קטגוריה:שמות ח יב

<< | ספר שמות • פרק ח' • פסוק י"ב | >>

ויאמר יהוה אל משה אמר אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ והיה לכנם בכל ארץ מצרים.

וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכׇל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

המהדורה המוטעמת:

וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָה֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ אֱמֹר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן נְטֵ֣ה אֶֽת־מַטְּךָ֔ וְהַ֖ךְ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְהָיָ֥ה לְכִנִּ֖ם בְּכׇל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

וַ/יֹּ֣אמֶר יְהוָה֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ אֱמֹר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן נְטֵ֣ה אֶֽת־מַטְּ/ךָ֔ וְ/הַ֖ךְ אֶת־עֲפַ֣ר הָ/אָ֑רֶץ וְ/הָיָ֥ה לְ/כִנִּ֖ם בְּ/כָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים (מקור):

וַיֹּ֣אמֶר מונח (משרת, דרגא 5) יְהוָה֮ זרקא (משנה, דרגא 3)

אֶל־מֹשֶׁה֒ סגול (מלך, דרגא 2)

אֱמֹר֙ פשטא (משנה, דרגא 3)

אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן זקף קטן (מלך, דרגא 2)

נְטֵ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) אֶֽת־מַטְּךָ֔ זקף קטן (מלך, דרגא 2)

וְהַ֖ךְ טפחא (מלך, דרגא 2)

אֶת־עֲפַ֣ר מונח (משרת, דרגא 5) הָאָ֑רֶץ אתנחתא (קיסר, דרגא 1)

וְהָיָ֥ה מרכא (משרת, דרגא 5) לְכִנִּ֖ם טפחא (מלך, דרגא 2)

בְּכָל־אֶ֥רֶץ מרכא (משרת, דרגא 5) מִצְרָֽיִם סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה: "אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן: נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ, וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם".

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

תרגום

אונקלוס (תאג'):

וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה אֵימַר לְאַהֲרֹן אֲרֵים יָת חוּטְרָךְ וּמְחִי יָת עַפְרָא דְּאַרְעָא וִיהֵי לְקַלְמְתָא בְּכָל אַרְעָא דְּמִצְרָיִם׃

ירושלמי (יונתן):

וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אֵימַר לְאַהֲרן אֲרֵים יַת חוּטְרָךְ וּמְחֵי יַת עַפְרָא דְאַרְעָא וִיהֵי לְקַלְמֵי בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם בְּרַם עַל יְדָךְ לֵית אֶפְשַׁר לְמִלְקֵי אַרְעָא דְבָהּ הֲוָת לָךְ שֵׁיזְבוּתָא כַּד קָטַלְתָּא יַת מִצְרָאֵי וְקַבִּילְתֵּיהּ:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"אמור אל אהרן" - לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול ולקה על ידי אהרן

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן – לֹא הָיָה הֶעָפָר כְּדַאי לִלְקוֹת עַל יְדֵי מֹשֶׁה, לְפִי שֶׁהֵגֵן עָלָיו כְּשֶׁהָרַג אֶת הַמִּצְרִי: "וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות ב,יב), וְלָקָה עַל יְדֵי אַהֲרֹן.

רשב"ם

עריכה

• לפירוש "רשב"ם" על כל הפרק •

לכינים: מיני כינה ופרעושין:

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

ויאמר -

דע כי על יד אהרן היו השלש המכות הראשונות. והאותות היו בשפלים כמו שפירשתי למעלה. כי השתים היו במים והשלישית בעפר הארץ. והמכות שהיו על יד משה במטה, היו בעליונים. כמו שמעלתו עליונה ממעלת אהרן. כמו: מכת הברד והארבה שהרוח הביאם והחשך שהיה באויר, גם מכת השחין הייתה על ידו. רק שלוש בלא מטה והם: ערוב ודבר ומכת בכורים. ואחת בלא מטה ע"י משה. ומעט שיתוף לאהרן והיא מכת השחין.

טעם והיה לכנם –

כמו והיה לאבק כאילו בעפר שיכה אהרן, יעלה ויוליד כנים בכל ארץ מצרים.

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"והך את עפר הארץ" לא התרה בפרעה בזאת ולא בשחין ולא בחשך, וזה כי תשע המכות שהיו לאותות ולמופתים היו דצך עדש באח בלבד, כי מכת בכורות לא היתה לאות ולא למופת, אבל היתה לעונש כמבואר למעלה (ד, כג; ז, ד). והנה דצך היו אותות בשתי היסודות הכבדים, ועדש היו אותות בבעלי חיים, ובאח היו אותות באויר, ובכל שתים מהן התרה, ובשלישית נעשה האות בלתי התראה, כאמרו הן כל אלה יפעל אל, פעמים שלש עם גבר:

בעל הטורים

עריכה

• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •

והך. ב' והך את עפר הארץ. והך כף אל כף. מלמד שהיו הכנים מכים ומטפחים על פניהם ועל כל בשרם. טעם הכנים לפי שמנעו המצרים את ישראל מלבא במרחצאות ומתוך כך נתמלאו כנים בבגדיהם לפיכך לקו הם בכנים::

פרשנות מודרנית:

כתבו ביאור על הפסוק! • המפרשים עונים לשאלות

פסוק זה באתרים אחרים: הכתר • על התורה • ספריא • תא שמע • אתנ"כתא • סנונית • שיתופתא • תרגום לאנגלית