המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.
"אידם" - ענין צער ומקרה רע כמו הלא איד לעול (איוב לא)
"בחילו" - בעשרו
מצודת דוד
"ואל תשלחנה" - וכ"ש שלא היה לך לשלוח ידך בעשרו לשללו לעצמך ביום שבא עליו האיד
"אל תרא גם אתה" - זה יאמר על בני עכו"ם היושבים בהר שעיר שכיני ישראל כי ביום שכבשו את ירושלים באו גם המה ושלחו ידם לשלול שלל ולבוז בז כמוזכר ביוסיפון ולזה אמר ואל תרא גם אתה וגו' ר"ל כמו שלא היה ראוי לבוא בשעריו לכבשם כן גם אתה היושב בשעיר לא היה ראוי לך לראות ברעת ישראל ביום שבא עליו האיד כי אין מהראוי להסתכל בבשתו להכלימו
"אל תבוא" - וכ"ש שלא היה לך לבוא בשער ערי עמי ביום שבא עליהם אידם ר"ל לא היה מהראוי לך שתבוא בשערי הערים לכבוש אותם כאשר עשית בחורבן הבית השני
"אל תבא", עתה חושב מה שעשו בבית שני שהוא גרוע מן הקודם, שבאו בעצמם ועזרו להחריב, ובעת שנכרים באו שעריו שהם הרומיים היה ראוי "שאל תבא גם אתה בשער עמי" עם המחריבים, ואם באת, היה ראוי "שאל תרא גם אתה ברעתו" להזכיר רעתם ועונותיהם וללמד עליהם חובה, ועכ"פ היה ראוי "שאל תשלחנה" (ידיך) "בחילו" לבוז את שללם:
