מ"ג יחזקאל טז ד
<< · מ"ג יחזקאל · טז · ד · >>
מקרא
כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
ומולדותיך ביום הולדת אתך לא כרת שרך ובמים לא רחצת למשעי והמלח לא המלחת והחתל לא חתלת
מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וּמוֹלְדוֹתַיִךְ בְּיוֹם הוּלֶּדֶת אֹתָךְ לֹא כָרַּת שָׁרֵּךְ וּבְמַיִם לֹא רֻחַצְתְּ לְמִשְׁעִי וְהָמְלֵחַ לֹא הֻמְלַחַתְּ וְהָחְתֵּל לֹא חֻתָּלְתְּ.
עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וּמוֹלְדוֹתַ֗יִךְ בְּי֨וֹם הוּלֶּ֤דֶת אוֹתָךְ֙ לֹא־כׇרַּ֣ת שׇׁרֵּ֔ךְ וּבְמַ֥יִם לֹא־רֻחַ֖צְתְּ לְמִשְׁעִ֑י וְהׇמְלֵ֙חַ֙ לֹ֣א הֻמְלַ֔חַתְּ וְהׇחְתֵּ֖ל לֹ֥א חֻתָּֽלְתְּ׃
תרגום יונתן
רש"י
"שרך" - כמו שררך
"למשעי" - לצחצוח צחיח הסלע תרגומו שעיעות כיפא אפלצמנ"ט בלע"ז ומנחם חבר למשעי לשון שעשועים
"לא המלחת" - מכאן שמולחין את הולד כדי שיתקש' בשרו
"והחתל" - לשון כריכה בבגדים וכן (איוב ל"ח) וערפל חתולתו הוא שמלפפין את הוולדמצודות
• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •
מצודת דוד
"והחתל לא חתלת" - לא כרכו אותך בבגדים ליישר האיברים וכדרך שעושים בתקון הולד (המשיל את ישראל בהיותם במצרים והגאולה מהם לילדה שנולדה בשדה מקום שלא מצאה מי יחמול עליה לעשות לה תקון דת הילדים בעת הוולדם וכמו שיצאה מבטן המלאה מוגעלת בדם הלידה כן הושלכה ע"פ השדה ועבר עליה אדם נכבד וראה אותה בענין רע וחמל עליה שלא תמות ואמר לה בהבטחה שתחיי עם שאת מוגעלת בדם ותהיה עוד לרבבה כי תולדי בנים ובנות ובהיותה על פני השדה גדלה עד שהגיע לפרקה להיות ראויה לנשואין ועבר עליה שוב האדם הנכבד הזה וראה כי כן הוא לקחה לו לאשה ושטף ממנה לכלוך הדם והלבישה וקשטה א"כ החומל הזה עשה עמה תכלית ההטבה והחסד וכן עשה המקום עם ישראל כי אחרי מות יוסף ואחיו היו עם בני ישראל כילד שאין בו כח לפרנס עצמו ולא מצאו חונן וחומל והושלכו על פני השדה לעבוד עבודתם ובא הקב"ה וחמל עליהם והבטיחם על הגאולה והפרם והרבם ובבוא הזמן הוציאם ממצרים וקרבם לפני הר סיני ונתן להם התורה כאילו לקחם לו לאשה בכתובה וקדושין והביאם לארץ הקדושה ועשה א"כ עמהם חסד הרבה)
"ומולדתיך וגו'" - כאומר הלא אין מהראוי לבגוד בי כי אני הטבתי עמך כי מולדותיך ר"ל התולדה שלך ולתוספת ביאור אמר ביום הולדת אותך הנה אז לא נכרת שרך כדרך הנהוג לכרות המעי היוצא מן הטבור ולא רחצו אותך במים להחליק את הבשר ולא מלחו את בשרך כי הדרך הוא למלוח את בשר הגוף להקשותו ולאמצו
מצודת ציון
"שרך" - הוא הטבור כמו שררך אגן הסהר (שיר השירים ז)
"למשעי" - ענין החלקה כי חלקת צואריו (בראשית כז) תרגם אונקלוס שעיעות צוארוהי
"והחתל" - ענין כריכה בבגדים וכן וערפל חתולתו (איוב לח)מלבי"ם
• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •
- א) שכורתים הטבור, שעד עתה ענק מזונותיו דרך הטבור והיה במדרגות הצומח שיונק מזונו דרך שרשו, וכשנולד כורתים הטבור וקושרים אותו כי מעתה יקח המזון דרך פיו, וכשלא נכרת טבורו הוא עדין במדרגתו הראשונה, והנמשל שהאומה כאשר תולד להיות גוי מיוחד צריך שתתפרד מן האומה שבאה משם והיתה דבוקה שם בשרשה, אבל את "לא כרך שרך", כי עדן דבוקה בשורש מעשה הכנענים.
- ב) אח"כ רוחצים אותו במים להסיר הדמים והגיעול, ובנמשל של האומה, שחכמי לב ירחצו מדותיהם הנשחתות ע"י מי החכמה והדעת שיקבעו ביניהם נמוסים טובים ומשפטים ישרים, "ואת במים לא רחצת".
- ג) אחר כך מולחים אותו לחזק הבשר,
- ד) וחותלים אותו לישר האיברים, כי במעי אמו היה הבשר ספוגיי, והאיברים כפופים ראשו בין ברכיו. ובנמשל האומה, שישתדלו לחזק האישים הפרטיים בגבורה ואומץ הלב, ולישר את הכלל לשום עליהם ראשים שופטים ושוטרים, עד שיהיה כגוף נצב הקומה אמיץ וחזק ואיבריו מיושרים, וכ"ז לא נעשה לך:
ביאור המילות
"הולדת אותך". מקור מההפעל. כמו יום הולדת את פרעה, ושם בא הדגש תמורת הנח, ופה בא דגש עם הנח שלא כמשפט:
"שרך", הוא הטבור, כמו שררך אגן הסהר:
"למשעי". לנקות הבשר, ובלשון משנה שעטנז שוע טוי ונוז:<< · מ"ג יחזקאל · טז · ד · >>