קטגוריה:יחזקאל טז ה

◥

►

◄

לא חסה עליך עין לעשות לך אחת מאלה לחמלה עליך ותשלכי אל פני השדה בגעל נפשך ביום הלדת אתך
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
לֹא חָסָה עָלַיִךְ עַיִן לַעֲשׂוֹת לָךְ אַחַת מֵאֵלֶּה לְחֻמְלָה עָלָיִךְ וַתֻּשְׁלְכִי אֶל פְּנֵי הַשָּׂדֶה בְּגֹעַל נַפְשֵׁךְ בְּיוֹם הֻלֶּדֶת אֹתָךְ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *

לֹא־חָ֨סָה עָלַ֜יִךְ עַ֗יִן לַעֲשׂ֥וֹת לָ֛ךְ אַחַ֥ת מֵאֵ֖לֶּה לְחֻמְלָ֣ה עָלָ֑יִךְ וַֽתֻּשְׁלְכִ֞י אֶל־פְּנֵ֤י הַשָּׂדֶה֙ בְּגֹ֣עַל נַפְשֵׁ֔ךְ בְּי֖וֹם הֻלֶּ֥דֶת אֹתָֽךְ׃

נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *

לֹא־חָ֨סָה עָלַ֜יִ/ךְ עַ֗יִן לַ/עֲשׂ֥וֹת לָ֛/ךְ אַחַ֥ת מֵ/אֵ֖לֶּה לְ/חֻמְלָ֣/ה עָלָ֑יִ/ךְ וַֽ/תֻּשְׁלְכִ֞י אֶל־פְּנֵ֤י הַ/שָּׂדֶה֙ בְּ/גֹ֣עַל נַפְשֵׁ֔/ךְ בְּ/י֖וֹם הֻלֶּ֥דֶת אֹתָֽ/ךְ׃

נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *

הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.

ביאורים:

• ביאור קצר על כל הפרק •

מקראות גדולות

עריכה

תרגום יונתן (כל הפרק)

לא חסת עליכון עינא דפרעה למעבד לכון טבא חדא לאנחא לכון משעבודכון לרחמא עליכון וגזר עליכון גזרת גמירא למרמי דכוריכון בנהרא לאבדא יתכון בעדן דהויתון במצרים:

רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"לחומלה" - לחוס

"בגועל" - אנבורישמנ"ט בלע"ז

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)

עריכה

"לא חסה עליך עין", יש הבדל בין חוס ובין חמל, שהחס הוא מפני צרכו אל הדבר, והחומל רוצה בקיום הדבר מצד עצמו כי הוא טוב בעיניו, ר"ל שלא חסה עליה עין אביה מצד צרכו להקים לו זרע, ולא אחר מצד החמלה שלא תשחת. עד כאן פירש איכות ההולדה שעז"א ומולדותיך, עתה יפרש מ"ש ביום הולדת אותך, כי תיכף "ביום הולדת הושלכת אל פני השדה בגעל נפשך", ובנמשל שהושלכה מארצה לשדה ארץ מצרים ושם עבדו בם בפרך בכל עבודה בשדה:

ביאור המילות

"לא חסה עליך עין לחמלה עליך". החס הוא מפני צרכו אל הדבר, כמו ועינכם אל תחוס על כליכם, אתה חסת על הקיקיון, והחומל הוא מצד טוב הדבר בעצמו, כמו כי חמל העם על מיטב הצאן והבקר ולא אבו החרימם: