עריכה

ביאור המילות

"העמסים מני בטן הנשאים מני רחם". הבטן מציין היות הולד בתוך הבטן בירחי לידה, והרחם מציין פטר רחם עת יציאתו, וכן אמר עליך השלכתי מרחם, (היינו מעת הלידה, ומוסיף) מבטן אמי אלי אתה (מעת העבור) (תהלות כב יא) זורו רשעים מרחם (ומוסיף לאמר כי עוד) מבטן תעו דוברי כזב (שם נח ד'), וכבר כתבתי כי פעל מעמס בא רק על משא שהונחה ע"י אחרים בבלי דעת, וע"ז על מני בטן אמר העמוסים, כי הטפה הונחה שם שלא מדעת האם, ועל מני רחם אמר נשואים, כי תשא האם את היונק מדעתה ומעצמה:

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"הנשואים וגו'" - כפל הדבר במ"ש

"העמוסים" - הטעונים עלי מאת צאתם מבטן ולפי שאמר למעלה שהעצבים יהיו עמוסים על הבהמות לזה אחז במשל מהאומן הנושא את היונק שהוא נושאו ואינו נושא ור"ל שהוא מעולם בעזרתם

"שארית בית ישראל" - כי עשרת השבטים כבר גלו והיו רובם

מצודת ציון

"שארית" - שיור

"מני" - מן והיו"ד נוספת

"הנשואים" - מלשון משא

"רחם" - רחם האשה