מלבי"ם על יחזקאל טז
<< · מלבי"ם על יחזקאל · טז · >>
פסוק ב
פסוק ג
ביאור המילות
פסוק ד
- א) שכורתים הטבור, שעד עתה ענק מזונותיו דרך הטבור והיה במדרגות הצומח שיונק מזונו דרך שרשו, וכשנולד כורתים הטבור וקושרים אותו כי מעתה יקח המזון דרך פיו, וכשלא נכרת טבורו הוא עדין במדרגתו הראשונה, והנמשל שהאומה כאשר תולד להיות גוי מיוחד צריך שתתפרד מן האומה שבאה משם והיתה דבוקה שם בשרשה, אבל את "לא כרך שרך", כי עדן דבוקה בשורש מעשה הכנענים.
- ב) אח"כ רוחצים אותו במים להסיר הדמים והגיעול, ובנמשל של האומה, שחכמי לב ירחצו מדותיהם הנשחתות ע"י מי החכמה והדעת שיקבעו ביניהם נמוסים טובים ומשפטים ישרים, "ואת במים לא רחצת".
- ג) אחר כך מולחים אותו לחזק הבשר,
- ד) וחותלים אותו לישר האיברים, כי במעי אמו היה הבשר ספוגיי, והאיברים כפופים ראשו בין ברכיו. ובנמשל האומה, שישתדלו לחזק האישים הפרטיים בגבורה ואומץ הלב, ולישר את הכלל לשום עליהם ראשים שופטים ושוטרים, עד שיהיה כגוף נצב הקומה אמיץ וחזק ואיבריו מיושרים, וכ"ז לא נעשה לך:
ביאור המילות
"הולדת אותך". מקור מההפעל. כמו יום הולדת את פרעה, ושם בא הדגש תמורת הנח, ופה בא דגש עם הנח שלא כמשפט:
"שרך", הוא הטבור, כמו שררך אגן הסהר:
"למשעי". לנקות הבשר, ובלשון משנה שעטנז שוע טוי ונוז:פסוק ה
ביאור המילות
פסוק ו
ביאור המילות
פסוק ז
ביאור המילות
"ותבאי בעדי עדיים". כמו בא בימים, ותבואי עד שנותיך, בעת וזמן שראוי לעדות עדים, ועדי מקור:
"ערום ועריה". עריה הוא גלוי בית הערוה, שהוא יותר מערום שיבא גם על המכוסה קצת, כמו כאשר הלך עבדי ישעיה ערום ויחף:פסוק ח
פסוק ט
פסוק י
ביאור המילות
פסוק יא
ביאור המילות
פסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
פסוק טו
ביאור המילות
פסוק טז
ביאור המילות
פסוק יז
ביאור המילות
פסוק יח
פסוק יט
פסוק כ
ביאור המילות
פסוק כא
ביאור המילות
פסוק כב
ביאור המילות
פסוק כג
פסוק כד
ביאור המילות
פסוק כה
ביאור המילות
פסוק כו
ביאור המילות
פסוק כז
ביאור המילות
"חקך". דבר הקצוב לך, כמו כי חק לכהנים מאת פרעה:
" ואתנך בנפש". ברצון, כמו אל תתנני בנפש צרי:פסוק כח
ביאור המילות
פסוק כט
ביאור המילות
פסוק ל
ביאור המילות
פסוק לא
ביאור המילות
"לקלס". הוא המאמר שעושים לצחוק ולגנאי כמ"ש (ירמיה כ' ח'), ר"ל שהיא צוחקת על האתנן שהוא מעט ומבקשת אתנן יותר גדול:
(לא-לג) "זונה מנאפת". מנפאת תקרא ע"ש פעולת הניאוף, ובשם זונה תקרא מצד ההפקר והיציאה מרשות בעלה, (כמ"ש באילת השחר כלל תקכ"ח), וכשבאו נרדפים תקרא מנאפת אם היא בצנעה ותחת רשות בעלה. וזונה, אם היא בפרהסיא וביציאה מרשות בעלה:
"אתנן, נדה". האתנן שרשו נתן, המתן שיתנו להזונה בעת הבעילה. והנדה והנדן, היא מה שיתנו להאשה המיוחדת למשכב:פסוק לב
פסוק לג
פסוק לד
- א) "בתזנותיך ואחריך לא זונה", שדרך העולם שיזנה האיש אחרי האשה ר"ל שירדוף אחריה ויפתה אותה, ואת היית בהפך שאת שפכת תזנותיך ותאותך עליהם והם לא זנו אחריך לבקש אותך למשכב,
- ב) "בתתך אתנן ואתנן לא נתנו לך". וחוץ ממה שהיה בך הפך מן הנשים "ותהי להפך", את מצד עצמך (גם בזולת ההשקף על יתר הנשים) היית להפך, כי הוא דבר שהוא הפך הטבע, שהאיש ירדוף אחרי האשה לא בהפך:
ביאור המילות
פסוק לה
פסוק לו
- א) "על מאהביך", שהם האוהבים הקבועים שזנתה עמהם בקביעות
