ספר מכלול (רד"ק)/פעלים/פיתוחי טור ו

ועליו הטור הששי, נקרא בנין הֻפְעַל שלא נזכר שם פועלו

גם הוא בתוספת ה"א, והוא כֻלו פעוּל ואין בו פועֵל, כי הפועל הוא הטור החמישי, וזה הטור הוא הפעול מכח הראשון. כי אם תאמר על הפועֵל לעבר הִפְקִיד, תאמר על הפעול הֻפְקַד, הה"א בשרק, כמו "וְהֻשְׁלַךְ מְכוֹן מִקְדָּשׁוֹ" (דניאל ח יא), "לָאָרֶץ הֻשְׁלָכָה" (יחזקאל יט יב), "לֹא הֻמְלַחַתְּ" (יחזקאל טז ד), ונפתחה החי"ת מפני שהיא גרונית, "וְהֻשְׁכַּב בְּתוֹךְ עֲרֵלִים" (יחזקאל לב לב). או בקמץ-חטף: "הָכְרַת מִנְחָה וָנֶסֶךְ" (יואל א ט), "הָשְׁבָּרְתִּי קָדַרְתִּי" (ירמיהו ח כא), "הָנְחַלְתִּי לִי יַרְחֵי שָׁוְא" (איוב ז ג).

ולעתיד, אם תאמר על הפועל יַפְקִיד, תאמר על הפעול יֻפְקַד. אבל הבינוני, שהוא גם הוא פעול, הוא פעול בזמן הווה. ואף על פי שלא מצאנוהו, נאמר אותו מדרך הסברא, כמו שמצאנוהו בבנין פוּעַל הבינוני בקמץ, כן נאמר בינוני מזה הטור בקמץ: הֻפְקָד.

והמקור הָפְקֵד – הה"א בקמץ-חטף: "וְהָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ" (יחזקאל טז ד). ובתוספת ה"א: "רְדָה וְהָשְׁכְּבָה" (יחזקאל לב יט).

והעבר, אם פ"א-הפֹעל גרונית, ישתנה הקמץ-חטף תחת אות הגרון, והה"א בקמץ-רחב: הָעֳמַד, הָעֳמַדְתָּ, "אִמָּלְאָה הָחֳרָבָה" (יחזקאל כו ב). וכן הבינוני. והאית"ן: אָעֳמַד, "יָעֳמַד חַי" (ויקרא טז י), "יָחֳרַם כָּל רְכוּשׁוֹ" (עזרא י ח). והמקור: "הָחֳרֵב נֶחֶרְבוּ הַמְּלָכִים" (מ"ב ג כג). ויש שלא ישתנה: "וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ" (יחזקאל טז ד).

ונמצאו מלות מרכבות מזה הבנין ובנין הִתְפַּעֵל: "לֹא הָתְפָּקְדוּ בְּתוֹכָם" (במדבר א מז), "הָתְפָּקְדוּ וְכָלְכְּלוּ", (מ"א כ כז) וכן "אַחֲרֵי הֻכַּבֵּס" (ויקרא יג נה) – הראוי הֻתְכַבֵּס, הנה אם היה כלו מזה הבנין, היה הָכְבֵּס, ואם היה כֻלו מבנין התפעל היה הִתְכַּבֵּס – הה"א בחירק. וכן "אַחֲרֵי אֲשֶׁר הֻטַּמָּאָה" (דברים כד ד), הראוי הֻתְטַמָּאָה, הנו מורכב מהֻפְעַל והִתְפַּעֵל. וכן "הֻדַּשְׁנָה מֵחֵלֶב" (ישעיהו לד ו) מורכב מהֻפְעַל והִתְפַּעֵל, ואיננו זר כאשר חשבו רבים. ועוד נזכרנו בבנין הִתְפַּעֵל (לקמן סח ע"ב).

ואלה שמות האבנים על הסדר

העוברים: הֻפְקַד, הֻפְקַדְתָּ, הֻפְקַדְתִּי, הֻפְקְדוּ, הֻפְקַדְתֶּם, הֻפְקַדְנוּ, הֻפְקְדָה, הֻפְקַדְתְּ, הֻפְקַדְתֶּן.

הבינונים: הֻפְקָד, הֻפְקָדִים, הֻפְקָדָה או הֻפְקֶדֶת, הֻפְקָדו‍ֹת.

המקור: הָפְקֵד, וכן שם-הפֹעל.

העתידים, ואינם אלא על דרך אחת, כי הציווי איננו בטור הזה, כי פעלתו על ידי אחר, לא על ידי עצמו. האותיות הנוספות שהם אית"ן: אֻפְקַד, יֻפְקַד, תֻּפְקַד, נֻפְקַד, יֻפְקְדוּ, תֻּפְקְדוּ, תֻּפְקַד, תֻּפְקְדִי, תֻּפְקַדְנָה. האותיות הנוספות בשורק, כמו "יֻכַּת שָׁעַר" (ישעיהו כד יב), "עַל כַּמֹּן יוּסָּב" (ישעיהו כח כז), "וְחַלְלֵיהֶם יֻשְׁלָכוּ" (ישעיהו לד ג), "וַתֻּשְׁלְכִי אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה" (יחזקאל טז ה); או בקמץ-חטף, כמו "כָּלִיל תָּקְטָר" (ויקרא ו טו).