קטגוריה:שמות ד ד
ויאמר יהוה אל משה שלח ידך ואחז בזנבו וישלח ידו ויחזק בו ויהי למטה בכפו.
וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ.
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה שְׁלַח֙ יָֽדְךָ֔ וֶאֱחֹ֖ז בִּזְנָב֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיַּ֣חֲזֶק בּ֔וֹ וַיְהִ֥י לְמַטֶּ֖ה בְּכַפּֽוֹ׃
וַיֹּ֤אמֶר וַ - ו' החיבור
יֹּ֤אמֶר - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/559
מורפ': HC/Vqw3ms יְהוָה֙ יְהוָה֙ - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 3068
מורפ': HNp אֶל אֶל - מילת יחס
צורת יסוד: 413
מורפ': HR־מֹשֶׁ֔ה מֹשֶׁ֔ה - שם עצם, פרטי
צורת יסוד: 4872
מורפ': HNp שְׁלַח֙ שְׁלַח֙ - פועל, קל, ציווי, גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: 7971
מורפ': HVqv2ms יָֽדְךָ֔ יָֽדְ - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
ךָ֔ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: 3027
מורפ': HNcbsc/Sp2ms וֶאֱחֹ֖ז וֶ - ו' החיבור
אֱחֹ֖ז - פועל, קל, ציווי, גוף שני, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/270
מורפ': HC/Vqv2ms בִּזְנָב֑וֹ בִּ - מילת יחס
זְנָב֑ - שם עצם, זכר, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: b/2180
מורפ': HR/Ncmsc/Sp3ms וַיִּשְׁלַ֤ח וַ - ו' החיבור
יִּשְׁלַ֤ח - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/7971
מורפ': HC/Vqw3ms יָדוֹ֙ יָד - שם עצם, זכר ונקבה, יחיד, נסמך
וֹ֙ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: 3027
מורפ': HNcbsc/Sp3ms וַיַּ֣חֲזֶק וַ - ו' החיבור
יַּ֣חֲזֶק - פועל, הפעיל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/2388
מורפ': HC/Vhw3ms בּ֔וֹ בּ֔ - מילת יחס
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: b
מורפ': HR/Sp3ms וַיְהִ֥י וַ - ו' החיבור
יְהִ֥י - פועל, קל, עתיד ברצף (ו' ההיפוך), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: c/1961
מורפ': HC/Vqw3ms לְמַטֶּ֖ה לְ - מילת יחס
מַטֶּ֖ה - שם עצם, זכר, יחיד, נפרד
צורת יסוד: l/4294
מורפ': HR/Ncmsa בְּכַפּֽוֹ בְּ - מילת יחס
כַפּֽ - שם עצם, נקבה, יחיד, נסמך
וֹ - סיומת, כינוי (שייכות/מושא), גוף שלישי, זכר, יחיד
צורת יסוד: b/3709
מורפ': HR/Ncfsc/Sp3ms׃
תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא (מקור):
וַיֹּ֤אמֶר מהפך (משרת, דרגא 5) יְהוָה֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
אֶל־מֹשֶׁ֔ה זקף קטן (מלך, דרגא 2)
שְׁלַח֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
יָֽדְךָ֔ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וֶאֱחֹ֖ז טפחא (מלך, דרגא 2)
בִּזְנָב֑וֹ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)
וַיִּשְׁלַ֤ח מהפך (משרת, דרגא 5) יָדוֹ֙ פשטא (משנה, דרגא 3)
וַיַּ֣חֲזֶק מונח (משרת, דרגא 5) בּ֔וֹ זקף קטן (מלך, דרגא 2)
וַיְהִ֥י מרכא (משרת, דרגא 5) לְמַטֶּ֖ה טפחא (מלך, דרגא 2)
בְּכַפּֽוֹ סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "שְׁלַח יָדְךָ וֶאֱחֹז בִּזְנָבוֹ", וַיִּשְׁלַח יָדוֹ וַיַּחֲזֶק בּוֹ וַיְהִי לְמַטֶּה בְּכַפּוֹ.
פרשנות מסורתית:
תרגום
| אונקלוס (תאג'): | וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה אוֹשֵׁיט יְדָךְ וְאוֹחֵיד בְּדַנְבֵּיהּ וְאוֹשֵׁיט יְדֵיהּ וְאַתְקֵיף בֵּיהּ וַהֲוָה לְחוּטְרָא בִּידֵיהּ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | וַאֲמַר יְיָ לְמשֶה אוֹשִׁיט יְדָךְ וְאֵיחוּד בְּקוּטְנֵיהּ וְאוֹשִׁיט יְדֵיהּ וְאַתְקֵיף בֵּיהּ וַהֲוָה לְחוּטְרָא בִּידֵיהּ: |
| ירושלמי (קטעים): | וְתִתְקוֹף בְּבֵית קוּטְנוֹי: |
רש"י
רש"י מנוקד ומעוצב
• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •
מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
כלי יקר
• לפירוש "כלי יקר" על כל הפרק •
והיה אם לא יאמינו לאות זה לבד, כי יאמרו אחר שמצד היות בהם דלטורין כחמת זוחלי עפר הושפלה מלא קומתם ארצה א"כ כל זמן שסבה זו קיימת אין תרופה, על כן נאמר ויאמר ה' לו עוד הבא נא ידך בחיקך במלת עוד הורה שלא סגי באות ראשון המורה על ביטול המסובב, כי כל מסובב אינו יכול להתבטל כל זמן שהסבה קיימת ע"כ אתה צריך לאות שני המורה על ביטול הסבה וביטול הסבה הוראה על ביטול המסובב כי הא בהא תליא, והסבה כבר אמרנו שחטא הלשון גרם להם כל זה, אם בעון שאמר אברהם במה אדע, אם בעון שהביא יוסף את דבתם רעה, כי ע"י זה נתגלגל הדבר וירדו למצרים, אם בעבור שהיו בהם דלטורין כמ"ש אכן נודע הדבר, והראה לו הקב"ה שבטלה הסבה כי מעתה אין בהם עוד לשון הרע, ורמז לו הענין במה שנאמר הבא נא ידך בחיקך וגו' והנה מצורעת כשלג. ולדעת רז"ל (שמו"ר ג, יג) נצטרע על שסיפר לשון הרע על ישראל ואמר והן לא יאמינו לי, וזה מופת שאין בישראל עוד בעלי מחלוקת ולשון הרע שאילו היו בהם בעלי מחלוקת ולשון הרע לא היה משה נענש עליהם, שהרי ארז"ל (ירושלמי פאה פ"א ה"א) מותר לומר לשון הרע על בעלי המחלוקת, אלא לפי שנרפא נגע זה מישראל ע"כ נענש משה עליהם, וכארז"ל (ויק"ר לב, ה) שישראל נגאלו בעבור שלא היה בהם לשון הרע, גם לפי פשוטו נרמז ברפואת יד משה כי נרפא חטא הלשון מישראל וזה ביטול הסבה אשר הוא מופת על ביטול המסובב דהיינו גלות מצרים, ולקמן פרשת קרח בפסוק כאשר דבר ה' ביד משה לו (יז ה) יתבאר בע"ה טעם אחר על צרעת של יד משה.
פרשנות מודרנית:
פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • בייס-הספר • תרגום לאנגלית
דפים בקטגוריה "שמות ד ד"
קטגוריה זו מכילה את 2 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 2 דפים.