מ"ג ישעיהו מו ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


ב. קָרְסוּ כָרְעוּ יַחְדָּו לֹא יָכְלוּ מַלֵּט מַשָּׂא וְנַפְשָׁם בַּשְּׁבִי הָלָכָה.

פסוק קודם II מקראות גדולות II מקראות גדולות ישעיהו II פסוק הבא

מקרא

כתיב: קרסו כרעו יחדו לא יכלו מלט משא ונפשם בשבי הלכה

מנוקד: קָרְסוּ כָרְעוּ יַחְדָּו לֹא יָכְלוּ מַלֵּט מַשָּׂא וְנַפְשָׁם בַּשְּׁבִי הָלָכָה.

עם טעמים: קָרְס֤וּ כָֽרְעוּ֙ יַחְדָּ֔ו לֹ֥א יָכְל֖וּ מַלֵּ֣ט מַשָּׂ֑א וְנַפְשָׁ֖ם בַּשְּׁבִ֥י הָלָֽכָה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לא יכלו מלט משא" - להפליט הצואה שבמעיהם כשאר המוציאין כהוגן

"מלט" - ל' הוצאה ממקום בלוע וכן (לעיל לד) שמה קננה קפוז ותמלט הוציאה ביצתה וכן (לקמן סו) והמליטה זכר ויונתן לא תירגם כן המקראות הללו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"כרעו", הנה עתה שהלכו עובדי האלילים האלה בל ונבו לגולה עם אליליהם, ונשאו את אליליהם על שכמם, הנה הגם "שכרעו קרסו יחדו" והשתחוו אל האלילים שיושיעו אותם, בכל זאת "לא יוכלו מלט משא" לא יכלו להושיע למו לכל הפחות שימלטו אותם מלשאת המשא הכבד הזאת שהוא האליל עם המשא העמוס עליו, כי לא לבד שלא הושיעו למו מאויביהם היו מוכרחים לשאת את עצביהם עמהם, "ונפשם" של האלילים "בשבי הלכה" עם עובדיהם ולא יכלו להציל א"ע עכ"פ משבי:


 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"ונפשם" - הם עצמם הלכו בשבי וכאומר ואיך אם כן יוכלו להציל את העובדים להם

"קרסו כרעו יחדיו" - כל העצבים יחד כפפו קומתם וכרעו על ברכיהם ולא יכלו למלט את עצמם מן המשא לבל לשאתם בגולה

מצודת ציון

"מלט" - ענין הצלה

"ונפשם" - כמו וגופם וכן ורקה נפשו (לעיל כ"ט)