שמות רבה י ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · שמות רבה · י · ז

הוסף ביאור

ז. [עריכה]

"ויאמר ה' אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ" אמר רבי תנחום אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה עפר שהגין עליך כשהרגת את המצרי אינו דין שילקה על ידך לפיכך לקו שלש מכות אלו על ידי אהרן.

"וַיֵּט אַהֲרֹן אֶת יָדוֹ בְמַטֵּהוּ [וְגוֹ' כָּל עֲפַר הָאָרֶץ הָיָה כִנִּים]". למה הביא עליהם כנים לפי ששמו ישראל מכבדי חוצות ושוקים לפיכך נהפך עפרם לכנים וחופרין אמה על אמה ולא היה שם עפר שנאמר כל עפר הארץ היה כנים.

"וַיַּעֲשׂוּ כֵן הַחַרְטֻמִּים [בְּלָטֵיהֶם] לְהוֹצִיא אֶת הַכִּנִּים וְלֹא יָכֹלוּ" אמר רבי אלעזר מכאן אתה למד שאין השד יכול לבראות פחות מכשעורה ורבנן אמרי אפילו כגמלא לא מצי בראו אלא האי מכניף ליה והאי לא מכניף ליה.

"וַיֹּאמְרוּ הַחַרְטֻמִּים אֶל פַּרְעֹה אֶצְבַּע אֱלֹהִים הִוא" כיון שראו החרטומים שלא יוכלו להוציא הכנים מיד הכירו שהיו המעשים מעשה אלהים ולא מעשה שדים ועוד לא חששו לדמות עצמן למשה להוציא המכות: