מ"ג שמות ח יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · מ"ג שמות ח · יב · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ויאמר יהוה אל משה אמר אל אהרן נטה את מטך והך את עפר הארץ והיה לכנם בכל ארץ מצרים

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן נְטֵה אֶת מַטְּךָ וְהַךְ אֶת עֲפַר הָאָרֶץ וְהָיָה לְכִנִּם בְּכָל אֶרֶץ מִצְרָיִם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָה֮ אֶל־מֹשֶׁה֒ אֱמֹר֙ אֶֽל־אַהֲרֹ֔ן נְטֵ֣ה אֶֽת־מַטְּךָ֔ וְהַ֖ךְ אֶת־עֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ וְהָיָ֥ה לְכִנִּ֖ם בְּכׇל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃

תרגום

​ ​
אונקלוס:
וַאֲמַר יְיָ לְמֹשֶׁה אֵימַר לְאַהֲרֹן אֲרֵים יָת חוּטְרָךְ וּמְחִי יָת עַפְרָא דְּאַרְעָא וִיהֵי לְקַלְמְתָא בְּכָל אַרְעָא דְּמִצְרָיִם׃
ירושלמי (יונתן):
וַאֲמַר יְיָ לְמשֶׁה אֵימַר לְאַהֲרן אֲרֵים יַת חוּטְרָךְ וּמְחֵי יַת עַפְרָא דְאַרְעָא וִיהֵי לְקַלְמֵי בְּכָל אַרְעָא דְמִצְרָיִם בְּרַם עַל יְדָךְ לֵית אֶפְשַׁר לְמִלְקֵי אַרְעָא דְבָהּ הֲוָת לָךְ שֵׁיזְבוּתָא כַּד קָטַלְתָּא יַת מִצְרָאֵי וְקַבִּילְתֵּיהּ:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"אמור אל אהרן" - לא היה העפר כדאי ללקות על ידי משה לפי שהגין עליו כשהרג את המצרי ויטמנהו בחול ולקה על ידי אהרן

רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)(כל הפסוק)

אֱמֹר אֶל אַהֲרֹן – לֹא הָיָה הֶעָפָר כְּדַאי לִלְקוֹת עַל יְדֵי מֹשֶׁה, לְפִי שֶׁהֵגֵן עָלָיו כְּשֶׁהָרַג אֶת הַמִּצְרִי: "וַיִּטְמְנֵהוּ בַּחוֹל" (שמות ב,יב), וְלָקָה עַל יְדֵי אַהֲרֹן.

רשב"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

לכינים: מיני כינה ופרעושין:


אבן עזרא (כל הפרק)(כל הפסוק)

ויאמר - דע כי על יד אהרן היו השלש המכות הראשונות. והאותות היו בשפלים כמו שפירשתי למעלה. כי השתים היו במים והשלישית בעפר הארץ. והמכות שהיו על יד משה במטה, היו בעליונים. כמו שמעלתו עליונה ממעלת אהרן. כמו: מכת הברד והארבה שהרוח הביאם והחשך שהיה באויר, גם מכת השחין הייתה על ידו. רק שלוש בלא מטה והם: ערוב ודבר ומכת בכורים. ואחת בלא מטה ע"י משה. ומעט שיתוף לאהרן והיא מכת השחין.

טעם והיה לכנם –

כמו והיה לאבק כאילו בעפר שיכה אהרן, יעלה ויוליד כנים בכל ארץ מצרים.

ספורנו (כל הפרק)(כל הפסוק)

"והך את עפר הארץ" לא התרה בפרעה בזאת ולא בשחין ולא בחשך, וזה כי תשע המכות שהיו לאותות ולמופתים היו דצך עדש באח בלבד, כי מכת בכורות לא היתה לאות ולא למופת, אבל היתה לעונש כמבואר למעלה (ד, כג; ז, ד). והנה דצך היו אותות בשתי היסודות הכבדים, ועדש היו אותות בבעלי חיים, ובאח היו אותות באויר, ובכל שתים מהן התרה, ובשלישית נעשה האות בלתי התראה, כאמרו הן כל אלה יפעל אל, פעמים שלש עם גבר:

בעל הטורים (כל הפרק)(כל הפסוק)

והך. ב' והך את עפר הארץ. והך כף אל כף. מלמד שהיו הכנים מכים ומטפחים על פניהם ועל כל בשרם. טעם הכנים לפי שמנעו המצרים את ישראל מלבא במרחצאות ומתוך כך נתמלאו כנים בבגדיהם לפיכך לקו הם בכנים::

<< · מ"ג שמות · ח · יב · >>