ספורנו/שמות/ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
<< · ספורנו · שמות · ג· >>

א[עריכה]

"ויבא אל הר האלהים חורבה" הוא לבדו להתבודד ולהתפלל, על דרך ויבא עד חברון:


ב[עריכה]

"וירא מלאך ה' אליו" במראה הנבואה, כי אמנם כאשר יגלו המלאכים בדמות אנשים בלתי נבואה, כענין לאברהם וללוט ולבלעם ולזולתם, לא יאמר עליהם וַיֵרָא, אבל יאמר עליהם וַיַרְא, כמו וירא והנה שלשה אנשים, וירא לוט, וירא את מלאך ה' נצב בדרך: " וירא והנה הסנה בוער באש" דולק, וזה דרך חידת הנבואה, שהיה המלאך בתוך הסנה, והאש בוערת בסנה סביב המלאך, להורות שבהיות צדיקי ישראל, שהם מלאכי ה', בתוך הסנה של עם מצרים, שהיו להם סרבים וסלונים. הסנה יבער באש בצרת עשר מכות, אבל לא יכלו באותן הצרות, כמו שהורה באמרו והסנה איננו אכל, שהיה בלתי כלה באש המלהט בו. כי לא היתה נבואת משה רבינו עליו השלום אז כמו שהיתה אחר כך, כמו שהעיד באמרו כי ירא מהביט אל האלהים על הפך ותמונת ה' יביט אבל מיום מתן תורה ואילך שנגלה אז לכל ישראל פנים בפנים והם לא סבלו זה, כאמרם לא אוסיף עוד לשמוע את קול ה' וכו' והוא לבדו נשאר באותה מדרגה, כמו שאמר שובו לכם ואתה פה עמוד עמדי וכאמרו ויעמוד העם מרחוק ומשה נגש, היתה נבואת משה רבינו פנים בפנים ומראה ולא בחידות:


ג[עריכה]

"אסורה נא ואראה" אתבונן ואראה. מדוע לא יבער הסנה. למה לא יכלו המצרים ברב מכותם, כענין ודלקו בהם ואכלום:


ד[עריכה]

"וירא ה' כי סר לראות" להתבונן בדבר: " ויקרא אליו אלהים" להודיעו, כאמרם זל בא לטהר מסייעין אותו כענין ומשה עלה אל האלהים ויקרא אליו ה' מן ההר:


ה[עריכה]

"של" נעליך. אפילו במקום שאתה בו עתה:


ז[עריכה]

"ראה ראיתי את עני עמי" צדיקי הדור הנאנחים והנאנקים על עונות הדור ועל עניים ומתפללים, וכנגדם נגלה מלאך ה' תוך הסנה. וטעם ראה ראיתי, אמנם ראיתי. וזה טעם המקור בכל מקום כשיושם לכפל, כמו עלה נעלה יכול נוכל כי ענינו כטעם אמנם להורות שהאמת כך הוא, אף על פי שיטעון הטוען ויאמר הפך זה, כענין ידעתי בני ידעתי כלומר, אף על פי שראיתי את עני עמי אשר במצרים, כמו שהורה היות המלאך בתוך הסנה, ואף על פי שעל צריהם אשיב ידי כמו שהורה האש בסנה, מכל מקום לא יסופו המצרים הצרים אותם בכל מכות שאשלח בם, כמו שהורה ענין והסנה איננו אכל, כי אמנם אין הכונה במכות שאביא עליהם להכריתם ולהושיב ישראל במקומם, אבל להציל ישראל מידם ולהושיבם במקום אחר:


ח[עריכה]

וזה טעם "וארד להצילו" ולהעלותו מן הארץ ההיא אל ארץ. כלומר נגליתי במראה זו להצילו ולהעלותו, לא להכרית המצרים: " זבת חלב ודבש" רבת המקנה ורבת המזון, ערב ומועיל, כאמרו אכול דבש בני כי טוב, ונפת מתוק:


ט[עריכה]

"ועתה" ובהיות זה כולו אמת, וזה טעם ועתה בכל מקום. אמר ובהיות זה אמת, שידעתי את מכאוביו ונגעי לבבו: " הנה צעקת בני ישראל באה אלי" שקבלתי תפילתם, מאחר שקראוני באמת, לא על דרך ויפתוהו בפיהם: " וגם ראיתי את הלחץ" ומצד רב הלחץ ראוי לענוש את הלוחצים, כענין וקצף גדול אני קוצף על הגוים השאננים אשר אני קצפתי מעט והם עזרו לרעה:


י[עריכה]

"ועתה" לכה ואשלחך. אליהם, להתרות בהם בטרם, שאענישם:


יא[עריכה]

"מי אנכי כי אלך" איך יחשוב את התראתי: " וכי אוציא את בני ישראל" שאזכה להוציא את בני ישראל שהם עתה בלתי ראוים לכך:


יב[עריכה]

"כי אהיה עמך וזה לך האות" שתגזור אומר ויקם לך (איוב כב, כח) בכל אשר תפנה שם, ובזה יכירו הכל ששלחתיך ויחשיבו אותך ואת דבריך, כענין גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים: "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה". אף על פי שאינם ראוים, הם מוכנים לעבוד את האלהים על ההר הזה בהוציאך אותם מבין הפושעים:


יג[עריכה]

"ואמרו לי מה שמו" הנה השם יורה על הצורה האישיית, והצורה היא סיבה עצמיית לפעולה המיוחדת לאיש. יאמרו אם כן באיזה פועל נמשך ממנו, שבו יקרא בשם מי ששלחך לה וציא נו:


יד[עריכה]

"אהיה אשר אהיה" ההוה תמיד על ענין אחד מצד עצמו, ומזה יתחייב שיאהב המציאות וישנא כל הפסד מנגד למציאות, כאמרו כי לא אחפוץ במות המת ומזה יתחייב שיאהב משפט וצדקה, אשר תכליתם מציאות, וישנא העול והאכזריות, המטים עקלקלות אל העדר והפסד, ובזה שנא חמס ואכזריות המצרים נגדכם:


טו[עריכה]

"ויאמר עוד אלהים אל משה כה תאמר אל בני ישראל". לחכמי הדור: " ה' אלהי אבותיכם" מצד פעולתו המיוחדת לו, אשר יורה עליה השם המיוחד, ומצד היותו אלהי אבותיכם, שכרת עמם ברית להם ולזרעם: " זה שמי לעולם" השם המיוחד, וזה השם הקודם המורה קדמותי מציאותי ונצחיותי, הוא זכרי לדור דור, הוא מה שהשיגו כל חכמי הדורות, חדשים גם ישנים, שיש בהכרח נמצא קדמון נצחי בלתי משתנה:


טז[עריכה]

"פקוד פקדתי אתכם" מצד היותכם זרעם: " ואת העשוי לכם במצרים" מצד היותי שונא האכזריות והחמס:


יח[עריכה]

"ושמעו לקולך" בכל אשר תצום: "אלהי העברים" אלהי המחזיקים בדעות עבר: " נקרה עלינו" בעת שלא היינו מתכונים לנבואה, ולא מבקשים דבר מלפניו, רק להפקת דצונו צוה שנזבח:


יט[עריכה]

"כי לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך" לא יסכים לעשות זה ברצונו, לבקשתי: " ולא ביד חזקה" ואני אעשה שלא יתן אתכם להלוך כאשר תחזק ידי עליו, כי בסור המכות אחזק לבו שלא יירא שאוסיף: להכותו:


כ[עריכה]

"והכיתי את מצרים בכל נפלאותי" באופן שיפלא עליהן כל שומע, ורבים יראו וייראו אולי ישובו קצתם:


כב[עריכה]

"ונצלתם את מצרים" אף על פי שתקבלו הכל מהם דרך השאלה, ותהיו חייבים להחזיר, הנה תקנו אחר כך את הכל בדין, ברדפם אחריכם להלחם בכם ולשלול את שללכם. כי אמנם כאשר מתו באותה המלחמה, כי ה' נלחם, היה בדין מדה כנגד מדה כל שלל הרודפים לנרדפים, כמנהג בכל מלחמה: