוק לך לך מארצך כו': ובמה שאמרו ז"ל (נדרים לב א) כי בעון שאמר אברם במה אדע כו' גלו למצרים, יהיה ענין הכתובים, כי זולת הגלות הנזכר, גם בעון ידוע שאמרת במה אדע, תדע גלות אחר והוא "כי גר" כו' כמפורש למעלה. ואל תצר על מה שמשתעבדים בשבילך, כי על פי דרכם קונים שיצאו ברכוש גדול שהוא פיסוק הזוהמא כדלעיל. ועוד ארחם שעודך חי לא יהיה גרות ליצחק, כי אם "ואתה תבא אל אבותיך" כו' עם שהיה שבעים וחמש שנה בימי יצחק, ועם כל זה מלידתו ימנו הארבע מאות שנה, כי הלא "ודור רביעי ישובו הנה", ואם היו נמנים מדור השבטים או מבניהם שמהם היחל השעבוד, לא ישובו דור רביעי, כי עוד מאה ותשעים שנה, וגם קודם היו שבים אם לא "כי לא שלם עון האמורי עד הנה":

או יאמר אל תצטער על גלותם שאודיעך, לא על הצרה ולא על שמא יאבדו שם ולא יזכו לרשת הארץ, כי כאשר "ידוע" הגלות "תדע" הריוח. ופירש מה שאמרתי "ידוע" הוא "כי גר" כו', ומה שאמרתי "תדע" הוא כי "ואחרי כן" כו' שיוכנו לקבל תורה כמדובר למעלה. ואל תירא פן יאבדו שם ולא ירשו ארץ, כי "ודור רביעי ישובו הנה" בודאי:

(יז) וכהתימו ענין גלות מצרים, נמשך אל מה שהראה לו ארבע מלכיות, סיים ענין כוונתו להראות לו גיהנם לאמר לו שיבחר כאשר ייטב לבניו, כאומרו "ויהי השמש לבא" כו' וגמר באומרו "אשר עבר" כו' לומר כי בחר בשעבוד, ש"אשר עבר" התנור עשן היה "בין הגזרים" הם המלכיות ולא בישראל:

ומה שלא אמר עשן תנור כי אם תנור עשן, פה הורה ענין כלו בעשן כלו, כי תנורם שכלים בו הוא עשן ולא אש, ואחר שכלים