- ב) "על כל גלולי תועבותיך" הם אלה שזנית עמהם בדרך הפקרות עם כל עובר בענין מגואל ומתועב, כמ"ש אל כל ראש דרך בנית רמתך ותפשקי את רגליך לכל עובר, (ונגד מ"ש יען השפך נחושתך מפרש) "בדמי בניך אשר נתת להם". ששפכת הארס וכח נחש ונחושים וכשופים כדמי בניך ששפכת בריבוי שכפי רוב הדמים ששפכת נשפך נחושתך בריבוי:
ביאור המילות
"נחושתך". מענין נחש וניחוש:
"מאהביך". מורה תמיד על אוהבים הקבועים לזנות:פסוק לז
- א) את כל מאהביך היינו האוהבים הקבועים שלך שזנו עמך תמיד, "אשר ערבת עליהם" שהיית יושב ומצפה להם בכל ערב וערב (כענין ועין נואף שמרה נשף),
- ב) "ואת כל אשר אהבת" גם יתר האנשים שאהבת לפרקים, "על כל אשר שנאת" עם השונאים שלך, "וגליתי" ר"ל שאגלה להם מומים וניול שבך, עד שכולם יראו את ערותך ומומים שלך ותמאס בעיניהם:
ביאור המילות
"ערבת". כמו נעימות ומתיקות כמו ושנתי ערבה לי (ירמיה לא):
"על כל", עם כל וכן ויבואו האנשים על הנשים (שמות לה):פסוק לח
ביאור המילות
פסוק לט
ביאור המילות
פסוק מ
ביאור המילות
פסוק מא
ביאור המילות
פסוק מב
ביאור המילות
פסוק מג
ביאור המילות
"ותרגזי לי". הרוגז מובדל מן הכעס, שהוא הפך מנוחת הנפש, שהנפש תתרגז ותצא ממנוחתה בעבור איזה דבר, אם ע"י פחד, אם ע"י ריב, אם ע"י יתר דברים הסוערים בנפש, וכן יצייר כשיעשה האדם דברים מתועבים נגד האלהות (כמו ובטוחות למרגיזי אל) כאילו ירגז ה' ממקומו להענישו:
"דרכך בראש נתתי", כמו לתת דרכו בראשו (מ"א ח' ל"ב) ר"ל כפי תגמולו הראוי לו:
"הא", כמו הנה, כמו הא לכם זרע:
"הזמה". שם זימה מורה על השתקעות המחשבה בזנות, ולא נמצא בתורה רק על מחלל בתו להזנותה ועל ערות אשה ובתה. ושניהם אחד כי המוציא בתו לזנות, מורה השתקעות הזימה מאב לבתו, וערות אשה ובתה היא מן האם אל הבת, שראוי שהאב והאם ישמרו תולדותם מהשחית, וכן אמר ואיש ואביו ילכו אל הנערה, שזה מורה העזות וההשחתה בתכלית, וזה מיוחד בשם זימה:פסוק מד
פסוק מה
פסוק מו
פסוק מז
ביאור המילות
פסוק מח
פסוק מט
ביאור המילות
פסוק נ
ביאור המילות
פסוק נא
- א) כי "כחצי חטאתיך לא חטאה", כי הם לא חטאו, רק בע"ז ובמצות שבין אדם למקום, לא בגזל ועושק ורציחה ועברות שבין אדם לחברו, וכשתמנה חטאי ירושלים שחשב לקמן (סי' כ"ב) שמנה שם מצות שבין אדם לחברו ושבין אדם למקום, תראה שרוב החטאים הנמנים שם, כמו למען שפך דם, אב ואם הקלו בך וכו', לא היו בשומרון,
- ב) "ותרבי את תועבותיך מהנה" כי חטאי אחז ומנשה היו מרובים בכמות ובאיכות מחטאי מלכי יהודה[1],
- ג) "ותצדקי את אחותיך בכל תועבותיך" כי כבר יחשבו הם צדיקים נגדך, באשר בך היה המקדש והשכינה והסנהדרין ונסים מתמידים, מה שלא היה להם, שלא היו להם נביאים רבים מוכיחים אותם, ומקומות המקודשים ששם ילמדו ליראה את ה':
פסוק נב
ביאור המילות
"אשר פיללתי". מענין משפט, כמו ונתן בפלילים:
"בושי ושאי כלמתך". הבושה היא בעצמו, והכלימה היא מאחרים:פסוק נג
ביאור המילות
פסוק נד
- א) "למען תשאי כלמתך" הכלימה שלך על מעשיך הרעים,
- ב) "ונכלמת מכל אשר עשית בנחמך אותן", שבעת שתצטרך לנחם אותך ולהצדיק אותן במשפט בזה תכלם מכל אשר עשית, כי זה מסובב ע"י מעשיך הרעים ממעשיהם שעי"כ תצטרך לנחם אותם:
פסוק נה
- ג) יהיה לך כלימה ע"י שסדום ושומרון תשובנה ביחד עמך והם יהיו העקר בהשבה ואת טפל להם, ותשוב על ידיהן:
פסוק נו
פסוק נז
פסוק נח
פסוק נט
פסוק ס
פסוק סא
פסוק סב
פסוק סג
ביאור המילות
<< · מלבי"ם על יחזקאל · טז · >>
- ^ נראה שזו ט"ס [הגם שכך אכן מופיע בדפוסים], וצ"ל מחטאי מלכי ישראל, כפי שמורה הענין. שהרי אחז ומנשה ממלכי יהודה, והנביא מוכיחם שחטאיהם גדלו על חטאי מלכי שומרון - ישראל.